מחר - רבע גמר פלייאוף

צילום: מנהלת ליגת העל

המאני טיים של ליגת העל לנשים יוצא דרך, ולראשונה מזה כמעט עשור (מעונת 17/18) - אנחנו מתחילים מרבע גמר במקום חצי. כשמצב הזרות במרבית הקבוצות עדיין לא ברור וכל עוד לא יקרה משהו מיוחד גם מחר רוב המשחקים יהיו על טהרת הישראליות - אז נראה שהליגה סוג של מתחילה מחדש וכבר פחות קל להמר מי תלך עד הסוף. מאזני הכוחות אולי השתנו פה ושם, ועדיין לא היינו בונים על הפתעות מרעישות כבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

המשחקים לבנתיים ללא קהל, נקווה שעד לשלב החצאים המצב כבר ישתנה, אך השידורים ממשיכים באתר איגוד הכדורסל. בסדרה המעניינת ביותר על הנייר לפחות יפגשו רמלה וחולון, ולא רחוק משם ראשל"צ תפגוש את פ"ת. אשדוד ור"ג ישחקו מול הצפוניות וינסו לא למעוד בדרך חזרה לפיינל פור.

אליצור רמלה (4) - אליצור חולון (5) (16:30, קרית מנחם)

כל עוד אין זרות בליגה, הסדרה הזו יכולה להתברר כגמר האמיתי. זו ככל הנראה הסדרה הכי מעניינת שמחכה לנו, עם שתי קבוצות שנשארו עם סגלים יחסית עמוקים, כולל מתאזרחות מובילות ושחקניות נבחרת. השתיים רשמו עונה לא יציבה במיוחד (חולון אגב ניצחה פעמיים במפגשים בינהן), אך נראה שבנתיים בלי הזרות הן מסתדרות לא רע. שחקניות הספסל שלא קיבלו מספיק דקות במהלך העונה הן שחקניות נבחרת בעבר או בהווה, כולן שחקניות מה'טופ' בענף שלנו ויכולות להיות שחקניות חמישייה בכל קבוצה אחרת. רמלה וחולון ידעו שבישראל כל עוד המצב נמשך חשוב שיהיה סגל מספיק עמוק לכל מקרה - וכשהמקרה הגיעה הן פתאום הקונטנדרית לאליפות.

ברמלה יש בראש ובראשונה את ג'ני סימס, אחת המתאזרחות הטובות בליגה שלא הייתה רחוקה מטריפל דאבל בשבוע שעבר. לצידה לא חסר שחקניות בכירות כמו קפטנית הנבחרת עדן רוטברג, מאי רווח שהובילה את ההתקפה בשבוע שעבר, מיקה ביתן ותמר בר-גל. ליאור גרזון הפצועה צפויה לחזור מפציעתה, וגם בגזרת הספסל יש שחקניות שאפשר לסמוך עליהן ולתת להן דקות. 

אבל צריך להגדיר ולהצביע על המאפיין של העונה של רמלה - זה יהיה ודאי חוסר היציבות על הקווים, כששני מאמנים הוחלפו במהלך השנה. כרגע על הקווים עומד רועי לוין. מי שהגיע לרמלה במהלך הקיץ כעוזר מאמן הוא הדמות החזקה כרגע, ועליו המשימה לחבר את מה שנותר מרמלה, עם שחקניות חסרות ביטחון שרחוקות מכושר השיא שלהן. אבל לוין, מאמן ליגה ותיק, שעובד שנים בנבחרות הצעירות ובעברו באקדמיה - חי את הכדורסל הישראלי, ובקבוצה ישראלית בליגה ישראלית (ללא זרות) הוא אחד המאמנים המתאימים ביותר לסיטואציה, כשאיתו כמובן ניקוליץ שכבר מכירה את המועדון היטב.

השאלה ברמלה תהיה איך מחברים את אוסף היכולות לקבוצה אחת שתגיע לצלחת. מיקה ביתן ותמר ברגל הן שחקניות מספיק מנוסות ואיכותיות כדי להתמודד עם כל שחקנית פנים, ו-וורסטיליות ברמת ה-'ראשל"צ', אבל אחרי עונה שכמעט ולא שיחקו בה הביטחון הוא סימן השאלה המרכזי. עדן רוטברג נמצאת בעונה אישית אדירה. עם 14.7 נקודות בממוצע היא השנייה בין הישראלית בנקודות (מקדימה אותה רק אליסה בארון), והיא גם מוליכה את הליגה באחוזים מחוץ לקשת (45.9%)

אבל מאז חזרתה של סימס רמלה אמנם הרוויחה שחקנית שהיא כמעט על תקן זרה, אבל האיזון בסגל לצד רוטברג וגרזון הופר. האם במאני טיים הכל יצליח להתחבר? 

סגל נכון להיום: עדן רוטברג, ג'ני סימס, ירין מרזוק, מאי רווח, אופיר קירשטיין, תמר בר-גל, מיקה ביתן, ליאור גרזון, נויה פנקר, גלי מלצר, יהלי מימון.

מבלי לזלזל בניצחון של רמלה בשבוע שעבר, חולון תגיע לסדרה במומנטום חיובי למדי - אחרי שהיא ניצחה את המוליכה מר"ג במשחק בו התעלתה בעיקר הגנתית. מול רמלה כנראה יהיה יותר קשה, ועדיין הניצחון האחרון יתן לה הרבה רוח גבית. המתאזרחת של חולון היא אליסה בארון ששומרת על יעילות התקפית, ולצידה ראינו בשבוע שעבר את מעין כהן מתעלה ובסגל עוד ישראליות טובות - צליל וטורי, אמי רינת ואיילה אורן. ומי שאולי תהיה ה'אס' של חולון מהספסל היא עדי לוי הצעירה.

מי שמכיר את רמלה טוב מכולם הוא מאמן הקבוצה רועי לזר. אחרי שהיה מועמד לחולון בשנים האחרונות, הגיע אליה רק לאחרונה והחליף את לימור פלג. אותו לזר הוא שבנה למעשה את הקבוצה ברמלה ואימן אותה בחצי השנה הראשונה ומכיר את כולן היטב, ורועי לוין שיעמוד מולו על הקווים הוא בן טיפוחיו. יחד עבדו בפ"ת, ראשל"צ ורמלה וקשה לחשוב על הפתעה שיכולה להיות לחולון - מכאן השאלה מה הכושר שחולון יגיעו בו.

בארון וכהן נמצאות בעונה אישית פנטסטית עם הרבה מאוד ביטחון שתורגם לנקודות. גם צליל וטורי בעונה לא רעה כשמקבלת לא מעט הזדמנות ודקות אחרי שנה שעברה ברמלה. אבל המפתח האמיתי להצלחת חולון נמצא אצל שתיים אחרות. איילה אורן התחילה לא טוב את העונה, תחת הקדנציה של פלג שמיעטה לתת לה הזדמנויות, ורק לאחרונה, אצל לזר, חזרה להזכיר את היכולות שלה כמנהלת משחק ורכזת. אמי רינת שלא שיחקה כמעט שנה חזרה בינואר לחולון מהמכללות וחוזרת לאט לאט לכושר משחק (ולאחרונה חזרה גם לנבחרת ישראל).

בעוד הנקודות של בארון, כהן ו-וטורי מובטחות, בחולון חייבים רכזת שתעשה סדר ותהיה בעלת בית על המגרש, ושחקנית שתעזור בצבע עם סייז חוכמת משחק כמו רינת. אם שתיהן ישחזרו את היכולות שלהן, זה יכול להסתיים אפילו באליפות.

סגל נכון להיום: אליסה בארון, מעין כהן, רביד פסר, איילה אורן, גילי אברהם, עדי לוי, צליל וטורי, הילה מאיר, נוי ברקסמאייר, אופק אטרי.

הפועל ראשל"צ (3) - בנות 'בני' פ"ת (6) (16:30, גימנסיה ראלית)

ראשל"צ הקבוצה השניה שהצליחה בנתיים להופיע עם זרה (אנסטסטיה בולדירבה), ולצידה נשאר סגל ישראלי לא רע בכלל. עדן ציפל, יערה יצחקי וטל לב כולן כבר שחקניות ליגת העל עם הרבה נסיון, וגם רומי אלבז עם הפחות נסיון רשמה יופי של משחק בשבוע שעבר. על הנייר, פייבוריטית ברורה. נראית כאחת הקבוצות המאוזנות מבחינת סגל בליגת הפוסט-מלחמה, הספיקה לנצח את אשדוד בשבוע שעבר ומקבלת פה גם הזדמנות לחלק עוד דקות לשחקניות מחלקת הנערות כפי שהיא אוהבת לעשות.

ואם יש משהו שלמדנו ב-6 השנים האחרונות על הקבוצות של זיו ארז - זה שהן תמיד יודעות לבנות ולהגיע למאני טיים בכושר שיא ולהרשים, כשגם העונה ראשל"צ דורגה בצמרת הליגה פייבוריטית לפיינל פור עוד לפני המלחמה. בשבועות שניתנו לקבוצות להיערך עד לחידושה של הליגה, ראשל"צ בנתה מחדש את ההיררכיה וביצעה את ההתאמות הנדרשות. בולדירבה שחקנית פנים 'קלאסית', אלבז וציפל (וגם טל לב) הן גארדיות בעלות סייז ואינטיליגנציה שמאפשר להן לשחק על כל העמדות ולשמור על כל שחקנית על המגרש. ועם יצחקי בעמדת הרכזת והניסיון שמביאה איתה, ראשל"צ הנוכחית כמעט ללא חסרונות כשעל הספסל מחכות שטיקלרו שכבר הוכיחה את עצמה העונה גם בליגה עם זרות, ולינוי רביע ומיה ניקוליץ הקלעיות. 

סגל נכון להיום: טל לב, אנסטסיה בולדירבה, מיה ניקוליץ, לינוי רביע, שקד רובין, עדן ציפל, רותם שטיקלרו, רומי אלבז, דניאל בלאי, יערה יצחקי.

אחד המאפיינים הבולטים של פתח תקווה בעידן גלעד כץ הוא בניה וקידום השחקנית הישראלית. לא תמיד זה מצליח או בא לידי ביטוי תוך כדי העונה, אך בעונות שאחרי רואים שלא מדובר באותה שחקנית. השנה, כשהזרות זזו הצידה, פתאום בפתח תקווה רואים את התוצאות של העבודה - אצל נועה ושדי, פז תשובה ואריאנה פיליפס. קסטן-רז יציבה מספיק וממשיכה את היכולת המוכרת שלה, ובסך הכל פתח תקווה עושה טוב לשחקניות שבה.

ועדיין, פ"ת נשארה עם סגל דל, די 'אפור' במונחים של הליגה עם כמה שמות מוכרים אבל לא מהבולטים ביותר. בשבוע שעבר היא לא הצליחה להתמודד בצורה יעילה מול רמלה, ויהיה לה קשה מאוד לעשות משהו מול נציגה נוספת מהשפלה. נועה ושדי, אופיר קסטן רז ופז תשובה (שהעונה בלאומית גם עשתה לה טוב) התעלו, אבל עדיין ראינו התקפה שדי מתקשה מול לחץ והגנה חסרת תשובות.

קשה להאמין שהשחקניות הנ"ל יספיקו למועדון כדי להגיע לפיינל פור. ואולי אין צורך, מקום שישי (שבשלבים רבים העונה היה גם חמישי) הוא הישג מרשים למועדון הצנוע, שרבע הגמר עבורו הוא בעיקר הזדמנות לסגור עונה בטעם טוב.

סגל נכון להיום: פז תשובה, אופיר קסטן רז, הראל צור, מאי דיין, אלה דובינר, נועה ושדי, אריאנה פיליפס, נטע רובין.