הניקס אלופים

אחרי 53 שנים, הקבוצה שלאורך שנים נחשבה ללוזרית הניצחית, מביאה אליפות לעיר שאולי מזוהה הכי הרבה עם הכדורסל בארה"ב. עיר שהאולם שלה נקרא "המכה של הכדורסל" והאוהדים שלה מוכנים לשלם מחיר מינימום של 15 אלף דולר לכרטיס, טוב, ככה זה כשיש בעיר כ"כ הרבה סלבס כמו ספייק לי, בן סטילר, טיילור סוויפט וטימוטי שאלמה. אחרי שבמהלך העונה הניקס זכו גם בגביע, הם בעצם הקבוצה הראשונה בהיסטוריית ה-NBA שעושה דאבל.

כל סדרת הגמר הייתה צמודה, מלאת מהפכים, ואפשר להגיד שזו הייתה סדרה ה-4:1 הצמודה ביותר שראינו. אבל אם יש משחק שיזכר יותר מכולם זהו משחק 4, בו הניקס חזרו מפיגור 29 בשיאו, 27 במחצית, ו-20 כ-9 דקות לסיום. כל זה כדי לנצח עם סל בשנייה האחרונה של אוג'י אננובי, ולעלות ל-3:1 שבעצם הכריע את הסדרה.

לאורך הסדרה ראינו תבנית חוזרת על עצמה כשלמעט המשחק הלילה, בכל השאר הספרס הובילו בדו ספרתי במהלך המשחק והניקס הצליחו לחזור ולהפוך. תוצאת הרבעים האחרונים היא 131:105, ובשתי הדקות האחרונות של כל המשחקים בסה"כ הניקס היו בפלוס 19. ככה זה כשיש לך את שחקן הקלאץ' הכי טוב בעולם, ג'ילן ברונסון.

אבל לא רק הוא. הרבה שחקנים רשומים על האליפות הזאת: קארל אנטוני טאונס שעשה מהפך בפלייאוף הזה והפך משחקן מצויין אך מרגיז, ליעיל, שעושה את העבודה ואפילו שומר (למרות שהיום סיים עם 2 נק' ובעיית עבירות, מי יזכור); מיקל ברידג'ס ש-5 מבחירות הדראפט שניקס נתנו עליו עמדו לו מעל הראש כל העונה, אבל בסוף עם מהלכים גדולים עשה מה שצריך משחקן משלים שמרים את התקרה של קבוצתו; ג'וש הארט, הלב של הקבוצה, אלברדו שנכנס ועשה מהפך במשחק 4, שאמט שהחיה את הקריירה שלו אחרי שאף אחד לא רצה כבר לקחת אותו.

אבל מעל כולם בלטו שניים ללא עוררין.

אננובי, שקלע מעל 19 נק' למשחק באחוזים משוגעים ( 50% ל-3), ובמקביל להגנה בלתי נתפסת כולל מספר מהלכים שלא ישכחו - הראשי ביניהם כנראה החסימה על פוקס בסוף משחק 4. וברונסון, ה-MVP הבלתי מעורער של הסדרה, הלב הפועם של הקבוצה הזאת. שחקן שנבחר בסיבוב השני, עבר מדאלאס שלא רצו לשלם לו, והראה שגם אנשים "קטנים" יכולים להיות כוכבים של אלופה, וסיים עם 45 נק' (49 לשאר הקבוצה) במשחק האליפות. בכלל, ברונסון, המנהיגות שלו, היחסים עם האבא שכיום בצוות הקבוצה - זה סרט ביוגרפי שהיית מאד רוצה שיקרה יום אחד.

בצד השני, השחקן שאמור להיות הפנים של הליגה, ויקטור וומבניאמה, קיבל שיעור בצניעות אחרי שחשב שכבר ישיג את הכל. וומבי רק בן 22, כנראה יקח את השיעור וישתלט על הליגה שנים קדימה. אבל שיחכה עם זה עוד קצת. בנתיים, הוא כנראה אסף לעצמו לא מעט "שונאים", עם כמה התנהגויות שנויות המחלוקת לאורך הפלייאוף - מעניין לאן יתגלגל גם הנראטיב הזה בשנים הקרובות.

לצידו גילינו את הרוקי דילן הארפר ששיחק הרבה יותר טוב משכולם ציפו, ושם סימן שאלה גדול על משתכר המקסימום בקבוצה דארן פוקס שהציג סדרת גמר חלשה ומאכזבת במיוחד. עם קאסל, וואסל, המאמן ג'ונסון, כולם כ"כ צעירים, העתיד של הספרס וורוד מאוד. רק יצטרכו לחכות עוד טיפה.

הרבה דברים לשמוח עלייהם אחרי הניצחון הבוקר של הניקס: הגמר הזה, והפלייאוף בכלל, הוכרע בכדורסל, בלי פציעות משמעותיות, ואחרי כל הטענות על השיפוט, לא על ידי שריקות לכאן או לכאן. האליפות הוכרעה במשחק 5, בלי שנצטרך לחכות ולראות אם וומבי יופיע במשחק 6 והמחלוקת סביב הפלגרנט שלא קיבל היום, או גרוע מזה, משחק בלעדיו. ראינו אלופה שמגיעה מהמזרח אחרי כל הדיבורים העונה על כמה המערב חזק יותר. אלופה שונה עונה שמינית ברציפות. 

ומה נשאר לנו? יאללה, דרבי אליפות, ואז נבחרות, עתודה. אה, ויש גם את הדבר הזה בכדורגל.