איפה הפיתרון יצירתי?

אני רואה כדורסל במגרשים מעל 20 שנה. ראיתי ניצחונות, ראיתי הפסדים, ראיתי משחקים שהוכרעו בגלל שריקות שגויות, אבל אף פעם לא ראיתי משחק, ובטח שלא עונה שלמה, שהוכרעה על ״השולחן הירוק״. נכון, אנחנו במצב מלחמה, והזרים כבר עזבו את הארץ, אבל ערך הספורטיביות נפגע מאוד.

אנחנו מדינה במצב מלחמה תדיר, שבכל שנה או שנתיים נכנסת לכמה ימים או שבועות או חודשים של יריות, פיצוצים וטילים. ואם בעונה כמו העונה שעברה חזרנו לשחק, אני חושב שניתן היה לסיים את העונה במגרש, ולמצוא פתרון יצירתי - לשחק בארנה (שמאושר על ידי פיקוד העורף), לשחק ללא קהל בכלל ולהיות במרחק בטוח ממרחב מוגן, לקבוע משחק בפתיחת העונה הבאה (על כל המשתמע מכך, כולל השינוי שיהיה בסגלים) או אפילו לעבור דרך היבשה (כמו שהזרים יצאו) למדינה ניטרלית ושם לשחק. כי כשרוצים - מוצאים. רק לפני כמה שנים מצאו פה דרך 'לעקוף' את מגבלות הקורונה ולאפשר לקבוצות להתאמן בכך שרשמו אותן לליגה הבלקנית.

ואפילו אם החלטתם לקבל את המתווה הזה שאין אלופה, למה לעשות את זה כל כך מהר? הרי בליגה הארצית, שנמצאת כרגע באמצע סדרות הגמר, אין עדיין הכרעה על גורל העונה הזו (ובעצם גם העונה הבאה) של ארבעת הקבוצות שעלו לגמר. ואם בליגה חצי מקצוענית ממתינים, מה הבעיה לחכות עוד קצת עם ההחלטה או לנסות לפתור את המשבר בדרך אחרת, ספורטיבית יותר?

נכון, כבר היה תקדים כזה, אבל זה היה לפני כמעט 70 שנה. העולם התקדם מאז, הכדורסל התקדם מאז, ובעיקר השותפות של הקהל השתנתה, וקצת אסקפיזם לא הזיק אף פעם לאף אחד בזמן מלחמה.

אז אולי נעשה הצגה משולשת בארנה - אשדוד-קריית גת, מכבי חיפה-מכבי פתח תקווה ומכבי תל אביב-הפועל ירושלים?