שבוע עמוס לפנינו
צילום: איגוד הכדורסל
נבחרת ישראל תפתח מחר את מוקדמות אליפות אירופה 2027, עם הרבה מאוד סיבות לאופטימיות שאפשר לעשות את זה - אפשר לחזור לאליפות לראשונה מאז 2023 והפעם לא דרך כרטיס "המארחת". הנבחרת קיבלה את אחת ההגרלות הכי נוחות שאפשר היה לבקש, ללא יריבה פייבוריטית למקום הראשון (ההגרלה מנעה מפגשים עם נבחרות כספרד, בלגיה, צרפת...), ויריבות נוחות במיוחד על הכרטיס השני.
אבל לא רק "הגרלה" או "מזל" מביאה איתה הנבחרת, אלא גם סגל חזק במיוחד. ירדן גרזון, רומי לוי, דוריאן דהן סוויץ וגם דניאל רבר (בעונה שעברה) מגיעות עם ניסיון אירופאי במשחקי יורוליג. אבי מאיירס חוזרת כמתאזרחת אחרי שנה בספרד וביורוקאפ. היישר ממשחקי היורוקאפ השנה מגיעות שיר תירוש, אמי רינת, גילי אייזנר ודור סער בכושר משחק גבוה. קפטנית הנבחרת, עדן רוטברג גם לה קילומטרז' אירופי לא מבוטל. לנבחרת הישראלית יש סייז, עם 7 שחקניות גבוהות מ-180 ס"מ, קליעה מצוינת מחוץ לקשת ואת כל הסיבות לסיים את החלון הנוכחי במקום הראשון.
הזימון החדש
מגי איזה. זה אולי אחד הזימונים היותר מרגשים ופחות מפתיעים. מגי איזה לא סומנה כ-כוכבת בענף, כי היא בחרה לעבוד קשה, להוביל את בני יהודה מקבוצת אמצע טבלה בלאומית להיות קבוצת צמרת, ומשם לקחה אותה לליגת העל. איזה היתה חלק מנבחרות ישראל הצעירות, מסגל הנבחרת ב-3X3, הוכיחה יכולות אישיות, הראתה יכולות קבוצתיות, הביאה איתה נשמה – וכעת גם בליגת העל ובנבחרת ישראל מכירים אותה. איזה היא שחקנית 'דור ישן' במובן הטוב של המילה, הזימון הראשון שלה הגיע בגיל 23. לפני קמפיין ה-"הצערה" נתנו כבוד לתהליך, גיל 23-24 זה הרגע לפרוץ כשמגיעים לבשלות מקצועית ואיזה מגיעה לקמפיין הזה הכי בשלה.
הותיקות
עדן רוטברג (28) ודניאל רבר (30) סוגרות עשור במדי הנבחרת הלאומית. הפורוורדית שחזרה לישראל אחרי שנתיים מעבר לים וגארדית שעברה העונה לאליצור חולון אחרי 4 עונות ברמלה הן עדיין השלד האיתן של הנבחרת והן עדיין בשיא כושרן. התהליך שהתחיל בפרויקטים של נבחרת עתודה-נערות של נמרוד מיטל ו-אקדמיית וינגייט, נראים כמו היסטוריה רחוקה, אבל התוצאות שלו עדיין מחזיקות כעוגן את הנבחרת הישראלית.
שווה לשים לב
רומי לוי – לא על תקן זימון חדש כי היתה חלק מסגל הנבחרת הלאומית ב-2021, ואפילו כבר נרשמה לה הופעה היסטורית, אבל אפשר לראות אותה כזימון חדש-ישן ולראשונה כשחקנית מובילה. בדומה לאיזה, גם לוי מגיעה בשיאה. אחרי 5 עונות במכללות ובגיל 26 היא הגיעה מנוסה, בשלה ומוכנה גם גופנית וגם מנטאלית לקחת את הנבחרת עליה ולהפוך לאחת השחקניות שיובילו את הנבחרת בשנים הקרובות.
שיר תירוש – לנבחרת יש רשימה בלתי נגמרת של גארדיות מוכשרות מכל הסוגים. גארדיות גבוהות ואתלטיות כירדן גרזון, עדן ציפל ודהן סוויץ. גארדיות מובילות כדור כ-דור סער. גארדיות עם עבר אמריקאי כבארון. ויש את שיר תירוש. תירוש לא מקבלת מאפיינים ייחודים של סייז או תפקיד מוגדר, שיר תירוש היא כל מה שמאפיין את נבחרת ישראל.
גארדית שיכולה לשחק בכל עמדה, שילוב של קליעה והגנה, עם אנרגיות ונשמה. 'פנטזיונרית' מהסוג שרק אגדות ספורט מוגדרות ככאלה. תירוש הוכיחה את עצמה בחמש השנים האחרונות כשהובילה את לב ירושלים לגביעו למאבקי האליפות, את רמת גן לגביעים ולמקום הראשון בליגה וכעת את רמלה למאזן מושלם בישראל ולשלב השני ביורוקאפ. שחקנית שלא יודעת להפסיד – וזה מה שהנבחרת צריכה, ניצחונות כל הדרך ליורובאסקט.
לוח המשחקים והיריבה הקרובה
שיטת המשחקים החדשה יצרה שני שלבי מוקדמות, וכתוצאה מכך יצרה עומס משחקים בשנת האליפות. האליפות לא מתפרשת על פני 3 חלונות משחקים אלא על 2 בלבד, 3 משחקים בכל חלון, וכך הנבחרת תפגוש את פולין, טורקיה ומונטנגרו בשבוע הקרוב. ופולין תחילה.
כמו ישראל, גם פולין קיבלה בשלב המוקדם יריבות נוחות במיוחד וסיימה במאזן מושלם מול סלובקיה, רומניה וקפריסין. הפעם האחרונות שפולין השתתפה באליפות אירופה היתה בשנת 2015, והיא מקווה שהקמפיין הנוכחי ישים סוף לבצורת בת 12 שנים. לפולין יתרון מסוים בריבאונד כשרשמה בשלב הראשון 44.3 ריבאונדים למשחק, לעומת 37 של ישראל, וגם הקליעה שלה משלוש הוא לא משהו לזלזל בו (קלעה ב־36.5% מעבר לקשת). אבל צריך לזכור שהיריבות הנוחות איפשרו גם לסטטיסטיקה להיות מרשימה מסך יכולות הנבחרת. כי מנגד, דווקא הנבחרת הישראלית הציגה התקפה פורייה יותר עם 88 נקודות בממוצע, לעומת 78.7 של הפולניות.
המאמן קרול קובלבסקי צירף לחלון של נובמבר 13 שחקניות, ותמהיל הסגל מעיד על נבחרת שנשענת בעיקר על הליגה המקומית אבל בנויה סביב כוכבות שמשחקות בחו"ל. השם הבולט הוא קמילה בורקובסקה, שהצטרפה הקיץ לוולנסיה מהיורוליג. לצידה סטפני מאבונגה, הסנטרית של אמלאק קונוט מטורקיה, שמספקת את הכוח מתחת לסלים.
בסך הכל חמש שחקניות בסגל משחקות מחוץ לפולין: ליליאנה בנאשק בצרפת, אנה מקוראט בליטא וקלאודיה ונורובסקה באיטליה, בנוסף לבורקובסקה ולמאבונגה. הסיפור המרגש של הסגל הוא חזרתה של ורוניקה גיידה, שהייתה קפטנית הנבחרת במשך שנים. היא חוזרת אחרי שנה וחצי שבהן נעדרה בגלל פציעה, ולדברי קובלבסקי היא "נראית טוב יותר בכל אימון". זו נבחרת עם עומק וגובה, אבל בלי כוכבת־על אחת שאפשר לבנות עליה תוכנית הגנה.
