ערב של קליעה ולילה של החמצה

להפסיד בכדורסל זה לא כיף. להפסיד משלשת ניצחון 1.6 שניות לסוף אחרי משחק לא רע בכלל זה כבר תחושת פספוס. להפסיד בגלל שהשופטים עשו עבודה רעה בתפקידם זה אפילו עוד יותר מסתכל. ולהפסיד כשאתה יורד למאזן 1-4 שלילי זה כבר מעציב. כל המילים האלה מתארות טוב מאוד את ההפסד של מכבי תל אביב אתמול לברצלונה. הפסד שמכבי תל אביב לא יכלה להרשות לעצמה. לא לקבוצה הזאת. לא בסיטאוציה הזאת. לא עכשיו.

ההתקפה. נותנים לך תיקח, מרביצים לך תברח. כשחושבים על זה, המשפט הזה די מתאים למכבי תל אביב של העונה. במשחקים מול יריבות קשוחות שמרביצות ולוחצות, היא בורחת. זה קרה מול בשיקטאש וזה קרה מול וילרבאן. אבל במשחק אמש, ברצלונה נתנה למכבי לזרוק שלשות פנויות. זה היה חלק מתוכנית המשחק שלה. ומכבי, איך לא, לקחה. ועשתה את זה יפה מאוד. 12 שלשות ב-44 אחוזים שהתחלקו יפה בין 8 שחקנים. הדבר המרכזי שמכבי תרצה לקחת מהמשחק הזה הוא הקליעה, ואם היא תצליח לשמור על היכולת הזאת, אפילו אם האחוזים ירדו קצת, היא תהיה בסדר.

העיקרון המרכזי שניצח למכבי את המשחק מול מילאנו בשבוע שעבר היה עיקרון די פשוט. ריווח וניצול מיסמאצ'ים. מכבי שיחקה מסודר עם המון חסימות ואקשנים, כפי שהיא אוהבת, וניצלה כל מיסמאץ' שנוצר בצבע. במשחק אמש, זה לא קרה. אפשר יהיה לייחס את זה ליכולת העגומה של סורקין, הורד וליף, אבל האמת היא שזה לא ממש משנה. משחק צבע חייב להיות. ואם תוכנית המשחק היא שת'ייס ירווח ויתן ל-4 את הצבע נכשלת כי היכולת של ה-4 ירודה, אפשר לשנות אותה ולתת לת'ייס את המפתחות.

גם יכולת הפוסט-אפ של בונזי קולסון לא משומשת מספיק. אין למכבי קו אחורי איכותי שיתן לה את הפריווילגיה לפסוח על ההזדמנות להשתמש ביכולת ההתקפית של בונזי. משחק אחרי משחק הוא מראה את המגוון העצום שלו, ועדיין במשחק שלאחר מכן הוא ממשיך לחיות על שאריות. מכבי תל אביב חייבת להוציא ממנו את המקסימום.

ההגנה. אחרי חמישה משחקים, כבר הגענו לנקודת זמן בה אפשר להתחיל להסיק מסקנות. מסקנה אחת לגבי ההגנה תהיה שעניין התיאום כנראה לא ישתפר באורח פלא. אנחנו מכירים את מכבי תל אביב ואת עודד קטש מספיק זמן כדי לדעת שקבוצה הגנתית מרשימה ומתואמת שתטפל בכל פוזשן בצורה המדויקת ביותר היא ככל הנראה לא תהיה. לכל אדם יש מגבלות, וקטש יודע את מגבולותיו. זו הסיבה שהוא נותן חשיבות רבה ליכולת ההגנה האישית בכל הנוגע לשחקני רכש. כדי שהם יעשו את העבודה במקומו.

והאמת? הוא צודק. למכבי תל אביב של העונה יש שחקני הגנה מצוינים ברמה האישית. בטח יותר מאשר בשנה שעברה. אוקיי, אז אי אפשר לצפות ממכבי להיות קבוצה הגנתית מדויקת, אבל לפחות שהיכולת האישית של השחקנים תחפה מעט על חוסר הדיוק. זה כבר על השחקנים, ולא על המאמן. לרצות, להיות קשוחים, להגן, לסבול. במשחק מול מילאנו ראינו שיפור גדול באספקט הזה, במשחק אמש זה היה נראה סביר למדי. עדיין לא ברמה שזה צריך להיות. 

נקודות האור

נקודת האור הראשונה תהיה איך לא, ים מדר. כל מילה שאוסיף כעת ככל הנראה תהיה מיותרת, אבל אשתדל. 22 נקודות, 4 אסיסטים, 31 מדד וכמה דקות של קסם ברבע השלישי ששמרו על מכבי תל אביב במשחק. ים מדר הגיע לעונת 26/27. ים מדר הגיע למכבי תל אביב. רשמית. 

בקבוצה נטולה בעל בית מובהק, ים מדר הוא אחד כזה. כל עוד זה ייראה כמו שזה נראה אתמול, לא ישאלו שאלות ולא יישמעו תלונות. אבל כשזה ייראה פחות טוב, וזה עומד להיראות פחות טוב מתישהו, יתחילו להישמע קולות אחרים. וכשזה יקרה, יצטרך לצוץ ג'ימי קלארק ולתת את הביצוע. סליחה. יהיה חייב לצוץ.

נקודת אור נוספת היא איפה לונדברג. אחרי חמישה משחקים כבר אפשר להבין לאן הרוח נושבת בקו האחורי של מכבי תל אביב, ועל כן אפשר לראות שהשחקן שעודד קטש סומך עליו הכי הרבה שיקבל החלטות עם הכדור זה הוא. במשחק אתמול זה היה נראה מצוין. לאורך הקריירה יכולת ניהול המשחק של לונדברג אף פעם לא הייתה חוזקה שלו, ולכן העובדה שהוא עושה את זה טוב עד עכשיו היא נקודה חשובה להמשך של מכבי.

סך הכל המגמה של מכבי תל אביב היא חיובית. כמות סימני השאלה הולכת וקטנה. היכולת הולכת ומשתפרת. הבעיה היא שהמשפט "Every Game Matters" הוא הרבה יותר מסתם סלוגן. הפתיחה הרעה הזאת תגרום למכבי תל אביב לרדוף בהמשך העונה, או בעצם כבר עכשיו. מחר היא תפגוש את ולנסיה, קבוצה שמשחקת בדיוק בסגנון שמקשה עליה. אבל הגיע הזמן שנראה את מכבי עולה על המסלול החיובי. בהצלחה לה ובהצלחה לנו. מספיק להפעם.