עוד בוקר של רעמים
- עמית זילברבוש
- לפני יומיים
- זמן קריאה 3 דקות
צילום: Oklahoma City Thunder media office | All-Pro Reels
הלילה הסתיימה לה עונת ה- NBA כשאוקלהומה סיטי זוכה באליפות הראשונה בתולדותיה, אחרי ניצחון במשחק 7 על האינדיאנה פייסרס. זאת פעם ראשונה מאז 2016 שקבלנו משחק 7 בסדרת גמר, שהייתה המשך ישיר לפלייאוף המפתיע הזה. הרבה טעויות עשיתי בחיזוי הפלייאוף הזה, אבל זאת בצילום המסך מהסיקור שלי לפני הפלייאוף, הייתה אחת יפה במיוחד:
מודה, לא ספרתי את אינדי בשום שלב, כמו רבים חשבתי שהסדרה הזו תגמר ב-5. אבל הקבוצה הזאת באמת עשתה צחוק מכל דבר שאני (ורובנו) חשבנו והפכה לקבוצה שכייף לאהוב. זה כידוע לא נגמר בתואר, ורק במחמאות, כי בצד השני עמדה מעצמה בהתהוות - אוקלאומה. 13 שנה אחרי שסם פרסטי, הג׳נרל מנג׳ר המדהים שלה' הגיע לגמר עם דוראנט, ווסטברוק והארדן, הוא חווה את התיקון כשהבנייה מחדש מביאה לו אליפות. אוקלהומה, עם ממוצע גילאים באזור ה-25, היא האלופה השנייה הכי צעירה בהיסטוריה, כל זה בזמן שבדראפט הבא עלינו לטובה (היי בן שרף ודני וולף) עוד יהיו לה 2 בחירות(!) סיבוב ראשון. איזו עבודת בנייה מדהימה.
התהילה של האחד, הטרגדיה של האחר
לראשונה מאז שאקיל בשנת 2000, שיי גילג׳יס אלכסנדר מצטרף לרשימת עלית (יחד עם מייקל וקארים) ומסיים את העונה הרגילה כמלך הסלים שלה, ה-mvp של העונה הרגילה וגם ה-mvp של הגמר. שיי, שסיים את הסדרה עם מעל 30 נק׳ ו-5 אס׳ למשחק, הוא אחד הכוכבים הכי לא נוצצים מצד אחד, אך היעילים ומספקי הסחורה שראינו. כשהרים את גביע ה-mvp מיד הביא אליו את ג׳יילן ווילייאמס, הסייד קיק שלו, להגיד שהתואר הזה הוא שלו בדיוק כמו שהוא של ג׳יי-דאב.
עבור הכוכב בצד השני, טייריס הליברטון, זה היה סיום טראגי של העונה. האיש שהגדיר מחדש מה זה קלאץ׳ בפלייאוף הזה, כשהוא קולע לא פחות מארבעה סלי ניצחון (או שוויון) בשניות הסיום ומוביל קאמבק הירואי אחד אחרי השני, ניסה לעלות לשחק עם פציעה שסחב ממשחק 5. אחרי פתיחה מצוינת של 9 נק׳ ו-3 שלשות, נפל לפרקט 5 דקות לסיום הרבע הראשון, עם מה שהתברר כעוד פציעת אכילס בפלייאוף הארור הזה מהבחינה הזו. ועכשיו, כבר רצה תאוריית קללת מס׳ 0, כשגם הוא, גם טאטום וגם לילארד, עם פציעה דומה ומס׳ 0 על הגב.
הגמר ו״ספסל״
עבור האתר שלנו, ה-NBA היא לא הלחם והחמאה אבל דווקא הגמר הזה הדגיש גיבורים שדומים קצת יותר למה שאנחנו מסקרים ביום יום. בצד של הת׳אנדר, היה זה אלכס קארוסו שהגיע רק בעונה הזו, ואחרי שתפס לעצמו את התפקיד המרכזי בניצחון הסדרה מול דנבר עם משחק הגנתי מדהים דווקא מול ניקולה יוקיץ׳ - בסדרה הזו הביא כמה התעלויות התקפיות. זכור במיוחד משחק 4 החשוב בסדרה בו קלע 20 וסחב לניצחון המכריע. בסופו של דבר הוא מסיים את הסדרה עם שיא חטיפות עבור שחקן ספסל, ו-3 בכל הזמנים בסדרת גמר עם 17 סה״כ. ועבורו זוהי אליפות שנייה אחרי ההיא עם הלייקרס, ממש ״ווטרן״.
בצד השני, האם יתכן שמה ש-שנים של אנליטיקס וסטף קארי עשו לכדורסל ולאיך שילדים משחקים כיום, ישתנו בהינף ריצת פלייאוף אחת של... טי ג׳יי מקונול? בעוד בפייסרס כל השיטה בנויה על עומק ושחקנים שמתעלים, אין ספק שמקונול יוצא מהפלייאוף הזה כגיבור המפתיע ביותר. במשך רבעים שלמים הוביל את ההתקפה של הפייסרס והשאיר אותם, כמעט לבדו במשחק. הג׳אמפ החזק שלו, 2 רגליים מחצי מרחק, כמעט נעלם מהעולם - אבל הוא מחזיר אותו בגדול. הוא פשוט כמעט לא מחטיא את אלה. בכלל, עם שיי ונימהרד, זאת הסדרה שצוחקת על כל מי שהספיד את הג׳אמפ מחצי מרחק.
כמובן שאי אפשר לא לציין גם את סיאקם שעלה עוד מדרגה בפלייאוף הזה, נימהרד עם ההגנה המדהימה, אובי טופין שהפך משחקן שהניקס שחררו בחינם לעוד שחקן חשוב במארג הזה, ועוד ועוד, באמת קבוצה.
ומה הלאה?
הפייסרס הולכים לעונה לא פשוטה, כשסיכוי גבוה שהליברטון יחמיץ את מרביתה. אחרי ריצת הפלייאוף הזו לא הייתי ממליץ לאף אחד להספיד אותה, היא קבוצה שיודעת לצאת (כמעט ) מכל בור. בצד השני אוקלהומה סיטי יגיעו לעונה הבאה כאלופה שביעית ב-7 שנים האחרונות, ועם המטען על הגב של ״האם הם יהיו אלה שיצליחו לשבור את הקללה״.
אגב, אומנם אלופה שביעית שונה ב-7 שנים, אבל גם פעם שנייה רצוף שהקבוצה הטובה ביותר בעונה הרגילה זוכה באליפות. אולי תשובה למי שטוען\ת שהעונה הרגילה לא משנה. ובאותו נושא, אוקלהומה לקחה את האליפות הזו בעיקר דרך ההגנה שלה – מי אמר שניקו הריסון לא צדק כשאמר שהגנות מביאות אליפות, רגע אחרי שעולל את הרגע הגדול של העונה הזו והעביר את לוקה ל- לייקרס?
ואנחנו, מבאס שסדרה כ״כ טובה באה בזמן כזה בחיינו שקשה באמת להנות בו מספורט, אבל עדיין, ניסינו להוציא את המיטב, ואין זמן לנוח – בלילה בין רביעי לחמישי נחזיק אצבעות לבן שרף ודני וולף בדראפט, ועוד מעט מתחילים כבר בהכנות לאליפות אירופה.אז תמיר בלאט היה צריך להיות מוזמן או לא?
