ירושלים מול ת"א על האליפות

צילום: מנהלת ליגת העל

ואוו. זאת המילה הראשונה שעולה לראש כשנדרשים לסכם את הסדרה הזאת. זה לא רק איך שהסדרה הזאת הסתיימה (בצורה הכי דרמטית שיש, היידה הארפר), אלא הדרמה, העניין, הסיפורים הגדולים וההנאה שסידרה לנו הסדרה הנהדרת הזאת. ירושלים, שכבר ראתה את עצמה גונבת את הביתיות במשחק הראשון בסדרה, בעטה בדלי בצורה מופלאה ואפשרה לחניכיו של איטודיס להתקרב משחק אחד מעונה שלישית ברציפות בגמר. אלא שבהמשך הסדרה האדומים מהבירה גילו המון אופי והשלימו מהפך אדיר וניצחון 2-1 בסדרה בדרך להעפלה לגמר לראשונה מזה 8 עונות.

אז מה היה לנו בסדרה? אחרי שפספסה הזדמנות אדירה לגנוב את הביתיות במשחק מספר 1 ואיבדה יתרון דו-ספרתי ברבע האחרון, הפועל ירושלים לא רצתה לעוף בסוויפ אל מול הקהל הביתי שלה. למזלם של הקבוצה מהבירה יש להם את שחקן העונה (עוד נגיע אליו), שעם הצגה במשחק מספר 2 לא נתן לאדומים מתל אביב לבצע קאמבק נוסף מפיגור דו-ספרתי וכפה משחק 3 ומכריע.

הפעם זה היה תורה של הפועל תל אביב לברוח ליתרון מרשים במשחק מספר 3, אבל גם יתרון של 16 ברבע האחרון, לא הספיק למחזיקת היורוקאפ מול מלכת האופי מירושלים. האורחת חצבה את דרכה לניצחון בעזרת רועי הובר הנהדר ואחד – ג'ארד הארפר – שעם סל בלתי נכח שלח את הירושלמים לגמר לראשונה מאז עונת 16/17.

תוצאות הסדרה:

משחק 1: 88:85 להפועל תל אביב

משחק 2: 98:87 להפועל ירושלים

משחק 3: 86:83 להפועל ירושלים

המספר של הסדרה: בדר"כ אנחנו רגילים לראות סדרות פלייאוף, בטח בין שתי קבוצות גדולות וחזקות, נגמרות בסקור נמוך ולא מעט עצבים. לא כך היה בסדרה הזאת, בה שתי הקבוצות חצו בכל אחד מ-3 המשחקים את רף ה-80 נקודות, כשהכמות הנמוכה ביותר שנקלעה על ידי קבוצה בסדרה הזאת הייתה 83 של הפועל ת"א במשחק האחרון. אז אם חיפשתם סיבה נוספת למה הסדרה הזאת הייתה כל כך מהנה, זאת הייתה רמת הביצוע של שתי הקבוצות שסיפקו כדורסל מהנה וסקור גבוה.

השחקן של הסדרה: ג'ארד הארפר. נכון שאם לא רועי הובר, כנראה שהסדרה מוכרעת לכיוון האדום התל-אביבי, אבל מעבר לסל הניצחון הפסיכי שהעלה את הירושלמים לגמר הסקורר האדום רשם סדרה מצוינת. 23.3 נק' ו-4.6 אס' רשם הארפר בסדרה, כולל משחק נוסף שבו חצה את ה-30 נק' במשחק מספר 2 של הסדרה. סגן מלך הסלים של הליגה הוכיח שגם אחרי סדרה יחסית מנומנמת ברבע הגמר, למאני טיים של העונה הוא הגיע, ובגדול.