"הרגע הקשה בקריירה - ההבנה שצריך לפרוש"

• 

• 

צילום ימין: טים נודלמן, מנהלת הליגה הלאומית

אחרי קריירה ארוכה שהתפרסה על פני ליגת העל, הלאומית, הארצית וגם אירופה, עם תארים אישיים וקבוצתיים, אלון ספיר נפרד מהפרקט. בראיון פרישה ל'ספסל' הוא נזכר ברגעים הטובים, תחושת הפספוס על הקריירה בליגת העל, השנים בארצית וכמובן לאן הוא ממשיך מכאן ומה משמעות הכדורסל עבורו.

"הרגע הקשה ביותר הוא דווקא הרגע הנוכחי – ההבנה שאני צריך לפרוש. זה עדיין לא נתפס בעיניי, זה מרגיש לי מוקדם מדי וזה כואב לי ממש בכל הגוף." מספר ספיר, שכאמור בגיל 32 וכשהוא כבר מחזיק בחוזה לעונה הקרובה - נאלץ להיפרד מהמשחק. "בתקופה האחרונה סבלתי מכאבים קשים, פספסתי כ־80% מהאימונים והבנתי שהמצב כבר לא מאפשר לי להתנהל כשחקן מקצועני. גם הרופא המליץ לי לעצור.

זה עדיין מוקדם לי, ועדיין קשה לי לעכל שאני נאלץ להפסיק לעשות את הדבר שאני הכי אוהב בעולם, אבל אני מבין שזו המציאות שאני צריך לקבל. התשוקה שלי לכדורסל מעולם לא נעלמה. אני משחק מגיל ארבע, ולכן ההחלטה לפרוש התקבלה בלב כבד מאוד. לא פרשתי משום שהפסקתי לאהוב את המשחק או בגלל שנפתחו בפניי דלתות בתחום האימון, אלא בעקבות פציעה משמעותית ונדירה שמגבילה מאוד את היכולת שלי להמשיך לשחק."

ומהרגעים הקשים, לרגעים הטובים. ספיר סיים את גיל הנוער באקדמיה של איגוד הכדורסל, ופתח את קריירת הבוגרים דווקא בליגה הרוסית, משם עבר לליגת העל בה שיחק כמה עונות לסירוגין עם הליגה הלאומית. "היו לי הרבה חוויות מיוחדות. הייתה לי הזכות לשחק תחת עודד קטש, להשתתף במשחק האחרון של הפועל חולון באולם הפחים ולהיפרד מהאולם שבו גדלתי, וכמובן להיות חלק מהמסע של גליל עליון בחזרה לליגת העל.

החוויה בגליל הייתה הרבה מעבר לזכייה באליפות. ראיתי את ההשפעה של הקבוצה על הקהילה ועל האנשים באזור, והרגשתי שאנחנו מחזירים עטרה ליושנה אחרי שנים בליגה השנייה. זו הייתה חוויה עוצמתית ומרגשת שתישאר איתי לכל החיים."

'נתנה לי את הפלטפורמה להביא את אלון לידי ביטוי בצורה העוצמתית ביותר'

בתחילת העשור הנוכחי ספיר היה חלק מהחזרה של גליל עליון לליגת העל - אחרי הזכיה באליפות הליגה הלאומית, כשהוא עצמו נבחר למצטיין הפלייאוף עם כ-17 נק' למשחק. "מבחינה מקצועית, זה ההישג הגדול והמשמעותי ביותר בקריירה שלי. לא רק בגלל האליפות, אלא גם בזכות הדומיננטיות שהצלחתי להגיע אליה וההשפעה שהייתה לי על הקבוצה, על הסביבה ועל הקהילה.

גליל נתנה לי את הפלטפורמה להביא את אלון לידי ביטוי בצורה העוצמתית ביותר. הייתי הקפטן והרגשתי שההשפעה שלי הייתה הרבה מעבר לכדורסל. אחרי שהפסדנו בגמר בעונה הראשונה, הזכייה בעונה שלאחר מכן והעלייה לליגת העל היו סגירת מעגל מדהימה. זו חוויה שתישאר איתי לכל החיים."

ספיר היה אמור להמשיך עם גליל עליון ולהוביל אותה גם בליגת העל, אבל אז חווה עוד רגע משבר. "הפציעה בגליל הייתה רגע ששבר לי את הלב. עבדתי במשך שנים כדי להגיע לליגת העל דרך הדלת הראשית. ירדתי ללאומית, עברתי מסע, הפסדתי בגמר עם קריית גת ובגמר נוסף עם גליל, עד שסוף־סוף עלינו. הרגשתי שסוף־סוף הגעתי לשם בשל ומוכן.

הרגשתי שהכול עומד להתחבר, ואז, חמישה ימים לפני פתיחת העונה - נפצעתי ונעדרתי במשך שנה.

פספוס זו מילה קטנה לעומת מה שאני מרגיש. בגיל 26, אחרי שעלינו עם גליל, היה לי חוזה טוב לשנתיים והייתי הקפטן של הקבוצה. נעדרתי במשך שנה שלמה. גם כשחזרתי, הרגל כבר לא הצליחה לייצר את אותן עוצמות שהיו לי לפני הפציעה. אין ספק שהעיתוי שלה פגע בי ועיכב מאוד את הקריירה שלי.

יחד עם זאת, אני מאמין שהדברים בחיים קורים בצורה מדויקת. כנראה שזה היה שיעור שהייתי צריך לעבור, והוא גם הוביל אותי למקומות אחרים שבהם אני משפיע היום. כשאתה רוצה משהו בכל ליבך והוא נלקח ממך מסיבות שאינן בשליטתך – זה כואב מאוד."

בחגיגות האליפות של גליל עליון (צילום: מנהלת הליגה הלאומית)

'גיליתי עד כמה הליגה הארצית מרגשת'

בשנים האחרונות ראינו את ספיר עושה חיל גם בליגה הארצית, שם עלה ליגה עם מכבי פ"ת והגיעה לשליב הפלייאוף המאוחרים עם אשדוד ובאר יעקב. "ההבדלים הם שמיים וארץ, ולא בהכרח מפני שבלאומית יש שחקנים מוכשרים יותר. ברגע שמוסיפים שני שחקנים זרים שמעלים בצורה משמעותית את רמת הפיזיות, האתלטיות והאינטנסיביות, המשחק משתנה לחלוטין. הקצב, הגודל והאגרסיביות שונים.

לאורך השנים ראיתי בליגה הארצית שחקנים שאינם פחות מוכשרים משחקנים בלאומית, אבל הליגה הארצית מאפשרת להם להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי ולהיות שחקנים מובילים. בלאומית זה קשה יותר, משום שיש זרים וישראלים בכירים ודומיננטיים שתופסים חלק משמעותי מהקבוצה. בשנים האחרונות גיליתי עד כמה הליגה הארצית מרגשת, תחרותית ומהנה. היא מאפשרת לשחקנים לבנות קריירה מכובדת, להתפרנס ולהמשיך לבטא את האהבה והתשוקה שלהם לכדורסל. בעיניי יש בליגה הזאת משהו מיוחד מאוד."

ספיר מספר גם שהוא מרגיש הבדלים בין השחקנים הצעירים של פעם לשחקנים הצעירים של היום. "גדל כאן דור מוכשר מאוד. רמת האימון והחשיפה לידע ולעבודה שנעשית ברחבי העולם מאפשרות לשחקנים הצעירים להתאים את עצמם לרמות הגבוהות. יש בישראל מאמני כדורסל ומאמני כושר מצוינים, והיום גם יותר מאמנים מנטליים שמעניקים לילדים כלים חשובים להתפתחות.

עם זאת, אני מרגיש שגם האישיות של הדור משתנה. היום הכול מגיע מהר יותר, ולעיתים שחקנים צעירים מרגישים שהכול צריך לקרות כאן ועכשיו. בעבר שחקן שעלה מקבוצת הנוער לבוגרים היה צריך לשבת לעיתים שנתיים או שלוש על הספסל, ללמוד מהשחקנים הבכירים ו'לאכול חצץ' עד שקיבל את ההזדמנות שלו.

לחוקים שמקדמים שחקנים צעירים יש כמובן יתרונות משמעותיים, אבל לעיתים הם גם הופכים את הדרך לקלה ומהירה יותר. חשוב שהשחקנים הצעירים יזכרו שכישרון לבדו אינו מספיק, ושאין תחליף לסבלנות, להתמדה, לעבודה קשה וליכולת להתמודד עם קשיים. למרות זאת, אין לי ספק שהרמה גבוהה מאוד ושעתידו של הכדורסל הישראלי נמצא בידיים טובות מאוד."

• 

• 

'הליגה הארצית מאפשרת לשחקנים לבנות קריירה מכובדת, להתפרנס ולהמשיך לבטא את האהבה והתשוקה שלהם לכדורסל'. (צילום שמאלי: יעל אמסילי, איגוד הכדורסל)

'הסיפור שלי עם הכדורסל עדיין לא הסתיים'

אחרי שכבר התנסה העונה באימון בקרית גת בלאומית, גם העונה נראה את ספיר על הקווים כעוזר מאמן ברעננה. ולצד זה נראה שיש לו עוד כיוונים להמשך הקריירה. "אני לא רק מקווה, אלא בטוח שהכדורסל יישאר חלק משמעותי מחיי. עולם האימון משאיר אותי חי וחד, ואני רוצה להתפתח בו במקביל לשליחות שלי כמאמן מנטלי. מבחינתי, שני התחומים משלימים זה את זה.

אני מרגיש שלא אני בחרתי באימון המנטלי – הוא בחר בי. מגיל צעיר התמודדתי בעצמי עם אתגרים מנטליים רבים, ותמיד ידעתי שיום אחד זה יהיה המקום שממנו אשפיע על אחרים. לא תכננתי להתחיל לעסוק בכך כבר בגיל 26, אבל הפציעה הכריחה אותי לחפש כיוונים נוספים. בדיעבד, היא פתחה בפניי את שליחות חיי. הייתה לי הזכות להשפיע על ילדים ובני נוער רבים, ואני תמיד אומר שאני רק הצינור והשליח שמעביר הלאה את מה שקיבלתי ולמדתי.

אני רוצה בלב טהור לתת ערך ותמיכה לילדים, שבשנת 2026 זקוקים לכלים האלה יותר מתמיד. אין לי ספק שאמשיך לפתח את התחום הזה ולהשפיע באמצעותו.הכדורסל הציל אותי בחיים והוא שפה שאני מחובר אליה בכל הגוף. בעיניי כדורסל הוא הרבה מעבר למשחק – הוא תרבות ודרך מדהימה להשפיע ולעשות טוב לאנשים. אני מרגיש שהסיפור שלי עם הכדורסל עדיין לא הסתיים. כשחקן לא זכיתי לחוות את אלון בשיאו ובמלוא היכולת שלו. דווקא כשהרגשתי שאני מתקרב לשיא, המשחק נלקח ממני בעקבות הפציעה."

וכמה בחירות לסיכום:

"השחקן הטוב ביותר ששיחקתי איתו הוא כנראה וויל קלייברן, ששיחק איתי בהפועל חולון לפני שהפך לכוכב יורוליג. כבר מהרגע הראשון היה אפשר לראות שיש בו משהו יוצא דופן: סייז נדיר, אתלטיות, מוסר עבודה וצניעות. היה ברור שהוא מסוגל להגיע לרמות הגבוהות ביותר.

השחקן הגדול והמיוחד ביותר ששיחקתי מולו הוא כנראה אמארה סטודמאייר. אמנם זה לא היה בשיא הקריירה שלו, אבל לעמוד מול שחקן בסדר גודל כזה זו חוויה מיוחדת.

בנוגע למאמנים, קשה לי מאוד לבחור מאמן אחד, משום שלמושג 'המאמן הטוב ביותר' יש הרבה הגדרות. אין ספק שעודד קטש הוא מהמאמנים המובילים כיום באירופה, והזכות לעבוד תחתיו הייתה עצומה.

מעבר לכך, הייתה לי הזכות לעבוד לאורך הקריירה עם מאמנים מצוינים. מכל אחד מהם למדתי משהו אחר – מקצועית, מנטלית ואישית. היו מאמנים שנתנו לי ביטחון, כאלה שעזרו לי להתבגר וכאלה שזיהו בי יכולות עוד לפני שאני הצלחתי לראות אותן בעצמי. לכל אחד מהם היה חלק בדרך שלי, ולכן יהיה לי קשה ולא הוגן לבחור רק באחד."