"המילה ניצחון לא היתה בכלל בלקסיקון"

צילום: פרטי, שימוש על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

רני כהנא הגיע כמעט במקרה לעמדת המאמן של הפועל גבת יגור, וכמה חודשים לאחר מכן הוביל אותה לזכיה היסטורית בגביע המדינה. היום, 50 שנים בדיוק מאז אותו ניצחון היסטורי, הוא מספר על איך נקרא לדגל ואימן במקביל גם בלאומית, החופשה שלקח מחברת החשמל, הניצחון בדרך על מכבי ת"א, הבקשה לשיחרור השחקנים מהעבודה בבוקר וחגיגות הניצחון המאולתרות בחדר האוכל בקיבוץ יגור.

"הייתי צעיר אז, בן פחות מ-30, ואימנתי כבר 5 שנים בליגה הראשונה - בהפועל חיפה, ואח״כ בעפולה - שהייתה בליגה השניה ורצתה לעלות ליגה באותה עונה. עפולה שיחקה באותו אולם ״גורן״ של קיבוץ מזרע כמו גבת יגור - איתמר מרזל , בועז ינאי, אור גורן, גבי טייכנר, ועירא הררי, כולם שחקני נבחרת שהערצתי והיו עוד שחקני ספסל נהדרים.

ואז נפצע בתאונת דרכים שמואל יעקובסון ז״ל, המאמן וותיק של גבת יגור, ומה רבה היתה ההפתעה שנקראתי לשיחה עם ההנהלה ע״מ שאקבל עלי גם את אימון הקבוצה עד לסיום העונה. הליגות הראשונה והשנייה שוחקו בימים שונים, ואני מיד ביקשתי חופשה מחברת חשמל בה עבדתי ע״מ שאצליח לעמוד במשימה הכפולה. ההתחלה היתה קשה עבורי, אבל מוצלחת ואפילו מהנה. עפולה דהרה לליגת הראשונה וגבת יגור דישדשה ברביעייה הראשונה - ואז התחילו הנצחונות להתחבר."

כידוע, מפעל הגביע סיפק לקיבוצניקים את ההגרלה הכי קשה שאפשר היה לקבל באותם ימים - מכבי ת"א, שזכתה במפעל כמה שנים ברציפות. ולצד זה, גבת יגור גם נאלצה להסתדר בלי אחד השחקנים המרכזיים שלה.

"שמינית גמר הגביע בבית נגד מכבי ת״א, מחזיקת הגביע הקבועה באותם ימים. 4 שעות לפני המשחק נפטרה סבתו של בועז ינאי. מרזל ואנוכי נסענו לאולם ועצרנו בנהלל, להשפיע על בוזי לבוא למשחק כי נכד לא יושב שבעה, אבל בוזי לא הגיע ועלינו כחסרי סיכוי לחלוטין. אבל 4 השחקנים האחרים ושני מחליפים נהדרים זסלבסקי ובן יהודה עשו את העבודה, ניצחנו ב-3 הפרש ועלינו לרבע הגמר."

אחרי עברה גם את הפועל פ"ת והפועל חיפה, גבת יגור העפילה לגמר הגביע שם חיכתה לה הפועל ת"א. "עם בארי ליבוביץ האגדי ועוד 3 אמריקאים מתאזרחים ביד אליהו הביתי עבורם, איש לא הימר עלינו. גם אצלנו בקבוצה לא היתה אוירה שחייבים לנצח - אנחנו את שלנו כבר עשינו הגענו לגמר - וכמה טוב לבוא למשחק בלי 'חייבים לנצח'."

שהשחקנים לא יעבדו במשקים בבוקר

"הויכוח המרכזי בישיבת הנהלה איתי - ויכוח שגלש גם לקיבוצניקים, היתה הדרישה שלי שהשחקנים לא יעבדו במשקים בבוקר המשחק, כפי שעשו בכל משחק ליגה (יום עבודה מקוצר). אני רציתי שנעשה אימון קליעה בבוקר באולם שלנו, ניסע ביחד למלון בתל-אביב לאכול ונבוא לאולם ביחד בנסיעה קצרה. אנשי המקצוע שיעצו לקבוצה טענו שאנחנו מעמיסים מתח מיותר על השחקנים, ועדיף שיבואו למשחק משוחררים ולא לחוצים. אבל עמדתי התקבלה, ובאנו לאולם כתפאורה לאמריקאים הנוצצים של האדומים מתל אביב שבאו להשלים את העבודה שאנחנו עשינו שסילקנו בדרך את המכבים.

במציאות השחקנים שלנו יצאו כמו מלוע תותח, שלטנו במשחק בהפרש סביר ממש מתחילתו והשאלה המרכזית היתה מתי יחול המפנה. לשמחתנו המפנה לא הגיע, ולפעמים היתרון שלנו אף גדל והמשחק הסתיים בנצחון גדול שלנו. שר החינוך דאז, הקיבוצניק אהרון ידלין, כשהעניק הגביע גם מעד קצת בלשונו והעניק הגביע 'לישראלים' מהקיבוצים שניצחו המשחק ובצדק."

כשגם בקיבוצים עצמם לא חשבו שבאמת יש סיכוי לזכות בגביע, הדבר הפך את חגיגות הניצחון למאולתרות במיוחד. "מסיבת הניצחון שאיש לא חשב עליה קודם לכן , אולתרה במיידית בחדר האוכל של קיבוץ יגור. כולנו הגענו אליה ברכבים פרטיים, איש לא חשב על אוטובוס ניצחון עם הגביע. פשוט המילה ניצחון לא היתה בכלל בלקסיקון לפני המשחק. אבל השחקנים על המגרש עשו מעל ומעבר והשמחה בחדר אוכל היתה אירוע של פעם בחיים, מה עוד שזה היה המשחק הראשון שהועבר בשידור ישיר בטלויזיה הישראלית. כל הקבוצניקים למעט כמה מאות שהגיעו לאולם ראו אותו ביחד בחדרי האוכל בקיבוצים, והיו חסרי אוויר עדיין מהמתח אבל מלאיי גאווה ושימחת אמת. אירוע של פעם בחיים."