ההיסטוריה מחכה, היום מתחילים

צילום: FIBA

אליפות אירופה עד גיל 20 שתיפתח היום היא ההזדמנות הגדולה ביותר של סגל שחקניות ישראליות מוכשר לזכות במדליה. השאלה האם מאמן הנבחרת יצליח לחבר את הכל תקבע האם 26 שנים אחרי שעשו זאת הגברים, יעשו זאת גם הנשים. מתחילים בשבת, 15:30 נגד ספרד אלופת אירופה.

בשנת 2000 עמדה לראשונה נבחרת ישראלית עד גיל 20 על הפודיום באליפות אירופה. אז זה הסתיים במדלית כסף מול נברת ספרדית אימתנית, אך מאז נבחרות הבנים הצליחו להגיע 6 פעמים לגמרים, כולל 2 מדליות זהב (2018-2019).

השחקניות הישראליות שיעלו בשבת על המגרש לא נולדו גם כשאריק שיבק עם יותם הלפרין וליאור אליהו שיחזרו את ההישג. אבל, כשהן חגגו 'בת מצווה', הן צפו בנבחרת של אריאל בית הלחמי זוכה פעמיים רצופות בזהב. אבדיה, זוסמן, מדר ואחרים היו המודל לחיקוי של הנבחרת שתנסה לעשות את ההישג הגדול ביותר של כדורסל הנשים הישראלי, אחרי שהגברים הוכיחו ב-3 העשורים האחרונים (ובפעם האחרונה רק לפני 3 שנים) שהמשימה אפשרית ומדינת ישראל מסוגלת לכך.

בשנה שעברה הנבחרת נכנעה בשלב רבע הגמר לאיטליה, אחרי שניצחה בהצלבה בשמינית הגמר את צרפת (שניצלה מנשירה לדרג ב' ביום האחרון של הטורניר). השנה המצב של הנבחרת הישראלית טוב ב-ה-ר-ב-ה - והכל תודות לשיטה של האליפות. כי על פניו נבחרת ישראל שובצה ב-"בית מוות" עם ספרד אלופת אירופה 25' וליטא שסיימה במקום השני, אותן נבחרות שכבר הוגרלו באותו בית של ישראל לפני שנה וניצחו אותה גם אז.

אלא שמאחר וכל הנבחרות מהבית המוקדם מעפילות להצלבה. בהצלבה מחכות נבחרות "עבירות", דוגמת לטביה וגרמניה שבשנה שעברה לא עברו את ההצלבה וגם דורגו נמוך באליפות עד גיל 18, ושבדיה שסיימה אמנם רביעית, אבל גם היא לא היתה מהמרשימות. אם ננצח את קרואטיה בבית המוקדם, יעד שכמעט בגדר 'ודאי' ישראל תסיים במקום השלישי שיספק הגרלה נוחה יחסית.

נבחרת העתודה בטורניר ההכנה (צילום: איגוד הכדורסל)

על הסגל: 

והרי רבות כבר נכתב על השחקנית, מהטובות שהגיעו לאליפות, והיא לובשת את מדי נבחרת ישראל, גל רביב. בקיץ שעבר רביב סיימה כשחקנית היעילה בטורניר (22.1 בממוצע במדד היעילות) ושניה בין הקלעיות עם 22.9 נקודות בממוצע למשחק. כשהיא בוגרת ומנוסה יותר, ואחרי שנה טובה במכללות, רביב רק תגיע משופרת יותר. ואם נשווה לשנים של הגברים, תוביל נברת מוכשרת מודל 18'-19', כך שפחות מפודיום, יהיה כי כנראה שעשינו משהו לא נכון.

מאיה זילברשג. אם בקיץ שעבר גל רביב היתה מלכת הסלים של נבחרת העתודה, זילברשג השלימה אותו הישג בדיוק בנבחרת הנערות. 18.4 נק' בממוצע קלעה כראש מלכת הסלים של האליפות וסיימה במקום השביעי במדד היעילות (16.9). השתיים יהוו עוגן בייצור נקודות - אחת גארדית זריזה ואחת מעמדה 3, וביחד מסוגלות לייצר כמעט 40 נקודות מובטחות בערב.

את השתיים משלימות שתי קלעיות אדירות, מעין כהן ו-מאיה אלמליח. כהן מגיעה לטורניר אחרי שנת שיא בליגת העל במהלכה החזיקה את חולון בחצי הראשון של העונה בפלייאוף העליון, ובחצי השני של העונה כבר הובילה את חולון עד לגמר על האליפות. היציבות בקליעה משלוש והיכולות ההתקפיות יביאו לה את הביטחון גם בנבחרת. אלמליח, צעירה יותר, אבל בעלת יד נהדרת מחוץ לקשת בליגה הלאומית ובליגת הנערות תשלים את מעטפת הקליעה המגוונת-ורסטילית ונהדרת של הנבחרת שלנו.

ולכן, בגלל שיש כוח אש בלתי נגמר, המפתחות להצלחת הטורניר נמצאות בידיים של איילה אורן. 'הרכזת – הכי רכזת' שהיתה לנבחרת ובישראל בכלל בשנים האחרונות. מנהיגות שקטה, אינטליגנציית משחק אינסופית ויכולת לעשות את כולן לידה טובות יותר. חולון השתדרגה ממקום באמצע הטבלה עד לגמר על האליפות ברגע שאורן קיבלה את הכדור לידיה. גם הנבחרת תגיע להישגים דומים כשהכדור בידיים שלה.

רביב וזילברשלג. יובילו את ההתקפה הישראלית. (צילום: FIBA)

שווה לשים לב ל-

נעמי כהן-מינץ, נועה מגד ואריאל סולומון.  3 שחקניות שכמעט ולא מזכירים בהקשר של הנבחרת הישראלית (כי בוודאי שאלתם את עצמכם בשלב הזה של הקריאה איפה איזכורים של לי טייכמן המוכשרת מהמכללות או מאי בייקו שחקנית הפנים והעוגן בצבע – אליהן נגיע בהמשך).  אבל כהן-מינץ שבעונה הבאה צפויה להיות הישראליות המובילות ברמת גן, מגד שתקבל את המושכות בלב ירושלים ואריאל סולומון שגם היא צפויה להיות שחקנית דומיננטית בליגת העל - כל אלה הן השחקניות שהענף הישראלי זקוק להן בעיקר עבור הנבחרת הבוגרת והליגה הראשונה בשנים הקרובות.

בעוד שאר שחקניות הנבחרת מכוונות למכללות, אם לא בשנה הקרובה אז בזו שאחריה, השחקניות האלה שפחות מאזכרים ומזכירים יכולות להפוך להיות ה-"כוכבות הבאות של הנבחרת". גארדיות פיזיות, עם סט יכולות מגוון, הגנה טובה והבנת משחק שאין לרבות, הן יכולות להביא משהו שכבר אין לשחקנית ישראלית. יותר מעוד יכולת אתלטית או עוד "שלשה במעבר", שחקניות שיכולות להיות בעלות בית מעל זרות ולא לצידן. אם הנבחרת תשכיל להשתמש ביכולות האלה לצד הסקורריות היא תהפוך לנבחרת שלמה, נבחרת שמזכירה את ההישג הגדול מראשית שנות ה-2000 אצל הגברים, שסט הכישרון המשותף ניצח יכולות אישיות.

לי טייכמן ונטע מישר מגיעות אחרי עונה סולידית וינסו לצבור בנבחרת את הביטחון לקראת שנת המכללות הבאה.

בצבע-

מאי בייקו. בליגה הישראלית שופעת הזרות (בוודאי בעמדות הפנים) התקשתה לפרוץ השנה בבאר שבע בליגת העל, למרות שכשקיבלה את ההזדמנות לקחה אותה בשתי ידיים. כמדברים על כמות השחקניות הישראליות בליגה ומחפשים להוסיף 'עוד ועוד' זרות צריך לזכות ששחקניות פנים הן אלה שנפגעות מכך. הפערים בין הכדורסל האירופי (אליו אנו שואפים להידמות) מול הכדורסל האמריקאי (אליו אנו נגררים) – הופכים את מנהלי הענף לכאלה שאוהבים לספר סיפורים על השחקניות הגבוהות שמעדיפות כדורעף.

בייקו מגיעה לקיץ בשלה ומוכנה להוכיח שהצבע הישראלי מול הנבחרות הטובות באירופה מסוגל להתמודד ולהתעלות, ולתת חומר למחשבה מה היה קורה אם גם המנהלים היו מאמינים בשחקניות שלנו, כמו שאנחנו אוהדי הענף מאמינים בהן.  אותו הדבר גם בעניינה של תהילה כהן שתשלים את הצבע עם בייקו.

בייקו ומגד. (צילום: FIBA)

על הקווים

סימן השאלה הגדול! המניות של טל נתן בכדורסל הישראלי אינן מוטלות בספק. אנחנו זוכרים את האימפריה שבנה באוסטרובסקי רעננה בשנת 2000 ואת האליפות הגדולה ברמלה בשנת 2001. אך מאז חלפו 25 שנים. נתן גם גידל פה דור שחקניות מוכשר מאד באקדמיה בוינגייט אבל גם מאז חלפו למעלה מעשור. הכדורסל מאז 2013 עבר שינויים ובשנים האחרונות פחות הצליח למצוא מקומות בליגות הישראליות לנשים.

כעת, כשהוא פותח שנה רביעית בנבחרת העתודה, נתן צריך להראות שאת הסגל הכי מוכשר, עמוק ושלם שהיה לכדורסל הישראלי לנשים הוא מסוגל להוביל למדליה ממש כמו שעשה בית הלחמי ב-2019. כי לצד ה-"כוכבות" יש פוטנציאל לייצר נבחרת מחוברת, מאוחדת ומלוכדת שתהיה גדולה יותר מכל יתרון של נבחרת שמולנו. השאלה אם נדע להשתמש ביכולות האלה או נדע לשלוף את הקלישאות "יש להן סייז וניסיון במפעלים אירופאים". נקווה שלא נחזור ליכולות המוכרות שלנו – לתרץ תירוצים, ופשוט נעמוד על הפודיום. שם מקומנו.

נקודה למחשבה:

מתוך נבחרת ישראל הנוכחית, 2 שחקניות מגיעות מהמכללות (רביב וטייכמן) ועוד 4 שחקניות יטוסו לשם בהמשך הקיץ (אורן, כהן, זילברשלג ומישר). גם רוב האחרות מכוונות לשם בקיץ הבא. זה לא פיתרון לענף הישראלי. מתוך סגל ישראלי שמכוון למדליה ב-2026, לא יהיו אף אחת מהשחקנית בנבחרת הלאומית של 2028-2030, כי החלונות שלה במהלך השנה. הן אמורות להוביל את נבחרת ישראל ובמקום זה ידלגו בין מכללות מדי קיץ, תוך שהן מסיימות תואר משמעותי, עושות כסף ומתאמנות ברמות גבוהות.

תואר משמעותי יש גם באוניברסיטאות המובילות בארץ, כסף לא חסר בענף במתווים כאלה ואחרים. להתאמן ברמה הגבוהה ולראות אופק מקצועי זה משהו שהכדורסל בארץ צריך לפתור. כמו שהבעיה בגבוהות זה לא שענף הכדורעף קיים, גם הנהירה למכללות זה לא בגלל איכות המרצים בטקסס, בוסטון או מיאמי.

אפשר לכעוס שהן מבקשות כסף (ואפשר גם לשלם להן במתווים שמחייבים התקשרות ומקצוענות), אפשר לכעוס שהן מעדיפות חוויה בחו"ל במקום לשבת על הספסל בליגה עם 5 זרות (ואפשר להציע להן אופק מקצועי וקידום ולהאמין בהן). אפשר באופן כללי לכעוס ולחוקק חוקים שנועדו לפגוע במי שרק רוצות להתפרנס מהדבר שהן אוהבות, או לשבת ולחשוב איך הענף יהפוך למקום טוב יותר עבור מי שהשקיעו את כל חייהן כדי להגיע לרגע הזה בו הן התקווה של 'הפוליטיקאים' לחבק אותן אחרי שיביאו מדלייה.

נבחרת הבוגרות, ליגת העל, והכדורסל כולו צריך אותן בישראל. יש בנבחרת עוד 6 שחקניות שלא קנו כרטיס טיסה לארה"ב, היעד לעונה הקרובה לשמור אותן בארץ גם בשנת 2028.

על האליפות:

הנבחרת תפתח את משחקיה בבית א' נגד ספרד החזקות. בשנה שעברה הנבחרת פתחה גם כן נגד ספרד ונכנעה לה 94:69. היום ב-15:30 יהיה נסיון חדש להפתיע את אלופת אירופה בפתיחת הטורניר. ביום המשחקים השני תפגוש הנבחרת את היריבה שצריך לנצח, קרואטיה (13:00) ושלב הבתים יינעל ביום ראשון נגד ליטא (18:00). לאחר מכן תתקיים ההצלבה מול בית ב' ביום רביעי הבא.