"אני דוגמא לזה שאפשר גם וגם וגם"

אחרי קרוב לעשור מחוץ לכדורסל, לפני כ-3 שנים גת מגידו חזרה למשחק פעיל, ועל פי היכולות שלה בעונות האחרונות - נראה כאילו היא מעולם לא עזבה. אחרי שנתיים מוצלחות ברעננה, העונה הייתה שותפה להישג של יבנה שהעפילה לראשונה לחצי גמר הפלייאוף, וזה כשהיא משלבת בהצלחה קריירה תובענית בניהול בית ההשקעות פינסה קפיטל שהקימה לפני כ- 4 שנים.

"מבחינתי העונה הזו הייתה פספוס גדול." מסכמת מגידו את העונה האחרונה. "אני יודעת שעבור המועדון ביבנה עשינו היסטוריה, והיה לי הכבוד להיות חלק מזה ולהביא את ההישג הזה למועדון, לקהל ולראש העיר שתומך בפרויקט הזה מאוד ואני מאחלת להם המון בהצלחה. ברמה של המטרה - אני חתמתי שם מבחינתי למטרה אחת ויחידה והיא לקחת אליפות, ולצערי לקח המון זמן עד שהתחלנו להראות יכולת קבוצתית יציבה וטובה. בסופו של דבר במשחק השלישי בחצי הגמר לא שיחקנו טוב כקבוצה, זה אתגר להביא קבוצה למעמדים כאלה, ולכן מבחינתי לא עמדנו במטרה.

בכל מקרה הפסדים זה חלק מהספורט ואני יכולה להעיד על עצמי שאין הפסד בחיי שלא למדתי ממנו. כל כשלון, צורב ככל שיהיה, הוא שיעור שגדלתי ממנו, שהפך אותי להיות בעתיד טובה יותר, בין אם זה כאשת מקצוע בפיננסים, כבת אדם בחיים עצמם או כשחקנית כדורסל. זו גם הזדמנות לברך את הפועל באר שבע על העלייה, מקווה שיבנו שם קבוצה מספיק חזקה שתשרוד את ליגת העל כי זה חשוב מאוד שיהיה כדורסל נשים בפריפריה באופן קבוע.

אני תמיד אומרת ששום דבר לא קורה סתם, וביבנה הייתה לי הזכות לשחק עם מרים חנון ולהכיר יותר מקרוב את האישה והאגדה שהיא. אני חושבת ששחקניות צעירות צריכות ללמוד משחקניות כמוה, שהכדורסל בוער בה ממקום אנרגטי ומקצועני כתפיסת עולם ודרך חיים. אני מאוד מתחברת לגישה שלה, אם הגענו לאימון, אז אנחנו עד הסוף באימון, באנרגיה סופר גבוהה, משאירות מחוץ לפרקט את הבעיות והסחות הדעת, לצערי אין מספיק שחקניות צעירות שמבינות את זה, שמיישמות את זה וזה תנאי הכרחי להצלחה שלהן.

אני שייכת לדור אחר, ואף פעם לא פינקו אותי על המגרש, אני צמחתי כל חיי מעבודה קשה, אני יודעת להשיג את המטרות שלי רק דרך עבודה קשה והתמדה, זה שם את השליטה בידיים שלי, אני יודעת שאני גורמת לדברים לקרות, אני אחראית על המצב ועל הקריירה שלי, אני אחראית ואם משהו לא עובד, אני אעבוד על עצמי כדי לתקן אותו ולחזור משופרת,  זה מאוד מעצים ושם אותי בעמדה של בטחון, יכולת גבוהה, אני לא מנוהלת בחיים שלי ע"י הפחד להיכשל. מבחינתי כל מחסום הוא הזדמנות, ואין כמו לשבור מחסומים."

(מרים חנון - 'שחקניות צעירות צריכות ללמוד משחקניות כמוה')

'זה לא שהפסקתי לאהוב כדורסל, זו אהבה לתמיד, אבל לא היה לו מקום בחיים שלי'

מגידו פרשה מכדורסל בתום עונת 12/13, בה זכתה באליפות הליגה הלאומית עם גני תקווה. לפני כן העבירה לא מעט עונות בליגת העל במדי רמת חן, אשדוד, רמה"ש, גני תקווה, וגם בראשל"צ בלאומית. "פרשתי בגיל 31 וקצת כדי להקים משפחה, ובגיל 32 ילדתי את בתי הבכורה, ופחות משנתיים לאחר מכן נולדה גם בתי הצעירה.  לצד המשפחה בניתי את הקריירה שלי בשוק ההון ופיננסים, ואלו היו שנים עמוסות וגדושות בעשייה ויצירה. במהלך השנים הללו גם התקדמתי מקצועית, מוניתי בגיל 34 להיות סמנכ"לית השקעות בבית ההשקעות פסגות, שהיה אז הגדול בישראל, ולאחר מכן בגיל 37 למנהלת ההשקעות הראשית של בית ההשקעות וזה לא משאיר זמן לתחביבים או למקצועי שני.

יש משהו בזה שכשאת בתוך הכדורסל את חושבת שכל העולם סובב סביב זה, ואת מושקעת בזה כל כולך, ואז את פורשת, ובמקרה שלי הקריירה ובניית המשפחה הפכו להיות הדבר שהייתי מושקעת בו והכדורסל התאדה לי מהחיים. זה לא שהפסקתי לאהוב, זו אהבה לתמיד, אבל לא היה לו מקום בחיים שלי באותן שנים וזה הפך להיות פחות חשוב באופן טבעי. שינוי של נקודת מבט או של סדר עדיפויות זו המהות של לעבור שינויים בחיים ולקבל פרספקטיבה אחרת."

לפני 3 עונות כאמור הגיע הקאמבק, כשמגידו הצטרפה למכבי רעננה. "חלון ההזדמנויות נוצר בדיעבד כשפרשתי מפסגות כשבית ההשקעות נמכר, ונטלי לוי חברתי הציעה לי לבוא בשביל הכיף לשחק בארצית בבני יהודה, דבר שלא חשבתי לרגע שאני אעשה. היא אימנה והייתה קבוצה מצחיקה ומיוחדת עם טלי קליין ושרית עטיה האדירות והיה קשה לומר לא, אז באתי בהסכמה לא מחייבת. אני לא יודעת לעשות דברים חצי כוח, אז כמובן שהגעתי לכל האימונים וכל המשחקים, ומשם כבר בסוף אותה עונה כשהבינו בליגה שחזרתי לשחק התחלתי לקבל הצעות מקבוצות בלאומית. חתמתי במכבי רעננה, היה לי חיבור טוב עם לירון שרף, וכל הדרישות בצ'קליסט הקשוח שלי נענו וזה התחבר.

הדבר המרכזי שהחזיר אותי למגרש, זו המחשבה שהנה ניתנה לי הזדמנות שהבנות שלי יראו אותי משחקת כדורסל ומתחרה בזמן אמת, ולא רק תשמענה סיפורים ויראו את זה בתמונות וסרטונים, ואני שמחה על כך מאוד. הן לומדות מזה שאפשר גם וגם וגם, אני חושבת שאני דוגמא חיה לזה שאפשר גם וגם וגם, לפעמים יש לזה מחירים, אבל יש לזה גם הרבה יתרונות וסיפוק אישי."

'התחזק וגדל אצלי השריר המנטאלי'

במבט מהצד, נראה היה שמגידו חזרה בכושר נהדר. ב-3 העונות האחרונות היא הראתה דומיננטיות מרשימה בצבע, יכולת לנער מעליה הגנות, וסיימה בכל עונה עם ממוצע דו ספרתי של נקודות וכמעט דו ספרתי בריבאונדים.

"האמת לא ממש הופתעתי. ידעתי שהגוף שלי במצב טוב, מאוד שמור, אני שומרת על תזונה בריאה מאז שאני זוכרת את עצמי בתור נערה צעירה. ישנה טוב, לא צורכת סמים, מעט מאוד אלכוהול ברמת הכוס יין באירועים / ארוחות ממש לא כשגרה. האתגר היה להיכנס שוב לכושר משחק, אבל את הכדורסל ואת סוג המאמץ השרירים זוכרים מצוין וזה חזר מהר מאוד והחלודה ירדה בעונה בארצית.

רוב הזמן לא התאמנתי באופן סדיר, עשיתי פילאטיס און אנד אוף. אני זוכרת שבקורונה קצת ירד העומס, היו פחות עסקאות, העצימות של העבודה ירדה, ומצאתי את עצמי יוצאת קצת לרוץ. בין לבין קצת הצטרפתי לשחק פעם בשבוע בימי שישי עם אבא שלי וחברים שלו עם שחקני עבר בטווח גילאים של בני 18 עד 65, זה הכי קרוב לכדורסל שהיה לי בשנים הללו.

הדבר שהכי הדהים אותי אם את שואלת, זה כמה התחזק וגדל אצלי השריר המנטאלי. כשהייתי צעירה הייתה לי קריירת כדורסל מאתגרת, לא שיחקתי בגיל נערות בכלל בגלל פציעה, ואחר כך לחזור במהלך הצבא ולבנות את כל מה שהיה חסר. לשמחתי כוח הרצון שלי היה כל כך חזק ונעול על המטרה שיצאתי לכמה שנים של עבודה קשה והבאתי את עצמי להיות שחקנית לגיטימית בליגת העל וחמישייה בליגה לאומית.

הרבה כוח רצון, אימונים אישיים, אתלטיקה, אימוני כוח, עבודה אינטנסיבית עם מעטפת שלמה שבניתי לעצמי לטובת המטרה. לא ראיתי בעיניים. הקבוצה הראשונה שנתנה לי הזדמנות זו הפועל תל אביב עם מורן ברק על הקווים, ואני מבית אדום אדום. הדרך הייתה ארוכה, ומנטאלית זה לא היה פשוט, כל הזמן להילחם בעמדה שלי במיוחד מול דקות של זרות, לנסות קבל הזדמנות, לא מעט שנים להיות האנדר-דוג. זה הביא אותי להיות סוג של 'לייט בלומר', עונות הבשלות והפריחה שלי הגיעו אחרי גיל 25 וצפונה, זכורות לי במיוחד השנים בהפועל ראשון, ברמת השרון ושתי העונות במ.כ. גני תקוה ובפרט האחרונה בה לקחתי אליפות בעונה חלומית.

כשחזרתי לקדנציה השנייה שלי בכדורסל הייתי כבר בת 39! ועברתי כל כך הרבה בשנים שלא שיחקתי מבחינת התפתחות מקצועית-אישית (לא כדורסל), הובלתי עסקאות גדולות, הייתי שותפה במו"מ בהסדרי חוב גדולים במשק. התמודדתי עם מערכות לחצים רציניות, להיות אחראית על ניהול כספי משקיעים בהיקפים אדירים עם מיליון עמיתים של בית ההשקעות פסגות, להיות בתקשורת הכלכלית ובקידמת הבמה ותחת ביקורת ציבורית,  להיות זקופה ברגעים הטובים וגם ברגעים המאתגרים, לנהל אנשים שהפרנסה שלהם תלויה בי, לשאת באחריות הזו. זה נתן לי בדיעבד פרופורציה מטורפת לכדורסל.

אני היום יודעת להפריד בין הבת-אדם שאני לבין התוצאות שלי, אני יודעת שאני אעשה הכי טוב שלי אבל לא הכול בשליטתי. זה המסר שלי והטיפ שלי לשחקניות צעירות, למרות שלהגיע לתובנה הזו לקח לי הרבה שנים.

לכן בחוויה האישית שלי, החוסן המנטאלי שלי, השריר הזה שגדל אצלי, החזיר אותי בקדנציה השנייה למגרש מאוד תכליתית, לא מתעסקת ברעש ובשטויות, עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר ועם הרבה פרופורציות ואופטימיות. ושיהיה ברור שזה מאוד מחמיא לי שקבוצות מתכונות אליי, ושאני שומעת מאמן/ת של הקבוצה היריבה צועק במהלך משחק לבוא עליי לעזרה. זה לא מובן מאליו אף פעם. "

'אם הליגה הלאומית תהיה יותר תובענית אני לא אהיה חלק ממנה'

במבט לאחור על התקופה שלה בלאומית לפני הפרישה, מגידו יכולה לסמן כמה הבדלים מאז והיום. "ליגה של שחקניות ישראליות זה כבר דבר נהדר בפני עצמו, שהוא חסר מאוד בליגת העל. אני רואה שחקניות בליגת העל שמשחקות בסדרת הגמר ברוטציה של 6 שחקניות והאמת זה מוזר מאוד לצפייה בעיניי.

בליגה הלאומית יש מפגש מעניין של שחקניות ישראליות במנעד גילאים רחב, צעירות שמקבלות הזדמנות ומחשקות ליד שחקניות מנוסות.  מה שכן לצערי היא התקבעה כליגה חצי- מקצוענית, וזה לא צריך להיות ככה. אני מסתכלת על הליגה הלאומית של הגברים וזה צריך להיות המודל של ליגה לאומית נשים וזה אפשרי.    

הסיבה המרכזית לכך היא שרוב הקבוצות מתאמנות פעמיים בשבוע כדי לאפשר לשחקניות הותיקות יותר (וגם למאמנים/ות) לנהל את הכדורסל לצד עבודה במשרה מלאה ברוב המקרים, חלקן עם ילדים קטנים. אבל למטבע הזו יש צד שני, יש בליגה הרבה שחקניות צעירות, שלא מוצאות את עצמן בליגת העל, אבל הן שחקניות שעדיין מתפתחות וצריכות להתאמן הרבה יותר, והליגה הלאומית עבורן צריכה להיות מקפצה לכבוש את ליגת העל.  

כשחקנית צעירה בשנות ה-20 של חיי, שיחקתי בקבוצות בליגת העל, אבל שיחקתי גם בליגה לאומית כדי לקבל דקות ולהתפתח דרך משחק למרות שבאותן שנים ליגת העל הייתה המטרה. בהפועל ראשון לציון למשל כשהיינו בלאומית התאמנו 4-5 פעמים בשבוע. המסר שלי הוא שכדי להיות שחקנית מקצוענית ולהתקדם זה מחייב יותר יחידות אימון. קשה מאוד להשתפר בשני אימונים ומשחק תוך כדי עונה.

זה אולי מפתיע שאני אומרת את זה, כי אם הליגה הלאומית תהיה יותר תובענית אני לא אהיה חלק ממנה, ובכל קיץ אני מסרבת לקבוצות שלוח האימונים שלהן לא מתאים ללו"ז שלי. אבל אני לא האירוע כאן, והייתי מוכנה בלב שלם להיפלט מהליגה כי אני לא מתאימה למסגרת ובלבד שיחידות האימון יעלו, הליגה תהיה יותר מקצוענית, ושחקניות צעירות שמשחקות בה תוכלנה להמשיך להתקדם ולהיות במסגרת שעובדים בה קשה - ולא כזו שמתאמנות בה פעמיים בשבוע שזה מעט מאוד, ונא לא לכעוס עליי שאני אומרת את זה לכל מי שהמצב כיום מאוד נוח לה/לו."   

'מנהלת קריירה תובענית, שחקנית כדורסל, יוצרת ומנחה של פודקאסט כלכלי וגם אשת משפחה. זה אפשרי'

כידוע לא רק כדורסל ומשפחה מגידו משלבת, היא מחזיקה גם בתפקידי מפתח בשוק ההון (ואם תחפשו אותה בגוגל תמצאו לא מעט כתבות מפרגנות באתרי הכלכלה השונים), ועל הדרך גם יוצרת ומנחה של פודקאסט כלכלי 'השור והדוב' מבית אול-אין הבית של הפודקאסטים.

"אפשר לומר ששוק ההון, היה תחליף מוצלח לצורך שלי באדרנלין שאפשר להשיג כמעט רק על המגרש, ובפועל זה שילוב מנצח. בשוק ההון ובעולם העסקי בכלל אבל בבורסה בפרט יש אדרנלין רב, אקשן בלתי נגמר, כל הזמן צריך לנתח אירועים ונתונים ומידע חדש שנכנס וצריך להגיב בזמן אמת, לא לתת לרגש להשתלט אלא להיות קרת רוח. כמו על המגרש - צריך לקבל החלטות כל בזמן אמת, לדעת להחזיק את האחריות גם בהפסד וגם בניצחון. והכי חשוב להתמיד, לדעת לקום גם כשהתוצאות פחות טובות לא להסתכל לאחור אלא להביט תמיד רק קדימה בנחישות והתמדה.

יש לי סביבה מאוד תומכת, אסף בן זוגי המדהים מאוד תומך ועוזר, זה לא היה קורה בלעדיו בצורה הזו. אנחנו צוות מנצח. הבנות שלנו משתדלות לתמוך, למרות שקיבלתי לאורך השנים האחרונות לא מעט טלפונים של 'אמא תחזרי הביתה תודיעי שאת לא מגיעה לאימון' ברגע של געגועים. אבל הן גדלות ומאוד שמחות בשבילי, וגם באות לעודד עם שלטים והן מקבלות הרבה זמן איכות עם אמא, אני לא מתפשרת על זה וזה לא על חשבונן. בשנים האחרונות הן גם משחקות כדורסל, הבת הגדולה שלי בהפועל ת"א בקט-סל א' בשנה הבאה וזה מרגש בפני עצמו."

ומה לגבי העתיד? "בליגת העל אני לא אהיה שוב, אני עייפה מדי בשביל זה ואין לי את הפניות לזה. אני גם חושבת לעצמי מה זה אומר על ליגת העל אם אני אחזור אליה, אבל זה באמת לא רלבנטי. לגבי כל השאר - הכול פתוח, הכדורסל מתקיים אצלי תחת תנאים מאוד ברורים כי יש כיום בחיים שלי הרבה דברים שעומדים לפניו בסדר העדיפויות באופן טבעי.

כשאני עולה למגרש אני מביאה את ה- 120% מבחינת מיקוד במגרש ובכדורסל, אבל ברגע שהאימון או המשחק מסתיים אני במעבר חד חוזרת לחיים המאוד עמוסים שלי. כשזה מתחבר אני מאוד שמחה על ההזדמנות להמשיך לשחק ולהביא את עצמי ואת הניסיון ולהנות. בלי הנאה זה לא שווה שום מאמץ ושום הון שבעולם.

לכן אני חושבת שאני אמשיך לשחק כל עוד אני נהנית, ואגב זה לא תמיד יציב - לעיתים במהלך העונה, כשאני תחת עומס רב, אני שואלת את עצמי למה אני צריכה את זה, ואז אחרי משחק טוב אני מזכירה לעצמי את התחושה הזו שיש לי רק במגרש. "

'אמשיך לשחק כל עוד אני נהנית'