אחרי לוקה, לפני יאניס

צילום: FIBA)

אז הנה הגענו לסוף שלב הבתים, הזמן הזה שאנחנו יכולים לדבר על לא כשלון, ולא אכזבה, כמו שאומרים, עשינו את המצופה. הבעיה, כמו שידענו כבר לפני למרות שלכמה ימים חיינו באשליה שאולי לא, הצטלבנו עם המקום הראשון בבית המקביל. ושם יושבת לה בבטחה יוון של יאניס. הבעיה היא שזה ממש לא רק יאניס. סלוקאס מעצבן אבל מעולה, דורסי שא מחטיא, פפאניקולאו, האחים של יאניס ועוד ועוד.

לטעמי בגלל הגודל והאתלטיות של הקבוצה הזו, הם כמעט ההגרלה הכי קשה שיכולנו לקבל. קשה מאוד לראות פה סנסציה. אם רק ספרד היו קצת יותר מרוכזים בסוף, אולי היינו מקבלים את איטליה שהם חזקים, אבל ביום נתון...

אז מה היה לנו ?

הגנה -אחרי 3 משחקים דיברנו על ההגנה שלנו, כשספגנו 68.6 למשחק, מקום רביעי באליפות. ובכן אולי היה מוקדם לדבר. אחרי שבשלושה משחקים ספגנו 206 נק׳, בשני האחרונים ספגנו עוד 195. סה״כ 401, שזה מעל 80 למשחק - רק 3 קב׳ מאלו שעלו לשמינית ספגו יותר. אם במשחק נגד בלגיה לא שילמנו על זה בסופו של דבר, אתמול זה עלה לנו בגדול. אז נכון, כבר רבים וטובים לא מצאו תשובה ל-לוקה, והיינו צריכים משחק בינוני ומטה שלו, שלא הגיע. אבל לתחושתי, יכולנו לעשות יותר. משהו באגרסיביות לא היה שם. היינו נחמדים מדי.

שלשות - קלענו באליפות הזאת בקצת מעל 31% לשלוש, על קצת מעל 8 שלשות למשחק, שני הנתונים מהגרועים באליפות (15 ו- 18). סורקין התחיל את האליפות עם 4 מ-7 לשלוש שפתח לנו את המשחק מול איסלנד, אבל מאז הוא 1 מ-11 בארבעה הבאים. דווקא דני שהתחיל מול איסלנד עם 0 מ-5 שהתווסף ל-2 מ-31 טוטאל מתחילת ההכנה, סיים עם 3 שלשות למשחק עם 37.5% סבירים בארבעה האחרונים.

שנים סבלנו מהיעדר גבוהים טובים. עכשיו יש את רומן ועל הכוונת גם דני וולף אחד. השאלה למה דווקא קלעים טבעיים זה משהו שחסר, וגם אין ממש באופק. בלאט הוא קלעי מצויין, אולי עמנואל שארפ?.

כוכב - אתמול אצל זאק לואו דיברו על המועמדים לשחקן המשתפר של העונה הקרובה וכבר הזכירו ממש כבדרך אגב, שדני נמצא ממש בראש הרשימה. מדהים שכבר כמעט התרגלתי לשמוע את השם שלו בפודקאסטים הכי נחשבים בארה״ב.

אז אני לא מאמין שהוא יהיה המשתפר וגם לא רואה אותו אולסטאר בקרוב (במיוחד עם הפורמט החדש), אבל דני, שסיים את שלב הבתים עם 24.4 נק׳ למשחק, במקום הרביעי (אחרי לוקה, יאניס ומארקנן), הראה שהוא שם להשאר. גם כשההגנות מתמקדות בו, הוא מגיע למספרים שלו. באמת שחקן הצגה, כייף שהוא משלנו.

צילום: FIBA

אל אל - אחרי הטעם החמוץ של האליפות הקודמת עם כל מה שקרה מסביב, אני מרגיש שבאמת לכמה ימים שוב היה דיבור בארץ שלנו על כדורסל נבחרת, ודיבור חיובי. ו(כמעט) לא משנה איך יגמר, מהחצי השני נגד פולין היה כייף להיות אוהד של הנבחרת, של תומר, ורומן, דני, ים, זוס וכולם.

רוק סטאר - ולטעמי, אם יש מישהו אחד שיכול לעשות את השינוי בשמינית זה ים מדר. אם נשאר בו עוד משהו אחרי כל המאמץ, הזריקות והקריוקי, ההשפעה שלו, הן מקצועית והן מוראלית, במיוחד על דני - כשים שמח דני שמח - היא הדבר שהכי מעלה או מוריד את הנבחרת. מבלי להכנס למספרים, מעבר למשחק נגד צרפת, מדר, מכל הסיבות הידועות, לא נוצץ. נצטרך כוכב נוצץ למשחק האחרון.

סיכומים עושים בסוף

ואם זה יסתיים בהפסד צמוד של כמעט מול יוון זה יראה אחרת מאשר אם נקבל מהם טרחה על הראש. אבל בסוף (וכן אולי בשביל הנאחס, אולי הפולניות, אבל הסוף יגיע אחרי המשחק הבא) - עלינו לשמינית, שמצד אחד זה הישג נדיר בשנים האחרונות, אבל מצד שני היינו עם בלגיה בלי אף אחד ואיסלנד. נוצרה תחושה שהיה אפשר לעשות יותר, וזה יהיה בזבוז כי זו באמת נבחרת גם איכותית וגם מלוכדת. אנחנו נצא מהאליפות הזאת עם זה ״אף אחד לא ישרוק בוז בהמנון״ וקפיצה למפה אחרי נצחון על צרפת, אבל הלוואי שנצא מהאליפות הזאת עוד משהו.

אז יאללה, מה יש בזה, אפשר להתפלל שנקבל עוד רגע אחד של אושר מהנבחרת הזו בקיץ הזה?