משחקים 4 ו-5, ולהתראות!

בסוף, זה המחיר של להגיע לפלייאוף ממקום 7-8 - מקבלים יריבה מאד חזקה. וסן אנטוניו הם קבוצה מצויינת, כנראה השנייה הכי חזקה בעולם כיום. התוצאה 4-1 היא ריאלית לחלוטין ונראה לי הייתה הימור של רוב האנשים השפויים. הבלייזרס ניצחו את משחק 2 מאחורי תצוגה יוצאת מהנורמה של סקוט הנדרסון, ובזבזה עוד משחק אחד שוומבי לא שיחק וג׳רו נתן הופעה מצויינת. 4-2 אולי היה קצת יותר משקף, אבל בסוף זה לא מאד משנה. השלב הבא יהיה לנסות להכנס לפלייאוף ממקום יותר גבוה. במערב המשוגע זה לא יהיה פשוט.

מדברים על make or miss league ולפעמים זה עד כדי כך פשוט. הספרס ניצחו את מחצית שנייה של משחק 4, ומחצית ראשונה של משחק 5, בתוצאה 138:80 (!!). בשתי המחציות האלה הם קלעו 15 שלשות ב-48%. הבלייזרס לעומתם קלעו 7 מ-36 נסיונות, 19%. פורטלנד הייתה קבוצת קליעה רעה כל העונה, שזורקת הרבה (3 בליגה עם 42.2 נסיונות ) ומחטיאה הרבה (שלישית מהסוף, עם 34.3%). הצורך בקליעה כמובן מתגבר כשמשחקים מול וומבי, והתקווה הייתה שיתפסו יום קליעות בכמה משחקים. זה לא קרה.

אבל כמובן שזה לא כל הסיפור. לספרס קודם כל יש את הכוכב הכי גדול בסדרה, אולי בליגה, אולי להרבה שנים קדימה. האימפקט של וומבי הורגש בכל רגע - אם זה בריצות של הספרס עם דאנק אחרי דאנק, ואם זה בצד ההגנתי (13 חסימות בשני המשחקים האחרונים, רק 4 שחקנים עשו משהו דומה לפניו). הגארדים הצעירים קאסל והארפר שמרו מאוד אגרסיבי, וגם נתנו משחקים התקפיים גדולים כשהיה צריך. ובסוף הגיע פוקס שתמיד שם כשצריך נקודות לסגור עניין. וכן, גם התנהגו קצת ביהירות, כמו שמצופה מחבורת צעירים שפורצת עכשיו ועוד מעצבת את האופי המנצח שלה. אין מה להתרגש.

דני אבדיה בסוף השיג מספרים בסדר גמור לסדרת פלייאוף ראשונה, כשהוא מגיע ככוכב - 22.8 נק׳, 6.4 אס׳ ו- 6 ריב׳, עם 3.4 איבודים. וגם מירפוקים עם פוקס, דחיפות עם קאסל וביפ חדש עם הקהל. מעל הכל קיבל שלט במיוחד בשבילו מהאוהדים עם השן השבורה, זכר לאחד המפגשים עם דארון פוקס.

חיכיתי לראות את החיבוקים בסוף ואיך זה יהיה בין דני ו-וומבי. בדר״כ, אפילו אם אין יותר מדי יחסים, שני הכוכבים נותנים איזה רגע של כבוד הדדי. מה שהיה זה יחס מאוד קצר, הכי מעט שאפשר לתת בלי שזה יהיה ממש התעלמות. אפילו עם קאסל שנכנסו אחד בשני הרבה יותר במהלך הסדרה היה רגע ארוך יותר ומכבד. מעניין למה הדם כ״כ רע שם.

יגיע עוד הזמן לסכם את העונה הזאת של דני, אבל מה שברור שזו הייתה עונה מעל לכל מה שיכולנו לדמיין. קפיצה לאולסטאר, הצגות מדהימות בפלייאין, כניסה לפלייאוף והופעה מכובדת מאוד גם שם. זה היה נסיון מעולה בשבילו והוא לגמרי נענה לאתגר. ומה שעוד יותר טוב, שיש דברים ברורים, אפילו לעין לא מקצועית כשלנו, שאפשר לשפר ויקפיצו אותו עוד רמה. אני בטוח שהוא הולך לעבוד חזק מאוד על השמאל (כמו שעשה קיץ קודם). ההבדל בין הצדדים שלו הוא מטורף, כשאפילו כשהוא הולך לשמאל - ברוב המוחלט שלך המקרים הוא סיים בימין.

במשחקי הפלייאין ובמשחק הראשון הוא הראה משחק מידריינג׳ מעולה שלא נשאר עקבי ככל שהסדרה התקדמה. זה ולעלות את אחוזי השלשות לאחוז יציב יהיו מפתחות, אבל שם אני פחות משוכנע שזה ברור מאליו שיקרה. לא קל להיות קלעי שלשות וגם פליימייקר בגודל כזה בליגה הזו, תשאלו את יאניס.

אז נשארנו ״רק״ עם שאר הפלייאוף המעולה שלפנינו, שלפי איך שמתקדם מבטיח הרבה (רק הפציעות האלה..). ביוני יש כבר חלון נחברות שהלוואי שנראה שם את דני, ונחכה כבר בכליון עיניים לתחילת העונה הבאה, ולאן דני יכול עוד לקחת אותנו איתו.