נבחרת ישראל – סיכום אמיתי
צילום: איגוד הכדורסל
כמו תמיד בסוף קמפיין נבחרת (רשמית הוא עוד קורה אבל מעשית) כל הסיכומים עולים, הרבה אמוציות, כעס מעורבבים באינטרסים והפרחת סיסמאות לאוויר. ניסיתי לקחת רגע, לחשוב על הדברים ולנסות לעשות סיכום מקיף, שמראה באופן מאוזן את הזוויות השונות של כל נושא. הנה הנושאים העיקריים שנדונו:
התוצאות
נתחיל מהסוף: הפער בין פולין שרצה יחד כבר כמה שנים, סיימה 6 באליפות האחרונה ו-4 באליפות שקדמה לה, עם פוניטקה, לויד, בלצ'רובסקי והשאר, לעומת ישראל שהגיעה בלי 80% מהחמישייה האופציונאלית שלה (אבדיה, שרף, זוסמן, גינת) ועוד חוסרים רבים הוא אכן לפחות 20 נק'. לטביה סיימה 12 באליפות האחרונה (אנחנו 14), אמנם עם הרכב הרבה יותר חזק, אז פה הייתי מצפה שנהיה יותר במשחק, אבל בהתחשב שפתחנו בחמישייה עם קרביץ, קררה וארצי, כשגם מנקו, בלט ואריאל לא עולים בגלל פציעות לידות וכו' – מבחינת רמת כדורסל, זו בהחלט לא סנסציה או הפתעה.
מי התאמץ ומי פחות
שמעתי בפודקאסט נחשב שכולם פישלו חוץ מים מדר שנתן הכל והיה טוב והוא היוצא מן הכלל. אני חושב שזה עוול גדול לשחקנים שהגיעו. האם ים מדר התאמץ יותר מגיא פלטין? וזו עוד דוגמא קלה כי שניהם שחקנים שחיים על האינטנסיביות שלהם. אבל אני לא חושב שהם רצו יותר מקררה או ארצי. הגיע הזמן שנפסיק לשפוט שחקנים לפי נראות. יובל זוסמן אחד משחקני ההגנה הטובים שהיו פה, והוא לא חי על זינוקים לרצפה ושאגות. זה לא הופך אותו לפחות שומר או פחות רוצה. כל אחד והאופי שלו. הנבחרת לא הצליחה בעיקר כי באו שחקנים פחות טובים בכדורסל. ים מדר בלט מעל השאר, בעיקר כי הוא שחק כדורסל טוב יותר מהשאר.
זכות או חובה?
כבר שנים שאני שומע את הדיבור הזה ש-"לשחק בנבחרת זו זכות ולא חובה". אני חושב שזו פשוט לא אמירה כנה. אם זאת הייתה באמת זכות לא היה צורך לדבר על זה, כי מי שרוצה היה בא ומי שלא בא לאף אחד לא היה אכפת (כי זו זכותו). אבל כל מי שאומר את המשפט הזה (אאמ אאמ אדלשטיין) חושב שלשחק בנבחרת היא חובה, ומרגיש שמי שלא בא צריך להתבייש בואך להיענש. אז (לפחות לדעת אלה שחושבים כפי שציינתי מעלה) - לשחק בנבחרת זו לא זכות, זו חובה.
אז למה הם לא מגיעים?
אמנם היינו מאד רוצים שכל שחקן ישתוקק לשחק בנבחרת, אבל בהסתכלות אובייקטיבית, מי מאיתנו היה רוצה להמשיך לעבוד "על חשבונו" בתקופת הקיץ במקום להיות בחופש? למה זה כ"כ מובן מאליו עבורנו שזה יהיה רצונם? בסוף, זה המקצוע שלהם, וכשאפשר להיות בחופש, במיוחד מי שכל קיץ כמעט מגיל נוער לא היה בחופש – למה זה מובן מאלי שירצו?
זה עוד לפני הדיון שאם שחקנים פצועים וצריכים להשתקם לעונה – אפשר לצפות מהם להגיע לא ב-100% כשהם יכולים לפגוע ב"עבודה האמיתית" שלהם? אפשר לדבר על "ספורטאי מצטיין" ועל "הגיעו לאן שהגיעו גם בזכות הנבחרת" ואולי חלק מזה נכון, אנחנו לא יודעים באמת – בסוף, לשחק בנבחרת זו די "חובה", ואני (באופן אישי ועל אף שזה מבאס אותי) - יכול להבין מי שלפעמים מעדיף לא "להמשיך לעבוד" גם בזמן ה"חופש".
"אם יוקיץ' יכול לבוא" – אז כמובן שכל מי שרוצה להתנגח בדני אבדיה, מזכיר את זה שגדול השחקנים בעולם מתייצב למשחקי הנבחרת בסבבה, אז איך דני לא. מעבר לזה שכל מקרה לגופו, כמובן שגם נח להסתכל על מי שבא, אבל מבין 6 אולסטארים אירופאים רק 2 הגיעו לחלון הזה (יוקיץ' ו-וומבי) בעוד 4 לא (לוקה, שנגון, יאניס וכאמור אבדיה). מבין הטופ האירופאי ב-NBA יש שהגיעו (גובר, מרקנן, שרודר) ויש שלא (ווגנר, סבוניס, פורזינגיס).
אז אבדיה הוא בהחלט לא יוצא מן הכלל, אם כבר הוא יותר קרוב לכלל, והשימוש במיעוט שכן הגיעו, גם אם הוא השחקן הטוב בעולם, לא רלוונטי. אני לא יודע מה הסיבה האמיתית לכך שהוא לא הגיע, האם זה קשור לבירוקרטיה, פציעת הגב או חוסר רצון אמיתי. מה שבטוח, העובדה שהוא השתתף באירוע השקת מוצר בדיוק בזמן המשחק – זה כבר ממש חורה לצופה מהצד.
סוגיית המתאזרח
כשקאדין קרינגטון אוזרח, זה היה נראה כמו מעשה הגיוני ביותר. הוא גם היה סקורר יוצר, וגם אחד כזה שלא חייב להיות אלפא ויכול להסתדר טוב ליד כוכבים כמו אבדיה ומדר. כמו כפפה לנבחרת. קרינגטון ירד ברמתו. גם בירושלים בעונה האחרונה זה ניכר וגם במשחקי הנבחרת האחרונים, כשלמעשה מאז משחק שיא נגד אוקראינה בנובמבר 24 (שתרם רבות לעליה לאליפות אירופה), הוא לא נתן עוד משחקים ממש טובים.
אחת הבעיות היא שעכשיו האזרוח הוא כבר הרבה יותר סוגייה פוליטית והתנגחות בין הקבוצות (מי שזוכה לאזרח יכולה בעצם לשחק עם זר כישראלי), שזה אף פעם לא תורם מקצועית. אני לא מספיק בקיא בפרטים בשביל לקבוע את מי אפשר לאזרח, אבל ברור שטוב היה לו היו לפחות 2 אופציות, גארד וגבוה מאוזרחים. וללא מידע מקדים, אם אפשר להביא את דני וולף זה יהיה מצוין.
סוגיית המאמן
אני חושב שברור לכולם שיש 2 סיבות עיקריות שבית הלחמי קיבל את התפקיד. העיקרית היא המשכיות וקשר טוב עם השחקנים, אחרי הצלחות איתם בגילאים צעירים. השנייה היא שהוא הגיע "מתוך המערכת", כקידום. מבחינת תוצאות בבוגרים זה אף פעם לא היה הפורטה שלו. מבחינת החיבור נראה שהנבחרת במקום יותר טוב מבעבר, אז יצאו המון "לכלוכים" מחדר ההלבשה על מחנאות וכד'. באליפות האחרונה, היה נראה שיש "חדר הלבשה בריא".
מצד שני, אם מסתכלים על תוצאות, אמנם העפלנו לשמינית אחרי 10 שנים שלא, אבל זה היה מבית עם 2 נבחרות חלשות במיוחד (איסלנד ובלגיה), ובשמינית מול יוון לא באמת היינו באזור. בקמפיין הנוכחי התוצאות חלשות במיוחד. השאלה כמה גדול החלק של המאמן בזה, כשפשוט איכות הסגל מאוד נמוכה. אם נוסיף לזה את נושא אי הגעת השחקנים שפוגם בנימוק ה"חיבור בינם לבין המאמן" נראה שבית הלחמי איבד הרבה קרדיט. הנימוק העיקרי להשאירו הוא כנראה "מה האלטרנטיבות" לעומת "המשכיות". למזלו, צד האלטרנטיבות יבש במיוחד כרגע, אבל לטעמי הוא עדיין לא ימשיך לקדנציה נוספת.
צילום: FIBA
דור זהב או דור נחושת?
אז ראשית ההגדרות האלה הן טובות לכותרות באתרים. צריך להסתכל על השחקנים ולהעריך אותם יחסית לנבחרות קודמות. ובהיבט הזה אני מופתע שבכלל יש דיון – 2 שחקני NBA (אפילו לא מחשיב את הפונטציאל של וולף ושארפ), אחד מהם (פאקינג) אולסטאר. עוד 4 שחקני יורוליג (בסדר, מדר וגינת על הנייר אבל בלאט וסורקין משמעותיים).
היה לנו דור שבכלל התקרבה לסגל כזה? אז כן, דור זהב it is. ומצד שני, ברור שכל זה לא באמת רלוונטי כל עוד הכל על הנייר והחבר'ה האלה לא משתפים פעולה על הפרקט. אז מבחינה אובייקטיבית חומר השחקנים ללא ספק עולה על כל פוטנציאל של נבחרות עבר. מצד שני כל עוד הם לא על המגרש ביחד זה לא רלוונטי לדבר על "דור".
אז מה הלאה?
כרגיל, עכשיו בטח אנשים ידברו על "צריך לעשות סדר מהבסיס" ואולי אפילו יקימו וועדה, המאמן כנראה ילך ו"בדק בית" יוכרז. אבל לדעתי יש פה שני גורמים שיכולים לעשות את השינוי. הראשון הוא להביא צוות אימון בכיר. קטש? הלוואי אבל הוא לא יבוא. הייתי שמח לראות מאמן זר בעל שיעור קומה ששחקנים ירצו לשחק עבורו.
וזה ועוד משהו שאני לא יודע מהו, צריך להביא את הדבר השני וזה גאוות יחידה של השחקנים. כמו שאנשים מתביישים לא להגיע למילואים לא משנה מה מצבם כדי לא להפקיר את החבר'ה. ככה הם צריכים להרגיש. איך גורמים לזה? זו העבודה של האנשים הבכירים בכדורסל הישראלי. אפשר לסמוך על זה שזה לא יקרה גם בשנה הבאה.
