הזכירו לי למה אני אוהב כדורסל

צילום: מנהלת ליגת העל

עמית זילברבוש עם 5 נקודות על סדרת גמר הפלייאוף, כשהנקודה העיקרית היא שיש לנו סה"כ כדורסל טוב שאפשר לאהוב - כל עוד יזכרו שם למעלה שהמשחק הוא קודם כל בשביל האוהדים.

1. הניצחון הזה של מכבי הזכיר לי למה אני אוהב כדורסל. על הנייר, גם בלי הנעדרים כמו בראיינט, אניס, בלייקני, חצי אוטורו ועוד, הפועל עדיפה על מכבי. אבל בעונה שבונים קבוצות שונות ליורוליג ולליגה, שמייבשים את הישראלים, בראשם מדר, שעושים טובה שבאים לשחק בארץ, זו לא עונה לקחת אליפות. לעומת מכבי שעם כל הבעיות נשארו מאוחדים, נשארו קבוצה. גם עברו פציעות, עניינים עם כוכבים, אבל לאורך כל הזמן נראו ביחד. כדורסל זה משחק של קבוצה. זה הרבה מהקסם.

2. ואם מדברים על מאוחדים, אצל מכבי זה ברור סביב מי. האיש שכבר היה בדרך הביתה במהלך העונה ונשאר בלחץ האוהדים והשחקנים, הביא את אחד מהישגיו הגדולים, הדאבל הזה. עודד, מלך ישראל. וגם אצל הפועל זה ברור מי. האיש שגרם לאוהד נטראלי כמוני להעדיף את מכבי אחרי שנים. שמצייץ שטויות תוך כדי משחק, ששולף את מאמנו באמצע ראיון ושסוגר עם שחקני יריבה תחת חוזה. עופר ינאי הפך את הפועל לקבוצת כדורסל יותר טובה מלפניו. ולמועדון כדורסל הרבה פחות טוב.

3. הסדרה הזאת לא הייתה מדהימה, אבל היה בה כדורסל טוב, היה בה מתח, היו בה כוכבים, זרים וישראלים. היא לרגע הזכירה מה יכול להיות כאן. מצד שני, בעונה בה הכל הלך הפוך, הרבה לא באשמת הענף (מלחמות), אבל הרבה גם כן (שביתות), ולכשרגעים רבים לא היה ברור בשביל מה מתעקשים להמשיך, ואם משהו מהתשובה לכך קשור בכלל גם באנשים שאמורים להיות הכי חשובים, האוהדים.

זה יהיה נפלא אם האנשים שמנהלים את הענף יזכרו בשביל זה זה בכלל קיים. ולא, לא רק הכסף. טוב, על מי אני עובד.

4. כי אחרי שהושמץ כ"כ הרבה מי שהגיע לסדרה הזאת ובגדול, זה הכדורסלן הישראלי. הוא בעיקר ים מדר שנתן הצגות שלא זכורות כאן מישראלי מאז ימי... קטש? מצד אחד חדירות, אחוזים פסיכיים מבחוץ, מצד שני הגנות לוחצות, ומעל הכל אנרגיות בלית נגמרות. כוכב. השאלה אם הוא יכול להיות כוכב של קבוצה מובילה ביורוליג, או לקבל תפקיד של אנרגיה מהספסל. כרגע, בהפועל, לא נמצכה תשובה.

בצד השני גם היה ישראלי, אחד שנתן סטרץ' של משחק ושלושת רבעי הכי גרועים שאני זוכר ממנו שנים. אבל המשיך לזרוק, אין פחד, זה לכשעצמו לא משהו שאנחנו רגילים אליו מישראלי במכבי. ושם את השלשה המכריעה במשחק 2, ואז את השלשה והדאנק במשחק 4. וזה בלי לדבר על זה שרומן סורקין זה הדבר הכי חמוד בכדורסל שלנו.

5. ובקיץ, ממש אוטוטו, יתאגדו החבר'ה, שבסה"כ הם חברים טובים - רומן, בר, יפתח, עוז, תומר, ים, תמיר (טוב, קצת הגזמתי בסוף). אז אם כולם די מחבבים את כולם, מה הבעיה להשאר לטקס הסיום, למחוא כף ואז לרדת לחדרי ההלבשה?