ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות






הבלוג של כתבי ספסל

No Picture Selected כתבי ספסל מסכמים עונה מנקודת המבט שלהם. המשחקים, הנסיעות, האהבה לקבוצה וכמובן הנידנוד מצד העורכים.
מתן בן- עוז- עירוני נס ציונה ומכבי "איתי" באר יעקב
02/06/2013

קודם כל אתחיל בזה שאני כל כך נהנה לראות את הליגה הלאומית. צמד המילים כדורסל ישראלי, זה דבר שבעיניי קיים רק בליגה הלאומית ומטה. בליגת העל יש מספר מאמנים בודדים שמשתפים ישראלים מוכשרים, ושאר המאמנים מעדיפים שהזרים יעשו את העבודה.

זוהי שנה שנייה שלי ככתב ב"ספסל". בשנה הראשונה סיקרתי רק את האלופה הטרייה- עירוני נס ציונה, ואילו העונה, מלבד נס ציונה, סיקרתי גם את השכנה מבאר יעקב. לא יצא לי להגיע לכל האולמות בליגה הלאומית, בגלל העובדה שסיקרתי שתי קבוצות (שבוע אחד הייתי בבאר יעקב, ושבוע לאחר מכן הייתי בנס ציונה). בתחילת השנה נסעתי לאימון הפתיחה בבאר יעקב- שחקנים נחמדים, צוות לא פחות נחמד, וע"פ יכולת הקבוצה בטרום העונה- לא חשבתי כלל שהיא תסיים את השנה מחוץ לפלייאוף העליון. עוד לפני שהעונה התחילה, סימנתי לי מספר שחקנים שאני רוצה לראות. אחד מהם הוא אבי אליהו. לרכז יש ראיית משחק מעולה. למרות גובהו, הוא לא פוחד מאף אחד ובהגנה הוא שומר נפלא. מה שבעיקר רציתי לראות מהשחקן, זה הלחימה והרצון לעזור כמה שיותר לקבוצה. במשחקים צמודים ראינו את זה- השחקן נפל על כל כדור, שמר חזק בהגנה, וגם לקח את האחראיות עליו כשהיה צריך. בנס ציונה, היה כיף גדול לראות את כל החמישייה משחקת יחד- טל דן, טל קרפלס, בילאל בן, גיל אמיתי, וגייב בלייר (שלדעתי היה לא פחות טוב מסיירוס טייט). המסירות, התנועה ללא כדור, היכולות האישיות של כל שחקן, וכמובן הכימיה ביניהם- זה מה שהביא את האליפות לקבוצה הכתומה.

נפתחה העונה, ובאר יעקב פתחה רע עם ארבעה הפסדים רצופים. גם נס ציונה פתחה עם הפסד כבר במחזור הפתיחה, אך התעשתה על עצמה מהר מאוד. העונה ראיתי את כל קבוצות הליגה, וכמעט בכל קבוצה היה אחד שהתרשמתי ממנו ביותר. כפי שאמרתי קודם, בבאר יעקב זה היה אליהו ובנס ציונה היו אלה כל החמישייה. בכפ"ס/כוכב יאיר נהניתי לצפות באיתן רוטנברג הצעיר. השחקן סיים את העונה עם כמעט 14 נק' לכל ערב, ובמידה וימשיך להשתפר אין ספק כי נראה אותו בעוד מספר שנים בליגה הראשונה. בעפולה, היה זה עוז בלייזר- שחקן צעיר ומוכשר. נלחם המון למען הקבוצה, ונפלא לראות שיש שחקנים כאלה. בגליל לא בחרתי שחקן כלשהו, אלא רציתי לציין את המאמן, זיו בר- תנא. בר- תנא נתן דקות רבות במהלך העונה לצעירים המקומיים שבסגל, ומי היה מאמין שהקבוצה תסיים את העונה הסדירה בשמונה הראשונות. בהוד"ש אהבתי לצפות בגיא דותן. דותן, שהגיע בכלל כרכז שלישי לקבוצה- הוכיח את עצמו באימונים והפך לרכז הראשון בקבוצתו. הרכז של רועי חגאי ניחן בראיית משחק נפלאה, וקולע טוב מהשלוש. פייטר, לא פוחד לקחת את הכדור לטבעת למרות גובהו והליגה הזו מראה שיש ישראלים כישרוניים מאוד. בנהריה היו שניים כאלה- אבירם זליקוביץ' ורביב פיטשון. הראשון, שחקן עם יכולות נהדרות, אך בהרבה מקרים הוא גם נכנס לפרובוקציות מיותרות וזה חבל. השני, פיטשון, שחקן שעולה למגרש בדרך כלל בטירוף, וממוקד במטרתו. כמעט בכל משחק מסיים בדאבל- דאבל, ואני עדיין לא ממש מבין איך שחקן כזה לא משחק בליגה הראשונה. פיטשון ניסה את מזלו בליגת העל, אך אף פעם לא קיבל צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו. גם אוהד כהן (אליצור רמלה) ועמית תמיר (עירוני ר"ג) הם שני מרכיבים חשובים מאוד בקבוצתם, ולדעתי הם אלו שעושים את ההבדל בין קבוצה מחוברת, לבין קבוצה שאין לה מנהיג. רק מכאן ניתן לראות, כי יש עוד המון ישראלים מוכשרים שיכולים לשחק בעתיד בליגה הראשונה. העונה הליגה הייתה די מאוזנת, ולפחות בשמונה הראשונות, כל קבוצה יכלה להפתיע את השנייה. יחד עם זאת, ההבדל בין לראות משחק תחתית לבין צפייה במשחק צמרת היה גדול.

במקום להמשיך ולספר על העונה הסדירה מהזווית שלי, אספר על סדרת גמר הפלייאוף. הייתי ב-3 משחקים מתוך ארבעה. סדרה כזאת מותחת, לא ראיתי הרבה זמן. במשחק הראשון שהתקיים בנס ציונה, הקבוצה מ"לב המושבה" הביסה את השרונים, וחלק גדול של אנשים אמרו כי הוד השרון לא תהווה פייט רציני עבור טל דן וחבריו. במשחק מספר 2 קרה בדיוק ההפך, והוד השרון ניצחה בקלילות את זו מנס ציונה. בנוסף, במשחק השני נפלה פצצה על נס ציונה- פציעתו של בילאל בן (מתח את הרצועה בברך). אמרו שבן גמר את העונה, אולם הצוות הנס ציוני עשה הכל על מנת להכשירו כבר למשחק השלישי. בן עלה לשחק פצוע, והמשחק השלישי בסדרה היה צמוד לכל אורכו. לא פחות מ-4 הארכות היו במשחק, ומתחילת הארכה הראשונה בילאל בן לקח את האחראיות עליו (למרות מחצית ראשונה איומה מבחינתו). למרות שהיה פצוע, בן תרם המון לקבוצתו ולאחר משחק מתיש נס ציונה ניצחה 125-119. אפשר להבין מכאן, שבן הוא לא עוד שחקן, אלא הוא שחקן שהקבוצה חשובה לו, ועל אף הפציעה הקשה הוא עלה לשחק כמו גדול.

אין ספק שלנס ציונים הגיע לזכות באליפות. הקבוצה הייתה הטובה ביותר במהלך כל העונה, וככל הנראה תממש את העלייה לליגה הראשונה. לדעתי, ההנהלה בנס ציונה חייבת להשאיר את המאמן נדב זילברשטיין לעונה נוספת. בנוסף, גם טל דן, טל קרפלס ובילאל בן יכולים בעונה הבאה לתרום לקבוצה מ"לב המושבה", שתשחק בעונה הבאה בליגה הראשונה. יש לי הימור שבמידה וזה יקרה, זאת תהיה קפיצת מדרגה ענקית בשבילם והם יפרחו. לסיכום, כמה כיף שיש את הליגה הלאומית- הליגה בה השחקנים הישראלים יכולים באמת לבלוט ולהוכיח את עצמם. באופן אישי, העונה ראיתי אולי 5 משחקים של ליגת העל. בליגה לאומית, ראיתי לפחות משחק אחד בשבוע. אולי תופתעו, אבל אני שמח על כך. לדעתי הליגה הלאומית יותר מעניינת מהליגה הראשונה, ואני קורא לכל חובבי הכדורסל להגיע למגרשי הלאומית, כי בעזרתכם היא תוכל להפוך לאטרקטיבית ומיוחדת עוד יותר.

מתן מעניק את גביע שחקן העונה לטל דן

תגובות (0) | הוסף תגובה
ערן פינקו- הפועל קצרין\ גליל עליון
26/05/2013

עונה ראשונה בליגה הלאומית של הפועל גליל עליון המחודשת לאחר הפרידה מעמית גל וחיים אוחיון, הייתה עונה מרגשת, עמוסה ומלאת חוויות על הפרקט. 20 שנה אחרי הניצחון ההיסטורי אז ובגליל מנסים לחזור לטעום מהקצפת והדובדבן.

במחזור השני של הליגה, טבעון/מגידו התארחו בכפר בלום. את יאיר קלס העוזר מאמן של מגידו, הכרתי עוד לפני שהוא התחיל לחלק הוראות עם חולצת טי מסודרת מהספסל. אחרי המשחק החד צדדי, יצרתי איתו קשר. "מה אתה עושה בגליל?" הוא שאל ועניתי לו שאשתי ואני עברנו. "מצוין, אז תוכל לתת דיווחים על הקבוצה". כך עברתי צד מאוהד לכתב ב"ספסל".

תחילת דרכי עם הליגה הלאומית התחילה במשחק העלייה של מגידו, אי שם לפני שמונה שנים. עבדתי בגבעת עוז ואחד האבות אמר לי שאני חייב להגיע למשחק המכריע של העונה במשמר העמק. אם מנצחים מעל 12 הפרש, עולים לליגה הלאומית. בגלל חיבתי לעולם הכדורסל, שמחתי לבוא ולהתרשם. בסוף אותו משחק מגידו עלתה לליגה הלאומית עם סל שלשה מטורפת, קרוב לחצי, של מורן מיינץ. זה הדבר היחידי שאני זוכר מאותו משחק.

שנה לאחר מכן, התחלתי לעבוד בקיבוץ משמר העמק והחיבור עם אולם הכדורסל, נראה לי טבעי. הצעתי את עצמי כצלם וכך גם עמדתי קרוב להתרחשות. זו הייתה עונה מדהימה שבה הבנתי כמה הליגה הזו מיוחדת ויוצאת דופן בנוף הכדורסל שאנו חווים בימי ראשון בערוץ הספורט. לאחר מספר שנים בעמק, עליתי צפונה לגליל העליון ובעקבות קלס, התחלתי גם לסקר עבור "ספסל". אני מודה שבהתחלה התרגשתי מאוד. בכל זאת, כאחד שעוקב אחרי הליגה הלאומית באמצעות האתר, פתאום לראות את שמך ולדעת שעכשיו אתה מעדכן אחרים יש בזה הרגשה טובה. הייתה לי עונה מרגשת ומדהימה בגליל. המשחקים בכפר בלום היו צמודים עם ניצחונות גדולים (למען ההגינות, היו גם כאלה חד צדדים) שנתנו לך הרגשה של חיבור אמיתי לקבוצה ולליגה. משחק שאני זוכר במיוחד היה בתחילת הסיבוב השני, כשגליל עליון אירחה את קרית ביאליק. על פניו שתי הקבוצות ידעו את חשיבות המשחק כי שתיהם היו צפויות להתמודד בתחתית. מאז אותו משחק, גליל כבר התמודדה על הכניסה לפלייאוף. המשחק עצמו היה צמוד והיתרון עבר מצד לצד. אבל אני לא אשכח את ההרגשה הזו שבה הייתי בטוח שגליל תנצח. למרות כל מה שקרה על המגרש, משהו בתוכי אמר לי שזה המשחק של גליל. גם כאשר קרית ביאליק הובילה וגם כאשר בהארכה הראשונה היה נדמה שזה הולך להסתיים בהפסד. משהו באנרגיות של המשחק, היה חד וברור. הניצחון יישאר בכפר בלום.

מאז אותו משחק כאמור, פניה של גליל היו לקראת הפלייאוף העליון. אני מודה שבהמשך המשחקים, הייתי בחדר לידה והבנתי שיש משהו חשוב יותר. אבל זה לא גרע מההתרגשות במשחק הביתי האחרון מול נס ציונה. לפני המשחק, הייתה הרגשה של סיום עונה והמשחק הזה הוא רק לפרוטוקול. אבל על המגרש שחקניו של זיו ברתנא, נתנו לקהל באולם וגם לנס ציונה להבין, שעם כל הכבוד, גליל לא מוותרת על שום משחק ובטח לא שותפה לשום הצגה. קיפלתי את העמדה, עם השולחן והלפטופ. לא רציתי לסיים. אבל עובדי האולם הזדרזו וכיבו את האורות ונתנו להבין שלמרות הניצחון, הם את העונה שלהם סיימו. אני שלא רציתי ללכת, נשארתי עוד קצת עם המאמן זיו ברתנא ועוזר המאמן נועם כהן. הרגשתי על פניהם את ההתרגשות ופשוט רציתי להישאר עוד קצת. כמעט כמו הפועל גליל עליון שידעה שנס ציונה יותר חזקה, אבל רצתה גם היא להישאר עוד קצת..

הערת העורכים: פלג, בתו הבכורה של ערן, נולדה השנה באחד מערבי שלישי בו שיחקה גליל בכפר בלום. הוא התקשר להתנצל על כך שהוא לא יוכל להגיע לסקר את המשחק...
תגובות (2059) | הוסף תגובה



© כל הזכויות שמורות