ספסל- הבית של הכדורסל הישראלי - אינפורמציה, סטטיסטיקה וחדשות יומיות על כל השחקנים, הקבוצות והליגות






הבלוג של קרין אגסי

No Picture Selected ממרום 22 שנותיה קרין אגסי כבר השאירה את חותמה על שתי קבוצות בליגת העל, והשנה מכבי רמת חן הופכת לשלישית. מה שלא משתנה זה כמובן הבלוג הכי פופולארי בכדורסל הישראלי.
חצי גמר, גמר, חצי גמר...(מקוה שההמשך יבוא)
20/03/2011
טוב, האמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל! הבלוג האחרון היה לפני גביע המדינה. אמנם זה היה רק לפני כ-10 ימים אבל זה מרגיש לי ממש ממזמן.

כידוע לכם בחצי גמר גביע המדינה פגשנו את אשדוד לקרב מאוד קשה על הכרטיס לגמר! אחרי שהפסדנו להם פעמיים בגביע, הייתה לנו תחושה שהפעם לא ניתן לזה לקרות וכך היה. הגענו מוכנות מכל הבחינות למשחק הזה ואני חושבת שראו את זה על המגרש ומחוצה לו. אני קוראת עכשיו את הבלוג האחרון שלי ואני רואה כמה התרגשתי לפני המעמד הזה והאמת... באמת הרגשתי את כל מה שכתבתי שם.

אחרי הניצחון על אשדוד עלינו לגמר גביע המדינה נגד רמלה! פעם ראשונה בקריירה שלי ושל עוד כמה שחקניות. אני מאוד מאוכזבת שאף איש ציבור לא הגיע למעמד המכובד הזה בספורט הנשי המוביל במדינה אבל משום מה זה כבר לא מפתיע אותי. האולם היה מלא, הייתה תצוגת שחקניות מרגשת, הרגשנו את האדרנלין בחימום ובתקווה מבחינתי היה שיא הריגוש. שיחקנו מחצית ראשונה מצוינת מול רמלה ובסוף המשחק הפסדנו. תראו, להגיע לגמר גביע המדינה זה מכובד אבל מאוד כואב לי שהפסדנו כי הרגשתי שיכלנו לנצח אותן באותו יום נתון.

ועכשיו במעבר חד ולאחר ירידת המתח של הגביע ההנהלה פינקה אותנו ביום ספא בתל אביב. קיבלנו חלוקים, מגבות, נעליים והתפנקנו בכל דבר אפשרי. זה התחיל בשעת מסאז' מפנקת במיוחד לכל שחקנית שבסופו כללה אפילו מיץ תפוזים סחוט טבעי שהוכן במקום. משם עברנו לסאונה הרטובה והיבשה... ולבסוף, התפנקנו בחמם הטורקי.
למי שלא יודע מזה חמם טורקי (גם אני לא ידעתי עד אותו היום:) שופכים עלייך מים, חמים, רותחים, פושרים... חופפים לך את השיער ומקרצפים את גופך. למי שלא יודע, יש לי חולשה למים קרים. איך זה מתבטא אתם שואלים? זה מתחיל באימונים, אני לא יכולה לשתות מים קרים, אני לא יכולה להיכנס לים אלא אם כן המים חמים כמו פיפי (סליחה על הדימוי :) ואני לא יכולה להיכנס לבריכה אם המים לא פושרים. אני פחדנית. בסוף החמם אמרו לי לעצום עיניים ולקחת נשימה עמוקה. אני כמו ילדה טובה עצמתי ולקחתי נשימה עמוקה וברגע קפאתי במקום יחד עם צרחה מטורפת. שפכו עלי מים ק-פ-ו-א-י-ם ולא הייתי מוכנה לזה! לימור המסכנה שעשתה מסאז' בחדר המקביל לא יכלה להנות משקט בזמן המסאז' והייתה צריכה לשמוע את הצרחות שלי.

בהמשך השבוע התחלנו להתכונן לרמלה... יותר נכון - המשכנו להתכונן לרמלה שאותן אנחנו פוגשות בחצי גמר הפלייאוף של העונה הסדירה. אנחנו מכירות אותן כל כך טוב שלפעמים אני כבר לא יודעת באיזה קבוצה אני משחקת. שיחקנו נגדן פעמיים בליגה, פעם אחת בגביע ועוד שלושה משחקי אימון!!!

היום חגגנו את פורים בקבוצה ושיחקנו הגמד והענק. אגב, זו גם פעם ראשונה בקריירה שלי שאני מגיעה לחג פורים עם קבוצה :-) הבנות הכינו משלוחי מנות יפים וכך גם הצוות.

מחר יש לנו את המשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף!!! התכוונו טוב, היה לנו זמן להתכונן כמו שצריך ולא להתעסק במשחקים אחרים או קבוצות אחרות, ראינו וידאו, השתפרנו כיחידות וכקבוצה ואני מקוה שכבר מחר יוכלו לראות את זה על המגרש!

כמו שכתבתי בכותרת, אני מקוה שההמשך של הכותרת יהיה....... (אתם כבר יודעים מה)!
תגובות (1) | הוסף תגובה
גביע גביע גביע
08/03/2011
הבלוג הזה, בניגוד לבלוגים הקודמים העונה, הוא בלוג שבו כל אות שאני לוחצת עליה במקלדת אני מרגישה את ההתרגשות בגוף. אחרי העפלה לחצי גמר הפלייאוף של העונה הסדירה, מחר יש לנו חצי גמר אחר... חצי גמר גביע המדינה!!!

תראו, בתור שחקניות כולן שואפות להגיע הכי רחוק, למעמדים הגבוהים, להרגיש את הלב דופק כששומעים את ההמנון, כשהכדור הראשון נזרק לאוויר, את תחושת ההקלה אחרי הסל הראשון של הקבוצה כשמובילים סך הכל 2 - 0, את האווירה של הטלויזיה. את הלב דופק מאושר כשרואים את האנשים שהכי אוהבים אותנו יושבים בקהל, מעודדים, תומכים ודוחפים ואת אותה תחושה של הביחד. ששמים הכל בצד, עולים למגרש ל-40 דקות (בתקווה שלא יותר) ופשוט נלחמים, מתחרים ועושים הכל כדי להשיג ניצחון.

זו הפעם השניה בקריירה שלי שבה אני מגיעה לחצי גמר גביע המדינה. הפעם הראשונה הייתה אי שם לפני ארבע עונות כששיחקתי במדי מכבי אשדוד. המשחק היה ברעננה, שיחקנו נגד רמלה וכמעט הפתענו אותן לאחר תצוגת כדורסל יפה, חכמה ואטרקטיבית. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי עד כמה אני רוצה להגיע כל עונה לחצי גמר גביע המדינה, גמר גביע המדינה... ומי יודע... גם גביע יהיה לי מתישהו, אולי אפילו העונה!

מחר, לאחר שתי עונות בצורת בהן סיימתי ברבע גמר הגביע, החלום שוב מתגשם. אני אספר לכם סוד... התרגשתי אפילו כשקיבלתי ביום ראשון את כל עשרת הכרטיסים שביקשתי למשחק! תשאלו את לין כמה זמן הסתכלתי על הכרטיסים מבלי לשים לב אפילו. היא חשבה שמשהו לא בסדר איתי. אגב, גיגי מביאה גדוד!!! 20 כרטיסים!!!

מהרגע שסיימנו את משחקי רבע גמר הפלייאוף, התחלנו להתעסק אך ורק בעצמנו ובאשדוד. צפינו במשחקים, תיקון טעויות, סקאוט על שחקניות, ערכנו אימונים טובים, משחקי אימון, ראינו את אשדוד משחקות נגד בנות השרון, התאמנו באולם בראשון כדי להרגיש קצת את הסלים ולהתרגל לאולם ולאווירה ואחרי כמעט עשרה ימי אימונים לקראת המשחק אני יכולה לומר שאנחנו באות מוכנות וחדורות מוטיבציה. האמת, כשאני קוראת עכשיו את מה שאני כותבת, אני מקווה שאני מצליחה להעביר לכם את ההתרגשות שלי במלואה ,אבל אני חייבת לומר לכם, יש לי התרגשות כל כך חיובית, אנרגיות מדהימות מציפות אותי בשבוע האחרון ואני כל כך מאמינה בקבוצה שלנו שאנחנו יכלות לעשות את זה ולהגיע לגמר. ומשם אתם שואלים? השמים הם הגבול!!!

Think big, believe big, act big and the result will be big
תגובות (1) | הוסף תגובה
The beginning of the end
13/02/2011
הרבה זמן לא כתבתי לכם בלוג ומהפעם האחרונה, הקבוצה שלנו עברה לא מעט דברים. כמו שכתבתי בכותרת, אנחנו מגיעים עכשיו לישורת האחרונה של העונה, רגע האמת, המאני טיים, הפלייאוף, הגביע ותחילתו של הסוף. את העונה הסדירה סיימנו במקום הרביעי בטבלה לאחר הפסד כואב מאוד לרמה"ש. אם היינו מנצחות היינו מסיימות במקום השני.

לפעמים, בתור שחקנית וחלק מקבוצה יש רגעים שבהם מרגישים תחושת פיספוס גדולה מאוד וכך הרגשתי במשחק נגד רמה"ש. ולעצירה קטנה מהרצף של הבלוג, אני רוצה לומר כל הכבוד לאגודה של רמה"ש על האירוע התרמה ביום המשחק, אני חושבת שדברים כאלה הם יותר חשובים מלדעת לשים את הכדור בתוך הסל או לנצח. יש אנשים שיש להם מלחמה אחת בחיים, לנצח מחלה ולחיות. אז כל הכבוד לרמה"ש זה ראוי להערכה.

ומבלי למצמץ מחר מתחילה סדרת רבע גמר הפלייאוף, הטובה מבין חמישה משחקים. אנחנו נגד הפועל ראשון, הקבוצה שסיימה את העונה הסדירה במקום החמישי. להפועל ראשון יש קבוצה מאוד מאומנת ומחוברת ושחקניות שמתאבדות על כל כדור, (לא סתם הן קיבלו את הכינוי נינג'ות). זה בעצם הערך המוסף שלהן העונה ולא בכדי הן סיימו את העונה במקום החמישי.

בהמשך השבוע יש לנו עוד משחק לא פחות חשוב נגד חולון בבית. רבע גמר גביע המדינה. משחק אחד. הקבוצה המנצחת עולה לחצי גמר, הקבוצה המפסידה עפה מהגביע... בשבילי הגביע הוא אירוע שונה מהפלייאוף והעונה עצמה. יש התרגשות אחרת, מתח אחר, זה אירוע גדול בכדורסל ואירוע שכל שחקנית רוצה להיות חלק ממנו על המגרש. אני מרגישה לפעמים שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור, אבל אנחנו עובדות מאוד קשה, כל אימון הוא משוקע ולכל אימון יש מטרה. אם היה מגיע בספורט - אני חושבת שמגיע לנו, ונכון שאומרים שהדרך זה מה שחשוב, אבל הלו.... רוצים גם לנצח. אז גם הדרך וגם המטרה חשובות יחד!!! מהדרך אפשר ללמוד לכל החיים, מהמטרה אפשר להנות באותו הרגע.

בזמן שלא כתבתי לכם בלוג, הקבוצה שלנו עברה כל מיני דברים: לסבתא שלנו הייתה יומולדת 31!!! (גיגי, מירי, עדנה, סבתא, כתפיים, תחולוג-הרבה שמות חדשים...) ומכאן אני אמסור לה שוב, מלא מלא מזל טוב :) נוסף לכך, כל התלמידות שלנו סיימו את תקופת המבחנים המאוד מתישה הזו למעט אולי מבחן אחד ואפילו מעיין התחילה ללמוד לפסיכומטרי והשתחררה מהצבא! אייבי עשתה תסרוקת חדשה בשיער, טיטי הכינה סרטים לשיער (אני מצטערת אבל אני לא יכולה לגלות לכם ממה היא הכינה אותם... זה סוד מדינה!!!), אשלי סוף סוף הבריאה מכל המחלות שלה למרות שהיא הדביקה קצת את מיכל ומעיין. יהב עדיין בענייני מדעי המוח ומשום מה נראה לנו שהיא בחיים לא תסיים ללמוד כי המוח מאוד מורכב מי כמוה יודעת... אגב, היא עשתה לגיגי ולי הרצאה על כל מיני שאלות שהיו לנו על גנים ודברים דומים ומה אני למדתי מהשיחה?? שהראו להם ניסוי שהצליחו לגדל אוזן של בנאדם על גב של עכבר! א-י-כ-ס יש לי בחילה! לימור עדיין עושה קוקו הפוך, לין קצת התחרפנה והפכה לסטנדאפיסטית שעושה מבחנים לכל מיני אנשים בקבוצה... וברי..?? היא עדיין bari white כששיקי אומר לה לשים לבן! אז זו הקבוצה שלי, שום דבר לא השתנה אלא רק השתפר!

אני מאוד מתרגשת לקראת התקופה הקרובה, הולכת להיות לנו סדרה לא פשוטה נגד הנינג'ות ומשחק נוק אווט לא קל נגד חולון בגביע. בסופו של יום, אני מקוה שנצא עם ידינו על העליונה! אני מאמינה בזה!
where are you? Here
what time is it? Now
what are you? This moment.
תגובות (1) | הוסף תגובה
זמן אמת
23/01/2011
ביום שני האחרון ניצחנו את אליצור ראשון בחוץ (ברמלה, אני מרגישה שזה כבר האולם הביתי שלנו מרוב שהיינו שם הרבה העונה...)! כמו רוב המשחקים שלהם העונה, עד המחצית היה צמוד מאוד וברבע השלישי פתחנו הפרש גדול שאותו היה להם קשה לסגור וסיימנו בניצחון.

ביום רביעי קיבלנו חופש מהאימון בוקר מפני שהשבוע יש לנו שני משחקים (שני, חמישי) ולא נזכה ליום חופש עד יום שישי. באימון ערב, אייבי וטיטי החליטו לצחוק על גיגי ועל האוטו הישן והמתפרק שלה. אחרי המשחק נגד אליצור ראשון, הלך לגיגי הגיר באוטו ומהפחד, היא לא נסעה מעל 50 קמ"ש. רגע לפני שאמשיך אני אתן לכם קצת רקע. לגיגי יש אוטו לבן קטן, עם פנס שבור מאחורה (מקוה ששוטרים לא קוראים את הבלוג...), בצד השני הפח נכנס פנימה ממכה, זה נראה כאילו ירו לה באוטו והדבר הכי טוב זה הרדיו. אגב, לדברי גיגי - "מבפנים זה כמו לימוזינה". הפנס שבור מפני שהיא ניסתה לכתוב מתכון לקוסקוס ונכנסה במישהו מאחורה ומכאן אייבי פירשה את זה שהדרייב הוא בעצם רוורס ולהפך. בזמן כל הצחוקים וההתארגנות לאימון, חצי מאיתנו ממשיכות עם הבדיחות, חצי מאיתנו לא יכולות לדבר ולנשום מרוב צחוק ואז אייבי יצאה בהברקה ענקית על האוטו של גיגי "גיגס... הרדיו שלך זה הדבר הכי יקר באוטו".

ומה...? לא ניתן לגיגי הזדמנות להגן על עצמה ועל הרכב שלה? ברור שכן, אנחנו קבוצה אוהבת ומפגרנת... גיגי סיפרה לנו שפעם אחת היא נסעה במהירות מסויימת ולפתע הפגוג' עלה למעלה והיא לא ראתה כלום!!! בנוסף, היא סיפרה שאם היא תשקיע באוטו כ-1000 ש"ח על הפחחות החיצונית ועוד דברים קטנים, היא תוכל למכור אותו כמעט במחיר מחירון (כן בטח...). הלואי והייתי יכולה להמחיש לכם בכתיבה מה הלך אצלנו בחדר ההלבשה באותו יום, זה היה אחד הימים היותר מצחיקים שלנו העונה. נגמר לי האוויר מרוב צחוק ובאמת לא ידעתי איך אצליח לעבור את האימון מבחינת נשימה. אייבי המשיכה בבדיחות ואמרה שפעם היא ראתה את גיגי נוהגת עם הראש מחוץ לחלון מפני שמסיר אדים לא עבד אז היא הייתה צריכה להסתכל מחוץ לחלון כי השמשה הייתה מלאת אדים!

אחרי הסטנדאפ על האוטו של גיגי, טיפני אמרה "טוב, מספיק עם האוטו של גיגי, עכשיו בואו נעבור לטלפון שלה" וכולנו נפלנו. לגיגי יש פלאפון משנת 1920 (כן אני יודעת שלא היו פלאפונים אז!). פלאפון בלי מצלמה, בלי הודעות מולטימדיה, בלי אינטרנט, בלי צ-ב-ע! יאמר לזכותה שפלאפון כזה לא בוגד! גיגי היא סוג של זקנה בכמה דברים אבל זה מה שעושה אותה מיוחדת.... לא סתם אני קוראת לה סבתא... או עדנה.... אהה לא... עדנה זה על שם המסעדה שהיא חייבת לי בה ארוחה מתחילת העונה. ביום חמישי ביקשנו לשחק כדורגל לחימום וקיבלו אישור משיקי. אייבורי אמרה שהיא שחקנית מצוינת כמו רונאלדו ושהוא פשוט סקסי, אני אישית יותר אוהבת את מסי ולא בגלל המראה... מה זה יותר אוהבת? חולה עליו! את רונלדו אני בכלל לא אוהבת! הקבוצה שלי שכללה את לימי (חלוצה), טיטי (שוערת), מיכל (חלוצה), מדעי המוח (יהב-חלוצה) ואותי (משכתי אש בהתקפה) ניצחה. לפני תחילת המשחק שיקי אמר לנו להתערב על משהו. כשחשבנו על מה להתערב טיטי אמרה "בטוח שלא נתערב על מסטיקים כי מישהו יגנוב אותם עד מחר." לכל מי שקורא את הבלוג יודע במה מדובר, "תעלומת המסטיקים האבודים"! לבסוף הוחלט על גומי שאגב... לכל השאר שהיו בקבוצה הלבנה.... איפה הגומי?!?! מה יהיה עם החזרי התערבויות בקבוצה הזו? מחר אני שמה לזה סוף תהיו מוכנות!!! אחרי הכדורגל ובזמן המתיחות מעיין (שתכף כבר לא תהיי חיילת), סיפרה לנו על ילד בן 13 שנמצא כרגע במעצר בית והחלום שלו זה להיות עבריין. גיגי קפצה על המציאה ואמרה שהיא חושבת שהיא עלתה על הבנאדם שדפק לה את האוטו... כן כן, ילד בן 13 שנמצא במעצר בית והחלום שלו הוא להיות עבריין הוא דפק לה את האוטו.

ביום שישי כרגיל היה לנו אימון בחד"כ ואז אימון כדורסל. אחרי החד"כ אייבי ביקשה לנסוע עם גיגי לזיסמן ובפשטות גיגי הסבירה לה שאין לה בעיה לקחת אותה אבל רק אם לא אכפת לה לאחר לאימון כי עכשיו כשיש עוד בנאדם באוטו צריכים לנסוע על 30 ולא על 50 קמ"ש. אייבי בסוף נסעה איתי מרוב פחד...!

אתמול באימון הבנתי עד כמה הקבוצה שלנו באמת חולה ברמה קשה בקשר למסטיקים. אחרי החימום והמתיחות, הלכנו לעיגול האמצע להתחיל לשחק 5 על 5. בזמן ששיקי מסביר לנו מה עושים ומה החוקים, יש חבילת מסטיקים שפשוט עוברת בין כולנו וכולם לוקחים מסטיק ולועסים. אצלנו בקבוצה זה נראה כמו תחליף לאוויר לנשימה!

מחר יש לנו משחק חשוב מאוד נגד אשדוד בבית. בסיבוב הקודם הפסדנו להן ואני מקוה שמחר נוכל לתקן את ההפסד ההוא. אני חושבת שהיום, אנחנו הרבה יותר טובות ומחוברות ממה שהיינו בסיבוב הראשון ואין ספק שהזמן עשה את שלו. אני מרגישה שמחר מתחילה רשמית ההכנה של המאני טיים. יש לנו משחקים מאוד קשים עד סוף הסיבוב (אשדוד, נתניה, בנות השרון, רמה"ש) ולאחר מכן פלייאוף וגביע... אבל... לאט לאט... קודם כל שנעבור את מחר.

יאללה רמת חן!
תגובות (1) | הוסף תגובה
לימודים, משחקים, ומה שבניהם
16/01/2011
שלום לכולם, חזרתי אליכם ובגדול אחרי המבחן הראשון שלי בתואר! חשיבה הומוניסטית א'.... וכן, עדיף שאני לא אפרט!!! המשחק הראשון שלנו אחרי הפגרה היה נגד הפועל תל אביב. חלילה בלי לזלזל באף קבוצה ידענו שאנחנו באות למשחק בכדי לעבוד על הדברים שאנחנו צריכות לשפר כקבוצה לקראת המשחקים הבאים והשלבים המכריעים של העונה. ממש כמה ימים לאחר מכן (יום שני שעבר) שיחקנו נגד הפועל ראשון שללא ספק היא המפתיעה של העונה, המשחק היה טוב לכל אורכו ואני חושבת ששיחקנו משחק הגנתי מצוין (שמרנו אותן על 54 נקודות) ואני שמחה שהשתפרנו בהגנה ושסיימנו עם ניצחון! אני מקדישה את הניצחון ההוא לאח שלי שבאותו יום חגג יום הולדת. מהיום שאני זוכרת את עצמי משחקת כדורסל הוא מלווה אותי כמעט לכל משחק ואם הוא לא מצליח להגיע (אתם יודעים גם לו יש חיים...) הוא תמיד דואג לומר בהצלחה ולתת כמה מילות מוטיבציה!!! תודה אח שלי, אוהבת אותך!

ביום רביעי חגגנו ללין יום הולדת באולם, היומולדת שלה בעצם הייתה ביום שלישי אבל היינו ביום חופש והיא חרשה למבחן (כמו כל התלמידות בקבוצה שלנו). אבי, האוהד המסור שלנו הביא עוגה, אני הכנתי כדורי שוקולד (שרק אחרי שאכלנו אותם הסכמתי לומר איך הכנתי אותם....), ניפחתי בלונים ענקיים עם אורז בפנים ואגב בלונים, רק אחרי שניפחתי אותם שמתי בפנים את האורז, הבלון עף לי מהיד לפני שהספקתי לקשור אותו ותוך 10 שניות כל המטבח שלי בבית היה מלא בגרגירי אורז!!!! כן... שעה אחרי שהמנקה הלך! בנוסף, שרנו שירי יומולדת... ואיך אפשר בלי... שעת סיפור! לדני, חבר הנהלה, יש אח תאום שדומה לו 2 טיפות מים אם לא טיפה אחת... בבוקר כשהייתי בכפר המכביה הייתי בטוחה שראיתי אותו ולא ידעתי אם זה דני או גדי אחיו התאום ולכן לא אמרתי שלום. כשסיפרתי את זה לדני באימון ערב, הוא אמר לי משפט מבריק: "אם את רואה אותי, תדעי שזה אני" ואני חשבתי לעצמי, אם אני רואה אותך וזה אחיך התאום שדומה לך בול???

ומכאן התחילו סיפורי הילדות שלו ושל אחיו כתאומים, על איך שהם יצאו עם זוג תאומות והחליפו בניהם בשביל הצחוקים ואז נזכרתי שכשאמא שלי הייתה ילדה היא ואחותה התאומה החליפו גם כיתות וגם מבחנים... לכל התאומים שקוראים את זה (בעיקר אורלי וליאור התותחיות של 'ספסל'), לא ללמוד מהסיפורים האלה בבקשה :)

בהמשך השבוע שוב פגשנו את הפועל ראשון, והפעם למשחק אימון. ההיי לייט של המשחק בעצם לא היה המשחק... ההי לייט היה יורם. כן כן יורם, אותו אדם שצועק במשחקים בלי הפסקה defense defense defense הוא שפט את המשחק ולפרקים היה נראה שהוא יותר טוב מהשופטים האמיתיים לדברי כמה שחקניות מהקבוצה - למרות שהוא רק אחד. טיטי, שישבה על הספסל חשבה על הכל ופתאום נפל האסימון. היא הבינה שיורם הוא השופט ואז אמרה לנו "אני לא מבינה כמה עבודות יש לבנאדם הזה?! הוא שופט, הוא מכבס את הבגדים, מסדר את הבגדים, יושב במזכירות, מצחיק אותנו, מעודד אותנו, עובדת במכללת רמת גן ובטח יש לו עוד עבודות שאנחנו לא יודעות עליהן כי כל פעם הוא מפתיע עם משהו חדש!!!" ואנחנו? כרגיל, על הריצפה מרוב צחוק. אפרופו יורם, ביום שבת שיחקנו 5 על 5 באימון עם שעון 24, תוצאה, פאולים והכל. כמו משחק אמיתי... ומי? מי אם לא יורם היה על השעון 24? איכשהו, כל פעם ששיקי עצר את המשחק להסביר לנו דברים ולתקן את הטעויות שלנו, כמה שניות לפני שהוא סיים את המשפט שלו הצפצוף של השעון 24 פעל! עכשיו... או שיורם שכח ללחוץ על עצור... או שיורם סימן לשיקי להפסיק לדבר... לשיפוטכם!

מחר יש לנו משחק ברמלה, נגד אליצור ראשון. ראינו וידאו, אנחנו באות מוכנות, חדות ודרוכות לנצח את המשחק! מבלי לשים לב, עוד כ3 שבועות נגמר הסיבוב השני והמאני טיים האמיתי של העונה מתחיל!!! משחקי גביע (המשחקים כבר הוגרלו) ומשחקי פלייאוף שרק בסוף הסיבוב הזה נדע נגד מי אנחנו. הרבה לפני זה, יש לנו עוד כמה משחקים מאוד חשובים עד סוף הסיבוב שיקבענו לנו את המקום שבו נסיים את העונה הסדירה...אז יאללה...הכל מתחיל מחר!

ורק בניצחון!
תגובות (0) | הוסף תגובה
"Success is a journey, not a destination"
03/01/2011
אתם בטח שואלים את עצמכם למה הציטוט הזה מופיע בכותרת של הבלוג שלי. אז ככה, לפני כמה ימים קיבלתי מתנה, ספר ציטוטים שבנו במיוחד בשבילי הכולל 30 עמודים של ציטוטים מדהימים. לאלה מכם שלא יודעים, יש לי חולשה לציטוטים ואני מכירה כל-כך הרבה מכל הסוגים. את הציטוט הזה הכרתי עוד לפני שקיבלתי את הספר... אבל הרגשתי שהוא מתאים לקבוצה שלנו ובלוג הזה שבו אנחנו חוזרות מפגרה, אחרי ששיחקנו כבר סיבוב שלם ועוד שני משחקים מהסיבוב השני.

לפני הפגרה שיחקנו שני משחקים מהסיבוב השני. את הראשון ניצחנו בבית נגד חולון ואת השני הפסדנו בחוץ לרמלה. ביום שישי לפני המשחק האחרון הזרות ולימור (ג'ואי, שחורציאניטיס, שרי, לימווו... לכל מי שכח) היו אצלי בארוחת שישי משפחתית ואני יכולה להגיד לכם משהו אחד - אם חשבתי שהן ממש מצחיקות אז טעיתי, הן פשוט קורעות מצחוק!!! הסברנו להן קצת על המנהג של לקדש ביום שישי, הברכה על הלחם, על העץ והאדמה. מנגד, אייבי סיפרה לנו על המנהג בכנסייה שלה - פעם בשנה למשך 10 ימים הם אוכלים רק פירות וירקות. בנוסף, אנחנו עדיין מנסים להבין כמה אחים ואחיות יש לה ועד עכשיו אחי לא נרגע מהארוחה ותמיד מזכיר לי כמה הן מצחיקות ומיוחדות.

באימון בוקר לפני המשחק היו באולם קצת שיפוצים ועד שהתחיל האימון שוב התחילו שיחות על ישו, על זה שהוא היה יהודי, שחור, לבן, נוצרי וכל מה שעולה לכם לראש. בנוסף לשיחה, הזרות סיפרו לנו על מה המנהגים שלהן בכנסייה ועל כל השירים ששרים שם. אייבי וטיטי נכנסו לזה חזק מ-א-ו-ד ופשוט התחילו לשיר בקולי קולות (עם מחיאות כפיים) את השירים על ישו, טיפני חיקתה לפי דבריה את "האישה השחורה השמנה הדומיננטית שתמיד עומדת במרכז המקהלה ומזיזה את הראש לפי הקצב". בשלב הזה לין ואני כבר לא מתפקדות מרוב צחוק ורק מחכות שמישהי תביא לנו משאף או בלון חצמן, גיגי מצטרפת בכל הכוח עם הריקודים שלה... וכל השאר או בשוק או בהלם או גם מנקות את הריצפה מרוב צחוק. כשהשיפוצים הסתיימו והתחלנו את האימון, שיקי סיפר לנו שהאדם שעבד שם שאל אותו אם הוא מאמן קפוארה ולא רק זה, הוא גם שאל ממתי בקפוארה מתאמנים באולם. קבוצה של שחקניות העומדות במעגל, מוחאות כפיים בקצב מסחרר, שרות, כל פעם משהי אחרת באמצע המעגל, 2 על הרצפה... (אולי נפלנו מתרגיל קפוארה)... אין ספק שאפשר לומר שזה היה נראה פחות כמו כדורסל והרבה יותר כמו קפוארה!!!

במעבר קצת חד, חזרנו מפגרה קצרה בת שישה ימים, אני אישית הרגשתי את הפגרה רק ביומיים בהם טיילתי. בכל שאר הימים השלמתי מלא לימודים עד השעות הקטנות של הלילה, הגשתי מיליון עבודות וקראתי בערך ביליון מילים... ועכשיו כולנו מתחילות תקופת מבחנים! לפעמים אני מרגישה כל שאנחנו בקבוצת לימוד ולא קבוצת כדורסל :) כל שבוע משהי אחרת מבריקה עם ציון מעולה, מסקנה חדשה כתוצאה מהלימודים, לרוב המסקנה שלי היא שחצי מהדברים שאני לומדת (אולי אפילו יותר), לא יתרמו לי כשאתחיל לעבוד במקצוע!!

ביום ראשון חזרנו להתאמן בסגל חלקי שכלל רק את הישראליות, המון אימוני הגנה, יכולת אישית וכמובן כל מה שיכול לשפר אותנו כקבוצה. ביום שישי התאמנו סוף סוף בסגל מלא. הזרות חזרו לארץ וכל-כך שמחנו לראות אותן למרות שלא הכי זהינו אותן... כל אחת מהן שינתה את התסרוקת שלה. אשלי נראת כמו ביונסה, אייבורי נראת כמו בימים הטובים שלה בקולג' עם הקרה ולטיטי פתאום יש שיער גלי...!

אייבי המדהימה נכנסה לאימון ביום שבת עם מזוודה ארוזה, לא הבנו מה קורה... היא חוזרת לארה"ב? עוזבת? עד שהיא אמרה לנו שהמזוודה מלאה במתנות בשבילנו לחג!!! טוב היינו בהלם. אתם בטח חושבים שהיא הגזימה ולמה היא צריכה לבוא עם מזוודה? אז לא, היא לא הגזימה, בשביל לסחוב את כל מה שהיא הביאה לנו באמת צריכים מזוודה! בגדים של נייקי מהקבוצת קולג' שלה, חולצות ארוכות (Dri-Fit) להתאמן איתן מתחת לגופית אימון כי תמיד קר לנו, גופיות קצרות, מכנסי ריצה ומכנסי כדורסל. בנוסף, היא עידכנה אותנו שבגלל שהיה לה מלא דברים להביא לארץ, אמא שלה תביא את החבילה השניה שמחכה לנו כשהיא תבוא לביקור בפבואר! טיטי גם פתחה שקית מתנות לא קטנה בכלל וקנתה לכל שחקנית סוג שונה של קרם ידיים וספריי גוף מדהים!!! באמת ששמחנו לראות אותן... ולא.. לא רק בגלל המתנות :)

ביום חמישי מתחילים את החצי השני והארוך יותר של העונה. אנחנו צריכות לסיים את הסיבוב, לשחק בגביע, בפלייאוף והדרך עוד ארוכה. אני שמחה שהקבוצה שלנו לא עשתה שינויים בזרות. מעבר לכך שהן שחקניות מצוינות בעייני הן גם מדהימות באופי - כמו כל הקבוצה הזאת שקוראים לה מכבי רמת חן. זה יתרון להישאר אם אותו סגל ואותו גרעין, לא צריכים זמן להתחבר חברתית, אנחנו מכירות אחת את השניה מצוין על ומחוץ למגרש ומאוד מגובשות. אני באמת אוהבת אחת אחת בקבוצה שלנו. ביום חמישי אנחנו משחקות נגד הפועל תל אביב בבית, אני מקוה ומאמינה שנתחיל את החלק השני של העונה ברגל ימין... או בשבילי ברגל שמאל כי אני שמאלית :).. קצת התחשבות.
דרך ארוכה לפנינו, אבל אם נדע לעבור אותה יחד אנחנו נצליח ובגדול.

***אני מתנצלת מראש אם לא אכתוב בלוג כל שבוע בתקופה הקרובה, אני נכנסת לתקופת מבחנים יחד עם כל הקבוצה, אזזז מבטיחה לעשות מאמצים :)
תגובות (1) | הוסף תגובה
מחצית
12/12/2010
טוב, אז הסיבוב הראשון של העונה כבר מאחורינו וסיימנו אותו במקום הרביעי. שני המשחקים האחרונים שלנו היו נגד בנות השרון ורמה"ש. את בנות השרון ניצחנו בחוץ במשחק קשה מאוד וללא קוקי שנפצעה בקרסול באימון יום לפני. לאחר מכן ביום חמישי היה לנו משחק בית נגד רמה"ש שאותו הפסדנו (גם ללא קוקי). מכל ההפסדים שלנו בסיבוב הראשון (אשדוד, נתניה, רמה"ש) הרגשתי שהמשחק הזה היה בידיים שלנו ושזה פשוט היה פספוס שלא ניצחנו אותו.

למדתי המון על הקבוצה במהלך הסיבוב הזה ועל עצמי בפרט. ולהלן כמה דברים שלמדתי:
-הימים ספורים עד שיתפוס את גיגי שוטר בגלל האוטו שלה.
-קוקי עדיין לא נרגעת מהאייפון 4 שלה.
-לימור תמיד עם השיער מסודר. (אל תשכחו היא זו שמסרקת את הקוקו הפוך...)
-אנחנו עדיין מנסות להבין מה יהב לומדת במדעי המוח...
-מעיין מתופפת על הבטן.
-מאיה סוף סוף סיימה פסיכומטרי, יש לה תמיד אומץ להתקלח במים קפואים והיא צריכה נעליים חדשות.
-ברי מתחילה להבין עברית...
-טיפני חולה על הפנקייקים בדיקסי.
-בימי רביעי השיער של רוב הבנות לא מסודר (דגש על שלי).
- אם היינו מקבלות אגורה על כל מסטיק שמשהי בקבוצה שלנו לעסה יכלנו לקנות את חברת MUST
-עוד כמה שנים הצעירות שבניינו יראו כל כך זקנות יחסית לגילן בגלל הקמטים מרוב הצחוקים.
-באימון של יום שישי כולן תמיד רעבות (האימון בדרך כלל בשעה של ארוחת צהריים)
-יורם בחיים לא יכול להיות צרוד למרות שכל משחק הוא צורח defense בקולי קולות.
-איבורי נראת כמו הבן של וויל סמית בסרט "קראטי קיד"
-השלשה והבקבוק שלנו נראים כמו בריכת שחיה.
-לין לא יכולה לזוז בלי הפן שלה.
-אשלי....חתול נדרס (מי שקורא את הבלוגים מבין).
-אנחנו יודעות לעשות חיקויים ברמה עילאית.
- כשאנחנו אחרי הפסדים, אנחנו יודעות להרים אחת את השניה.
- יש לנו בנות עם אופי מדהים על ומחוץ למגרש.
-שמות חיבה זה הצד החזק שלנו.
-ואני...? אני אשמור את זה לזמן אחר :)
-יש לנו קבוצה שרוצה, מאמינה, נלחמת, תומכת, אוהבת, מחוברת, שמחה והכי חשוב, יודעת לאן היא רוצה להגיע.

לפני שאנחנו יוצאות לפגרה יש לנו שני משחקים נגד חולון ורמלה. המשחקים הראשונים של הסיבוב השני ומיד לאחר מכן אנחנו יוצאות לפגרה קצרה. מחר יש לנו משחק נגד חולון בבית, התכוננו כמו שצריך ואני מקוה שנגיע למשחק ונוכל להתפוצץ. אני מחכה למשחק שבו כולנו נתעלה ונשחק את הכדורסל שאנחנו יודעות לשחק.... וכמו שאמרתי כמעט בכל בלוג - אם זה יקרה, נהיה קבוצה שמאוד קשה לנצח!!!
תגובות (2) | הוסף תגובה
"אל תלך אחורה - לך ישר"
05/12/2010
"אם קשה הדרך אין דבר, כל דקה הופכת לעבר, אל תלך אחורה-לך ישר, כי בסוף הדרך יש מחר".
במחזור האחרון שיחקנו נגד נתניה בבית ופסדנו בפעם השניה העונה. הציטוט שכתבתי למעלה בעצם משקף את ההתנהלות של הקבוצה שלנו בשבועיים האחרונים ואת איך שאני אישית מרגישה. הדרך תמיד קשה, הרי לא סתם בכל סוף בלוג אני כותבת לכם פריוויו קטן למשחק הבא שלנו ותמיד מזכירה את זה שאנחנו עובדים קשה. כל דקה אכן הופכת לעבר ובכל זאת אנחנו לומדים מכל הטעויות. אמנם עם ההפסדים הלכנו קצת אחורה אבל הפנים שלנו תמיד עם המבט ישר וקדימה... ובסוף הדרך...? ימים יגידו!

שבוע משונה מעט עבר על כוחותינו ברמת חן. זו הפעם הראשונה שהיינו צריכות להתמודד עם שני הפסדים רצופים. אני אספר לכם סוד קטן על הקבוצה שלנו. יש לנו בנות מדהימות, איכותיות, חברות טובות ותומכות. בשבוע האחרון האופי של הקבוצה התגלה בפניי. שחקניות יזמו שיחות קבוציות, עידוד בלתי פוסק (בדיוק כמו בניצחונות) וכמובן אמונה שאנחנו יכולות להגיע רחוק יחד. במהלך השבוע עבדנו על דברים שאנחנו צריכות לשפר כקבוצה וכיחידות. ביום שישי היה לנו אימון בחדר הכושר לפני אימון הכדורסל. גיגי ואני הגענו מוקדם לחדר כושר וישבנו קצת בבריכה. לפתע הופיעו טיטי (שהבהילה את גיגי מאחורה), לימוווו ואייבי. הסברנו להן שאנחנו מנסות לתפוס קצת שמש עד שיתחיל האימון. ומה עכשיו? רצף הבדיחות התחילו וחוש ההומור התחיל לחגוג...גיגי עידכנה את אייבורי וטיטי שהיא רוצה להיות "שחורה" כמעט כמוהן, אייבורי שהייתה לבושה בשחור (כולל נעליים וגרביים) פחדה שבטעות היא תתפוס יותר מידי שמש ותהיה יותר שחורה ממה שהיא כבר ודאגה לעמוד בצל. כששעת האימון הגיעה, אייבורי ולימור הזכירו לנו שיאללה, צריכים להיכנס לחדר כושר ולהתחיל להרים משקולות. גיגי שכל-כך נהנת מהשמש לא האמינה שהגיעה השעה, אבל כשהיא נזכרה שהראייה שלה לא הכי טובה בעולם והיא לא יכולה לראות את השעון, קמנו והתחלנו להתאמן. ושוב...הבדיחות על הראייה, הגיל, צבע העור וכל מה שעולה לכם לראש כולל השיער של הזרות!

אחרי האימון בחדר כושר, עברנו לאימון יכולת אישית בכדורסל. אני יכולה להגיד לכם משהו אחד- שיקי ונועה עבדו לא פחות קשה מאיתנו. שיקי שיחק בהגנה מול טיטי, אשלי ויהב. נועה התעסקה במסירות חדות לקלעיות... ויורם...? אוסף כדורים, מצחיק אותנו בין לבין והכי חשוב מעודד אותנו בלי הפסקה.

זוכרים שבאחד הבלוגים הראשונים שלי סיפרתי לכם שיש לנו קבוצה מאוד משכילה? אז הנה תוספת קטנה, מעיין (שהיא גם חיילת) התחילה ללמוד לפסיכומטרי ולמאיה יש היום את המבחן הסופי שלה בפסיכומטרי!!! ביום חמישי כשעלינו למגרש לפני האימון התחלנו לעשות תרגילים, קצת מתיחות ובעיקר בחנו אחת את השניה על מילים של פסיכומטרי, ביטויים שמופיעים בתשחצים ומילים באנגלית. קוקי ואני מעולם לא עשינו פסיכומטרי אז אנחנו היינו אחריות על הביטויים מהתשחצים (אני עושה כמעט כל בוקר את התשחץ של 24 בידיעות אחרונות אם יש לי זמן לפני הלימודים) למשל: מערב - ים. מקלעת פרחים - זר. ממבשרי הציונות - הס וכו'... פתאום נפל לי האסימון ועליתי על שאלה מדהימה למעיין ומאיה... "יש לי יש לי!! בחיים לא תעלו על התשובה של זה.... מי האיש בתמונה???" ומפה אני שולחת למאיה מלא בהצלחה ושלא תשכח לקחת פוזמק למבחן... אולי יהיה לה קר!

אני שמה לב שאני מבטיחה לכם, הקרואים, הרבה דברים בבלוג. אני מקוה שבנתיים אני מצליחה לעמוד בהבטחות שלי... ולגבי "תעלומת המסטיקים האבודים" החקירה עוד מתקיימת ואנחנו רואות את האור בקצה המנהרה. כרגע, עדיין יש צו איסור פירסום לבלוג וכשיתאפשר לנו אנחנו נצא עם הודעה מסודרת לבלוג. המידע היחיד שאני יכולה לספק לכם כרגע זה שבכמעט כל יום השבוע חיכו לנו שתי חבילות חדשות של מסטיקים על השולחן בחדר ההלבשה. ההמשך יבוא.....

השבוע יש לנו שני משחקים. מחר וביום חמישי. מחר יש לנו משחק חוץ נגד בנות השרון, הקבוצה בה שיחקתי בעונה הקודמת והקבוצה שבה שיקי אימן בשנים האחרונות. עשינו את המקסימום לשפר את עצמנו, ראינו וידאו של בנות השרון, אנחנו מגיעות חדות, חדורות מוטיבציה לנצח ולעלות שוב על הגל. בהמשך השבוע יש לנו משחק נגד רמה"ש... אבל לאט לאט. קודם כל מחר.

***אני לוקחת חלק גדול בפעילות התנדבותית לטובת תושבי הצפון שעזבו את בתיהם או שרכושם נשרף ביוזמת כמה חברים מהבינתחומי וביוזמת אמא שלי שמתנדבת על בסיס יומי בכל הארץ. מי שמעוניין להתנדב (נסיעות לצפון להעביר את הדברים, לאסוף מאנשים דברי תרומות וכו'), לתרום (בעיקר: בגדים, צעצועים לילדים, מגבות, מוצרי הגיינה וכו') אשמח אם תוכלו ליצור איתי קשר במייל kareeem2@walla.co.il כל תרומה תתקבל בברכה. יש דברים שהם יותר חשובים מלשים כדור בתוך סל או להסתכל על לוח שבצד אחד יש מספר גבוה יותר מהצד השני. כעם, אנחנו צריכים להיות הצד המנצח!!! תודה גדולה.

"כי בסוף הדרך יש מחר"
תגובות (2) | הוסף תגובה
There is never nothing going on
28/11/2010
שבוע טוב לכולם. אחרי חמישה ניצחונות רצופים מהג'אמפ בול הראשון של העונה, שבוע שעבר הפסדנו בפעם הראשונה לאשדוד בחוץ. המשחק הסתיים בתוצאה גבוהה מאוד של שתי הקבוצות, להגיד לכם שהייתה התקפה מדהימה או שפשוט לא הייתה הגנה? לדעתי גם וגם. הייתה רמה התקפית גבוהה מאוד ומצד שני גם לא היו הגנות מדהימות. לצערי בסופו של דבר הפסדנו.

למי שלא זוכר, בקבוצה שלנו יש בעיית מסטיקים חמורה מאוד. אם משהי מביאה חבילה חדשה לאימון, תוך חמש שניות - החבילה בפח. אם למשהי יש מסטיקים והם באוטו -כולן מתעצלות לצאת לאוטו ולהביא את החבילה. בבלוג הקודם סיפרתי לכם שברי ומעיין היו צריכות להביא מסטיקים לכל הקבוצה כי הן הפסידו בהתערבות אחרי שגיגי קלעה מהחצי... ועכשיו... לתעלומה שנחקרת עד היום בקבוצה שלנו - "תעלומת המסטיקים האבודים". ברי ומעיין השקיעו וקנו שבע חבילות מסטיקים ושמו אותן על השולחן בחדר ההלבשה. עד תחילת האימון חבילה אחת נגמרה... מה שהשאיר לנו שש חבילות סגורות להמשך השבוע. בבוקר יום שני, לפני האימון קליעות, כשכולנו מתארגנות בחדר ההלבשה לפתע שמנו לב שאין מסטיקים על השולחן!!!!!!! כל החבילות נעלמו. עשינו חקירה קבוצתית לכל שחקנית לראות מי לקחה אותם, חיפשנו בלוקרים, עשינו מבחני פתע בתיקים... ואין... המסטיקים נעלמו כאילו מעולם לא היו... ועד היום התעלומה בחקירה. כרגע יש לנו צו איסור פירסום והמשפט נערך בדלתיים סגורות. כשיהיה שינוי אנחנו נצא עם הודעה מסודרת לבלוג :)

ביום רביעי חזרנו לשגרת האימונים, דיברנו קצת על המשחק האחרון, ראינו וידאו של הטעויות שלנו (היו גם דברים טובים פשוט לא היה מספיק זמן לראות אותם), למדנו מהם ואני מקוה שלא נחזור על אותם טעויות - לפחות בהגנה. אני מקוה שבמשחק הבא נעשה פחות טעויות מהקבוצה היריבה (נתניה) כי בסופו של יום כמו שאומרים "כדורסל זה משחק של טעויות ומי שטועה פחות מנצח". באותו אימון גיגי הפסידה לי (שוב) בהתערבות על זריקה פשוטה מהחצי ואפילו נתתי לה צ'אנס לקלוע כדי שזה יבטל את ההתערבות אבל בניגוד לשבוע שעבר היא החטיאה! ואגב גיגי, הריקודים - לא מפסיקים והיא גם לא מפסיקה לחקות את הצחוק של לימוווו...

אם היו לנו מצלמות בחדר ההלבשה 24 שעות ביממה כמו ב"אח הגדול" אני מבטיחה לכם שרמת הרייטינג הייתה מגיעה לשיאים שעוד לא היו בארץ. קוקי ומאיה יושבות אחת ליד השניה על אותו ספסל עם מעיין שנתקעת ברגליים של גיגי (שיושבת בספסל אחר) שמזיזה אותי הצידה, אני את לימור, לימור את אייבורי, אייבורי עומדת... (סליחה פתאום נזכרתי כמה צפוף לנו על הספסל), בכל מקרה, למאיה יש נזם באף כבר כמה שנים וקוקי שיושבת לידה שמה לב לזה רק השבוע למרות הקרבה בניהן על הספסל, אחרי שהיא גילתה את הנזם התחלנו לדבר על עגילים ופירסינג ואמרתי לכם יש דברים שצריכים להישאר בחדר ההלבשה אבל אני יכולה להגיד לכם שלבנות אצלנו יש ניסיון עם עגילים ופירסינג! אני אישית עשיתי חורים באוזניים שש פעמים מאז כיתה ו'..(לפני 10 שנים). כל פעם אמרתי שאני אעשה חורים ואלה היו השלבים. תפסתי אומץ--> הלכתי לעשות--> כאב לי--> אחרי שלושה ימים התייאשתי מלחטא את האוזניים--> הוצאתי אותם בכאב--> החורים נסגרו... ככה זה היה חמש פעמים עד שבפעם השישית שעשיתי חורים החלטתי שלא משנה מה קורה אני חזקה ואני משאירה אותם באוזניים. הפעם האחרונה הייתה בכיתה ט' (לפני 7 שנים) ועד היום טפו טפו טפו יש לי חורים באוזניים ואני לא צריכה להתמודד שוב עם האקדח הזה.

לקראת סוף השבוע התחלנו לנדוד קצת בין אולמות מפני שבזיסמן יש אליפות ג'ודו, קארטה, ג'אוג'יסו, טקוונדו... משהו מהמשפחה הלוחמת הזאת. בזמן אחת הנדידות שלנו, לאייבורי לא היה מכנס אימון והיא הסתובבה עם טייץ לבן עד שנמצאה האבדה... יותר נכון, הצלחנו איכשהו לעשות חילופים בנינו ולמצוא לה מכנס שנראה כמו המכנסיים שפעם שיחקו איתם בNBA בשנות ה-80 וגופיית האימון הייתה רגילה.. כמו בשנת 2010... באורך של שמלה.... והשאר? לדימיונכם...

ביום שישי קיבלנו אלינו בחזרה את אשלי, היא לא הרגישה טוב כמה ימים ואין דרך טובה יותר מלחזור אלינו לקבוצה באפצ'י הכל כך מיוחד שלה שלא משנה באיזה מצב רוח אנחנו - הוא מפיל אותנו על הריצפה ומיד אחריו מתחילים החיקויים של החתולים שנדרסים. באותו אימון שהתחיל בחדר הכושר, טיטי עשתה תרגיל על הכדור פיטבול והדבר הבא ששמענו זה "בום", ראינו את טיטי על הריצפה ואת כדור הפיטבול על בנאדם זר לנו שעשה בטן על מזרון. הריצפה כנראה הייתה כל כך נקייה שהיא פשוט עפה מהכדור והוא עף אחורה במהירות. ושוב... כמו תמיד, כמו תקליט שבור... כל מי שראתה לא נרגעה לכמה דקות.

מחר יש לנו משחק בית נגד נתניה. אני מקוה ומאמינה שנחזור לנצח ונחזיר לעצמנו את הביטחון. אני חושבת שאנחנו קבוצה טובה ואם בכל יום אנחנו נעלה למגרש ונשחק כמו שאנחנו יודעות יהיה קשה לעצור אותנו. בנוסף, הנה משפט שלקוח מאחד הסרטים האהובים עלי "לתפוס את הרגע"... אני יכולה להגיד שללא ספק שבקבוצה שלנו !!!“There is never nothing going on”

שיהיה לכולם שבוע מלא דברים טובים :)
תגובות (2) | הוסף תגובה
Preparation prevents poor performance
21/11/2010
הכותרת... אם תבואו לאימונים שלנו בימי ראשון (ולפעמים גם באימון הקליעות של יום שני רגע לפני המשחק) זה המשפט שתשמעו ללא הפסקה כמו תקליט שבור. מקורו של המשפט הוא מפיה של האחת והיחידה אייבורי. באמצע אימון הכנה של יום ראשון, לפתע אייבורי אמרה את המשפט הזה כל כך מהר preparation prevents poor performance ואף אחת לא הבינה עד שהיא לא האטה את קצב הדיבור המהיר שלה. כשחושבים על זה, המשפט הזה מאוד נכון, קל לזכור אבל קשה לבטא. כמו שאתם יודעים כשיש בקבוצה שלנו רגע של רצינות אנחנו חייבות איכשהו לסיים את זה במשהו קורע והתחלנו לחשוב על מילים באנגלית שממש קשה לישראלים לבטא אותן כמו: her hair, preparation, rookie ועוד המון.

ביום רביעי חזרנו לשגרת האימונים הרגילה שלנו ובאימון ערב קיבלתי פצצה לפנים מיובי (מתאמן איתנו) ועפתי על הריצפה. אני אשמה בפיצוץ שקיבלתי כי יצאתי מהר מידי מהחסימה אבל זה לא מה שחשוב. החשוב הוא שיהב, כן כן... אותה גאונה שלומדת מדעי המוח... שמרה על יובי, ראתה במו עיינה את המכה שקיבלתי ואחרי כ-5 דקות כששיקי שלח את כולם לשתות היא טרחה לשאול אותי "מה קרין הקרסול...?" ומכאן? הכל היסטוריה.... לימור על הריצפה לא יכולה להפסיד לצחוק, קוקי יחד איתה, גיגי מחכה את הצחוק של לימור ורק הזרות מחכות לתרגום.

ביום שישי, היה לנו את האימון הכי כיפי מאז תחילת העונה. זה התחיל בכך שלין סיפרה שהיא הייתה בהופעה של יזהר אשדות (אחד הזמרים האהובים עליינו) וכשעלינו למגרש וחיכינו שיתחיל האימון פשוט התחלנו לשיר את כל השירים שלו בסוג של רימיקס. אחרי שכבר השתעממתי מהשירה התחלתי לתופף על הפארקט בקצב שכולם מתופפים על דרבוקה (אני מקוה שאתם מצליחים לדמיין את קצב התיפוף) וכמובן שברגע שגיגי שומעת כל צליל שהוא לא דיבור היא נכנסת לזה חזק ומתחילה לרקוד... איך אתם שואלים? יום יבוא ואולי היא תיתן לי להעלות וידאו שלה רוקדת... זה כבר תלוי בה :). האימון עצמו היה אימון עם מלא תחרויות קליעה, תופסות וכל דבר כיף שעולה לכם לראש. בסוף האימון שיקי העמיד את כולנו בטור על החצי ואמר שמי שקולעת ה-2 שבאות אחריה חייבות להביא קינוח לארוחת על האש אצל יהב (שהתקיימה ביום שבת - תכף נגיע לזה)... ומי אם לא גיגי תקלע? אחרי ניסיונות רבים של כולנו בסופו של דבר גיגי קלעה וה-2 שהיו מאחוריה הן מעיין וברי. בגלל שיש לנו מחסור קשה מאוד במסטיקים בחדר הלבשה, אמרנו להן ביום ראשון להביא מלא מסטיקים לאימון ושאנחנו כבר נסתדר על הקינוח אצל יהב. אני אומרת לכם, אם הייתה לנו קופה בחדר הלבשה וכל פעם כשמשהי הייתה אוכלת, מבקשת, קונה מסטיק היינו שמות אגורה בודדה יכלנו כבר לקנות מרכך חדש לכולם!!!

אתמול הייתה לנו ארוחה קבוצתית אצל יהב בבית - על האש (אבא שלה שף!!!), כמובן שיחד עם כל האוכל זה היה מופע סטנדאפ של כל הקבוצה. בחיים לא חשבתי שאפגוש כל כך הרבה אנשים מצחיקים יחד. הזרות ניסו להבין קצת מה קורה בחגים שלנו פה בארץ מפני ששבוע הבא אנחנו חוגגות יחד את חג ההודיה. זה התחיל בחנוכה... מאיה ניסתה להסביר לאייבורי שהשמן שרד 8 ימים... אז היא אמרה לה "the oil left" טוב.... פה הכל התחיל... קוקי ניסתה קצת להסביר לאייבי למה היא התכוונה ומה שיצא מזה זו השאלה של אייבי "it left and came back?". אחר כך, דיברנו קצת על יום כיפור, הצום, זה שלא נוסעים ובעצם שהמדינה נסגרת לכ-24 שעות. ומה עכשיו? התחיל ויכוח על המילה fast (צום). אייבורי פעם בשנה "צמה" למשך 10 ימים ואוכלת רק פירות וירקות. בשבילנו (הישראליות) זה לא נחשב לצום כי בצום לא אוכלים!!! קוקי שכל כך אוהבת את האייפון 4 החדש שלה נכנסה למילון והתחילה להקריא לנו את הפירושים של המילה fast הכל תופס אצל אייבורי כי היא מהירה... זריזה... חוץ מזה שהצום שלה הוא לא באמת צום! לאחר ריבים רבים, החלטנו לסיים את נושא החגים, להחליט מה כל אחת מכינה לארוחת חג ההודיה שבוע הבא ולפתע אורה שמה מוזיקה בפלאפון שלה.... מי שעוקב קצת אחרי הבלוגים שלי, יודע בדיוק מה הדבר הבא שקורה... ואני ארמוז במילה אחת-גיגי. הארוחה הייתה טעימה מאוד ומצחיקה מאוד ואני יכולה להגיד לכם שאם הייתם פוגשים את כל הקבוצה שלנו יחד במקום מסויים בחיים לא הייתם חושבים שאנחנו שחקניות כדורסל אלא סוג של צוות בידור. אנחנו מאוד מחוברות ומגובשות, אני מרגישה שמשהו טוב קורה השנה.

מחר יש לנו משחק קשה נגד אשדוד בחוץ בשידור ישיר בערוץ 23. אנחנו מגיעות מוכנות, עובדות קשה מאוד, חדורות מוטיבציה ורוצות להוכיח שיש סיבה לכך שאנחנו בלתי מנוצחות. יש לנו משחקים מאוד קשים עד סוף הסיבוב ואני מקוה שנצא עם ידנו על העליונה... אני מבטיחה לכם שעשינו preparation מצויין... ושאני מקוה שהוא ימנע poor performance.
תגובות (5) | הוסף תגובה
הזמן טס
14/11/2010
איזה שבוע נפלא עבר על כוחותינו ברמת חן. אני יכולה להגיד לכם שאם כל שבוע בזמן שאני כותבת את הבלוג אני ארגיש כמו שאני מרגישה עכשיו, הולכת להיות לנו עונה מאוד יפה. אין ספק שיהיו עוד הרבה עליות וירידות העונה אבל אם נשמור על יציבות לאורך זמן רב אני מאמינה שנעשה דברים יפים העונה. בלי לשים לב עברו להם כבר ארבעה מחזורים מאז תחילת העונה... והאמת, אני מרגישה כאילו עברנו רק מחזור אחד. הזמן טס!!!

ביום שני האחרון שיחקנו נגד הפועל ראשון בחוץ. משחק בין שתי הקבוצות בלתי מנוצחות. בסופו של יום, ניצחנו יחד עם משחק קבוצתי גדול ומאמץ קבוצתי אדיר.

מצטערת שאני לרגע מפסיקה את הרצף של הבלוג אבל זה בדיוק עלה לי לראש - לאשלי יש את האפצ'י הכי מצחיק ששמעתי בחיים שלי ואני לא מגזימה. אם הייתי יכולה לתאר במילים איך היא מתעתשת אני בטוחה שכל מי שקורא את הבלוג היה פותח בריצת ספרינט לשירותים מרוב צחוק. אני אנסה לומר את זה בפשטות - האפצ'י של אשלי נשמע כמו חתול שנדרס. אני מבטיחה לעשות מאמץ ולנסות להקליט אותה איכשהו. זו משימה לא פשוטה אבל אנחנו לא נרגעות מזה. כל פעם שאשלי עושה אפצ'י כל הקבוצה נקרעת מצחוק וכולן מתחילות לעשות קולות של חתולים או חתולים נדרסים. (תארו לכם שמישהו עובר מחוץ לחדר ההלבשה בזמן שאנחנו עושות את הקולות.....)

לאחר יום מנוחה ביום שלישי, אימון הבוקר של ימי רביעי מוקדש לקליעות (אחרי אימון חדר כושר). שיקי חילק אותנו לסלים ובת זוגתי לקליעות (לימי, ג'ואי, שחורציאניטיס, שרי) ואני התחלנו את הסט ששיקי ביקש מאיתנו לעשות. בתמימות רבה, אמרתי ללימור לעמוד בעמדה הלא נכונה וכששיקי שאל אותה למה היא עומדת בעמדה הזאת, היא טרחה להלשין עליי ולומר לו שאני אשמה!!!
לימור עמדה לדין (אני הייתי השופטת) והוחלט שהעונש על הלשנה הוא התנצלות בפני כולם ופירות לאימון ערב. לימי (כמו תותחית אני חייבת לציין) עמדה במשימה והביאה לכולנו בערב פירות לאימון. "אפילו לא חזרתי הביתה הלכתי לירקן וקניתי פירות. השקעתי ממש".... לימי, בתור אחת שלומדת משפטים וגם גיגי יכולה לומר לך את זה....לכל פשע יש עונש :) גם אם הפשע היה בצחוק.

אחרי האימון ערב, נשארנו כולנו לארוחה קבוצתית באולם שאבי האוהד המושבע שלנו היה אחראי לה. אבי תודהההה!!!! ביום חמישי תוך כדי האימון עשינו כמה תרגילי כושר קבוצתיים שכללו ספרינטים והיינו צריכות לעמוד ביעד של זמן כקבוצה. אם חשבתי שקוקי ואני קצר כישרוניות בשירה.. סליחה...יותר נכון, שרות. אחרי האימון ביום חמישי הבנתי שהקבוצה שלנו יכולה להיות לא רק קבוצת כדורסל, אלא גם קבוצת עידוד. בזמן שכל שחקנית רצה את הספרינט שלה, כל השאר שרות שירי עידוד של מכבי תל-אביב והפועל ירושלים (אין מה לעשות הלב של כולן לא עם קבוצה אחת).

מה עוד אני יכולה לספר לכם על הקבוצה שאני כל כך אוהבת? גיגי סוף סוף קנתה נעליים חדשות ולכל הקבוצות - אני מזהירה אותכם, בסקאוט עליה תדעו שהיא יכולה לרחף באוויר! שיחת השבוע של הקבוצה זה האם כדאי להיות אמא צעירה או אמא מבוגרת, לין מתה על טוניקות ולעוד סוד קטן מחדר ההלבשה...? שמשהי תקנה מרכך כבר!!!

מחר יש לנו משחק נגד אליצור ראשל"צ בבית. עבדנו השבוע על הרבה מאוד דברים ואני מקוה שכבר נוכל ליישם אותם במשחק מחר. מעבר לכך, אני מקווה שעדיין נישאר בלתי מנוצחות.

אני מאמינה בזה.
תגובות (1) | הוסף תגובה
עלילות שושנה, ברכה, סבתא ושות'
07/11/2010
שלום לכולם,
אתחיל ואומר שאני מצטערת אם בשבועות הקרובים לא אכתוב בלוג. הסיבה היא שיש לי לחץ עצום בלימודים ויחד עם כל האימונים, המשחקים והנסיעות אני לא בטוחה שיהיה לי זמן להשקיע ולכתוב (אני לא יכולה לעשות חצי עבודה). כרגע אני משקיעה בכתיבת עבודות אינסופיות בלימודים. אני מתנצלת מראש ומבטיחה שאם אראה שיש לי קצת זמן אני אכתוב בלוג ולא אנטוש את כל הקוראים :) אז תהיו עדינים איתי.

ביום שני האחרון שיחקנו נגד הפועל תל אביב בבית... בעצם בחוץ... המשחק התקיים בזיסמן אבל אנחנו היינו הקבוצה האורחת מפני שהאולם של הפועל לא תקין והם ביקשו שנשחק בזיסמן. בסופו של יום ניצחנו את המשחק וכרגע אנחנו עם 0:3 - בלתי מנוצחות. באותו יום התקיים גם המשחק הורוד בין רמה"ש לנתניה. משחק למען מודעות למאבק בסרטן השד. אני חושבת שמעבר לכדורסל ולספורט, יש דברים בחיים שהם כל כך חשובים והמודעות אליהן עוד יותר חשובה. הספורט הוא כלי מצוין שיכול להעלות את המודעות הציבורית לכל דבר שרק רוצים. מכאן אני רוצה להגיד שמאוד התרגשתי מהאירוע (צפיתי בו בטלויזיה) ובעיקר מהראיון של לימור מזרחי (אתר וואן) כשהיא מספרת על התקופה הקשה שהיא עברה יחד עם אמא שלה שחלתה בסרטן וכיום החלימה. סיפורים ואירועים כאלה גורמים לך להסתכל על החיים שלך ולהעריך את מה שיש לך. בנוסף, סיפורים כאלה גורמים לך להבין שאם האנשים סביבך בריאים - כל השאר שטויות.

ביום שני בבוקר, באימון קליעות שלפני המשחק, טיטי ואייבורי פשוט הפילו אותנו מהרגליים מרוב צחוק. אתם מכירים את המשחק סופר מאריו? בעצם אני בטוחה שכולכם מכירים. בסופר מאריו יש את הדמות "יושי", הצב שהורג אותך אם אתה עולה עליו או נוגע בו. לפתע, משום מקום טיטי התחילה לחקות אותו. כן כן את יושי הצב!!! איך אתם שואלים? היא הייתה עם צמה ארוכה ונתנה לעצמה כאפה על הראש והוציאה לשון. מאז לטיטי קוראים יושי... או שושנה (נפל לי האסימון). למה שושנה? פרי - השחקנית החדשה שלנו, ביקשה שנקרא לה ברכה בעברית כי זה השם העברי שלה. עכשיו, לכו תנסו להסביר לזרות איך לבטא את השם ברכה. אייבורי החליטה שמהיום קוראים לה "לאכה" כי היא לא הצליחה לבטא את השם. כל האימון היא ביקשה שנקרא לה "לאכה".... "אייבורי לאכה" קצת דומה לשם האמיתי שלה. כמובן הן ביקשו לדעת מה משמעות השם "ברכה" וקוקי הסבירה להן שברכה זה שם ישראלי ישן כמו השם שושנה לדוגמא. שם ישן מהימים עברו. התחילה מריבה גדולה על השם ובסופו של דבר קוקי ואני מצאנו את עצמנו יושבות בחדר ההלבשה ולא מפסיקות לשיר (כרגיל) את השיר "שוווושנה שושנה שושנה, ירח ניסא אל ענן, כמוהו אליך שושנה, בים עוד יפליג קפיטן" בדואט מטורף שלא הפסיק עד שהזרות ניסו להצטרף אלינו וזה מה שיצא “shoshana shoshana shoshana (clap clap) na na na na na na na na…..shoshana”

וואוו... כשאני חושבת על זה עכשיו, יש לנו מיליון שמות בקבוצה: שימי, עדנה, קוקי, מיכי, לימי, לימווווו (אייבורי לא מצליחה להגיד לימור או שהיא לא יודעת שקוראים לה לימור), טיטי, אייבי, KK, שושנה, ברכה, יושי, לאכה, סבתא, אנה, גיגז, מירי, ג'נט (אמא שלי), שרה (אמא של גיגי), ג'ואי, שרי, שחורציאניטיס.... ואם אמשיך זה לא ייגמר!!!

אתמול באימון החלטנו שנחגוג יחד את thanks giving החג האמריקאי. התחילו וויכוחים גדולים של מי מכינה מה, מה אוכלים בחג הזה, למה אוכלים את מה שאוכלים בחג הזה, למה חוגגים את החג הזה והאמת, אני חייבת לציין שהולך להיות פשוט אדיר! סוף סוף נוכל לראות אם בקבוצה שלנו יש כישרון שהוא מעבר לשירה (קוקי ואני), מעבר ללימודים אקדמאים (כל הקבוצה) ומעבר לכדורסל (תלוי באיזה יום תתפסו אותנו :-) ) מה שבטוח, הולך להיות מצחיק וטעים.

כמו שהבטחתי לכם, כל שבוע או בעצם מתי שאני אחליט אני אגלה לכם עוד סוד קטן מחדר ההלבשה. אז ככה: כמות המגבות שאנחנו משתמשות בהן נעה בין 25-30 כל אימון. ולא כולן תמיד מתקלחות באולם. מי לוקחת הכי הרבה מגבות? אז זה אני אשמור בסוד!!! אה.... והדיאורורנט הקבוצתי-שלי.

ועכשיו נחזור לקצת כדורסל הרי בגלל זה אנחנו בעצם פה. מחר יש לנו משחק חוץ קשה מאוד נגד הפועל ראשון בשידור ישיר (אל תחמיצו!!!) בערוץ 23 בשעה 19:30. ראשון נמצאות איתנו באותה סירה, הן גם בלתי מנוצחות. מעבר לכך, אני חושבת שקבוצה כמו ראשון מוסיפה הרבה מאוד צבע, עניין ואטרקטיביות לליגה. נכון שעברו רק שלושה מחזורים אבל כבר מעכשיו אני יכולה לומר לכם שהולכת להיות ליגה מאוד מאוד מעניינת, מפתיעה ואטרקטיבית עד השניה האחרונה של העונה. יהיו הרבה הפתעות ודברים לא צפויים לדעתי וזה מצוין. כמו בכל משחק (אני מרגישה כמו תקליט שבור), שיקי ונועה הכינו אותנו מצויין, צפינו בוידאו, תירגלנו דברים על המרגש ואנחנו מוכנות לצאת לקרב. מה שיביא לנו את הניצחון הוא אם רק נישאר יחד כמו שאנחנו עד היום, אם נמשיך לפרגן אחת לשניה על ומחוץ למגרש ואם רק נזכור שכולנו פה למען מטרה אחת - לנצח! וכמובן כבר הספקתם להכיר אותי- בעיני אי אפשר להצליח בלי להנות.

נ.ב
ביום חמישי האחרון קוקי פירקה אותי במשחק טניס שלא היה מותח בכלל... כי היא פשוט פירקה אותי. לכל מי שרוצה להיות עד להשפלה שלי - במחצית של המשחק ביום שני אתם תראו את זה בשידור ישיר....
קוקי - אני שמחה שיום אחרי הכדורסל תמיד יהיה לך את הטניס.... ואני? אשמח להיות זו שמביאה לך את המגבות והכדורים עד שאגיע לרמה שלך!!!

רמת חן עולה!
תגובות (2) | הוסף תגובה
Powel Balance
31/10/2010
וואווו, איזה שבוע טוב עבר עלינו. ביום שני האחרון היה לנו משחק נגד רמלה בבית בשידור ישיר. אחרי מאמץ קבוצתי עצום יצאנו עם ידנו על העליונה וניצחנו. אייבורי הייתה בלתי ניתנת לעצירה ופשוט שיחקה מדהים בשני צידי המגרש. מה שהיה יותר מדהים הוא שלרגע לא הפסקנו להיות יחד כקבוצה בין אם זה על המגרש ובין אם זה על הספסל ולרגע לא הפסקנו להאמין שאפשר לנצח!!! אני חושבת שהניצחון הזה נתן לנו ביטחון גדול כקבוצה וכמה רחוק אנחנו באמת יכולות להגיע העונה.

ביום רביעי ראינו וידאו של תיקון טעויות שלנו, דברים טובים ודיברנו קצת על המשחק ועל העתיד. אחרי האימון הביאו לנו עוגה לרגל היומולדת של שיקי (שהייתה ביום שבת) ולרגל הניצחון. התכנסנו יחד בחדר אחרי האימון ערב ויצאנו משם דיי מאוחר כי גיגי הייתה בטירוף על העוגה וכי נשארנו קצת לקשקש. (כמובן כשהזרות הלכו דאגנו להזכיר להן והן לנו ששוב- ישו היה שחור אבל יהודי ואנחנו כולנו אחיות).

בהמשך השבוע היה לנו משחק אימון נגד רמלה (הפסדנו) וזכינו להנות מעוד יום חופש ביום שישי שעשה לכולנו רק טוב וחזרנו לאימון ביום שבת עם אנרגיות מחודשות, אנרגיות טובות, גוף שנח וצבר אנרגיה חדשה ורעב לכדור. שכחתי לומר, אחרי שאשלי הצטרפה לקבוצה שלנו, צירפנו עוד שחקנית יהודיה אמריקאית-פרי.

לפני תחילת האימון ביום שבת כשכל השחקניות היו בחדר הלבשה היה לנו ויכוח על הצמיד power balance אם הוא אכן עובד או שזה סתם עוד משהו אופנתי. למי שלא מכיר זהו צמיד ששמים על היד והתיאוריה היא שהוא עוזר לשמור על היציבות. אבל קיבלתי צמיד כזה ולדעתי האישית הוא לא עובד והזרות בטוחות שכן. אשלי עשתה לנו את המבחן לראות אם הוא עובד או לא- עלי זה עבד (ואני עדיין לא מאמינה בצמיד...) וקוקי? האשת עסקים הזאת (תואר במנהל עסקים) לא זזה עם התמיד ולא זזה בלי הצמיד ככה שלכל מי שיש את הצמיד הזה..... הוא יפה, יש כאלה שזה עובד עליהן (בראש) ויש כאלה שזה לא עובד עליהן בכלל. לשיפוטכם. אגב, הזרות בטוחות שזה עובד, עכשיו כשאני נזכרת היה אימון בתחילת העונה כשעוד לא הכי ידענו מה תפקידו של הצמיד הזה ואייבורי נפלה. כמובן שזה כי לא היה לה צמיד על היד :)

הבטחתי לכם בבלוג הראשון שמידי פעם אני אספר לכם סודות מחדר ההלבשה. כמובן שאסור לספר את כולם כי חדר ההלבשה הוא המקום הכי סודי ואינטימי של הקבוצה.
אזזזז.... השחקנית שמסרקת את הקוקו הפוך-לימור או בשמה החדש ג'ואי. למה ג'ואי? זה כבר לא לפירסום- זה סוד מחדר ההלבשה שלא מוציאים. אותה ג'ואי דרך אגב, יושבת לידי בחדר הלבשה ומרוב צפיפות לא מעט פעמים אנחנו מעיפות ומשתלטות אחת לשנייה על המקום. בנוסף, כמה שמפו, מרכך וסבונים יש לנו??? ומי מביאה את הדיאורדורנט הקבוצתי?

מחר יש לנו משחק נגד הפועל תל אביב, אנחנו עדיין לא יודעים איפה הוא ישוחק מפני שבאולם שלהם עוד לא שינו את הקו ה-3 נקודות והבקבוק אם אני לא טועה. כמו כל משחק (אני מרגישה כמו תקליט שבור למרות שזה רק המשחק השלישי) אנחנו באות מאוד מוכנות, ראינו וידאו, עבדנו קשה ויאללה, עכשיו צריכים להראות את זה על המגרש!!!!

תגובות (2) | הוסף תגובה
We are all sisters
23/10/2010
השבוע הראשון של העונה כבר מאחורינו וכמוהו גם המשחק הראשון. ניצחנו את חולון במשחק חוץ לא פשוט שמאוד אפיין משחק ליגה ראשון בגלל ההתרגשות, הבלאגן על המגרש, חוסר תיאום והרבה לחץ. מה שהכי חשוב הוא שבסופו של יום סיימנו עם ניצחון.

זו תחילת העונה ועדיין לא הספקתם להכיר אותנו מכל-כך קרוב אז כל בלוג אני אתן לכם עוד טעימה ממה שקורה בקבוצה שלנו. באותה נשימה אני יכולה לומר לכם שגם אני עוד לא הכי מכירה אותנו וכל יום לומדת משהו חדש. בעיקר עכשיו, כשצירפנו לכוחותינו את אשלי ווקר שכולכם כמובן מכירים מהעונה הקודמת בה שיחקה במדי מכבי אשדוד והייתה הMVP של העונה. ניסיתי לקבל אותה בקבלת פנים חמימה, מחבקת ואוהבת אבל יצא שכבר באימון הראשון שלה איתנו היא יצאה מופסדת בפחית מפני שהיא הפסידה לי בהתערבות קליעות. אפרופו התערבויות, אני עדין מחכה לגיגי שתשלם כבר את כל ההפסדים שלה... וזוכרים את הבאולינג מהמחנה אימונים? יום אחרי זה הלכתי לשחק שוב (לא עם הקבוצה) חשבתי שאולי אשתפר קצת...אשתפר?! נשארתי בדיוק על אותה תוצאה עלובה של 78.

בנוסף לכל לא סיפרתי לכם שאנחנו קבוצה של בנות יחסית משכילות. לין לומדת משפטים, יהב מדעי המוח (ניסיתי להיכנס לראש שלה או למוח שלה ולהבין מאיפה הגיע ההחלטה ללמוד תואר כזה מסובך וכנראה שאנשים רק עם מוח כמו שלה באמת יכולים ללמוד 5 שעות פיזיקה ברציפות!), מאיה לומדת לפסיכומטרי, גיגי משפטים, לימור משפטים ואני תואר בתקשורת במסלול בינלאומי. כמובן, גם שלוש הזרות שלנו בוגרות אוניברסיטאות בארה"ב. בין כל הדברים בחדר ההלבשה שלנו תמיד אפשר למצוא גם תיקים של בית ספר, תיקי יציאה, תיקי אימון ובמקרה של גיגי ולימור החומר עובר מאחת לשניה בשקיות סופר מלאות דפים וקלסרים. הנה מה שלמדנו בשיעור האחרון על פי גיגי: עד שנת 1970 אם אישה הייתה בוגדת בגבר זו הייתה עילה לגירושין. אם הבעל בגד מחוץ לבית זה בסדר... מותר לו... אבל אם הוא בגד בבית זה נחשב לבגידה. מזל שאנחנו כבר ב2010.

בחדר ההלבשה יש לנו גם לא מעט ויכוחים שכרגיל מסתיימים כשכולן מתגלגלות מצחוק על הריצפה. למשל, ביום שישי אחרי האימון היה לנו ויכוח עם הזרות על ישו. הן חושבות שהוא היה שחור ואנחנו (הישראליות) טוענות שהוא היה יהודי. בסופו של דבר השיחה הסתיימה עם מסקנה אחת בודדה וחזקה "Jesus was a black Jew…so we are all sisters" האמת...ככה אני מרגישה בקבוצה. כולנו אחיות.

אתמול חגגנו יום הולדת משותפת לשיקי ויורם. לפני האימון אמרתי לאייבורי שצמד המילים "אני מסוממת" פירושו-מזל טוב בעברית. משום מה היא האמינה לי והחלטנו שרגע לפני ששמים ידיים בעיגול האמצע היא תגיד לשיקי "רגע שיקי, אני מסוממת" ובשבילה "רגע שיקי, מזל טוב". עבדנו על זה לא מעט ולקח לה זמן לקלוט איך מבטאים את זה בדיוק. כמו תמיד ברגע האמת אייבורי לא איכזבה ודאגה לעדכן אותו שהיא מסוממת :)
אחרי האימון חגגנו עם עוגה, איחולים, שירי יומולדת ואפילו קצת ריקודים. אני מקוה שמחר נוכל לתת לשיקי ויורם את המתנה שבעצם כולנו רוצים- ניצחון נגד רמלה בבית. יש אנרגיות מאוד חיוביות בקבוצה והצטרפותה של אשלי בנתיים עושה לנו רק טוב. אני מקוה שנוכל להמשיך את שבוע שעבר לצבור לנו עוד ניצחון שיביא איתו גם לא מעט ביטחון.
תגובות (2) | הוסף תגובה
ברוכים הבאים לרמת חן
17/10/2010
זוהי השנה החמישית שלי בליגת העל והשנה החמישית בה אני כותבת בלוג. היום, רגע לפני תחילת העונה אני יושבת ושואלת את עצמי מה אני מרגישה? והאם התחושה משתנה מעונה לעונה? בסופו של יום התשובה תמיד אותה תשובה- גם העונה יהיו עליות, ירידות, מצבים קשים, מצבים פחות קשים, בכי, שמחה אבל אין על ההרגשה הזו שאני לובשת את בגדי האימון או המשחק ומתחילה לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת, לשחק כדורסל.

השנה ברמת חן פגשתי סגל שחקניות קצת "לא שפויות" בדעתן (סליחה על המילים) מהכי מבוגרת (גיגי... שימי... גיגז... עדנה) להכי צעירה מעיין (מעיין... החיילת.. מעיינוס). התחלנו לעבוד יחד רק הישראליות אי שם בתחילת ספטמבר עם צוות המאמנים שיקי ונועה שאת כל אחד מהם אני מכירה בדרך אחרת. שיקי אימן אותי שנה שעברה בבנות השרון והחלטתי להמשיך איתו לרמת חן ומהצד השני נועה הייתה העוזרת מאמנת שלי בנבחרת ישראל הראשונה בה הייתי בגיל קדטיות.

אם עקבתם אחרי הבלוגים בחמש העונות האחרונות הספקתם להבין שאני לא יכולה לשרוד עונה בלי צחוקים וגיבוש. בנוסף, אני חושבת שזה חלק בלתי נפרד מהצלחה של קבוצה. אז הנה טעימה קלה לכמה דברים שקרו עד עכשיו בקבוצה שלנו.

התערבויות זה משהו דיי חזק בגיזרה של גיגי ושלי ואני יכולה לומר לכם שגיגי באופי שלה שונאת להפסיד ובנתיים רק אני מנצחת. פחיות, ארוחות ואפילו במחנה אימונים היא הייתה צריכה לשרת אותי בארוחת הצהריים. אפרופו מחנה אימונים עשינו יוגה וגיגי הייתה המצטיינת של השיעור (הגיל הגיל.... סורי סבתא).

קוקי ואני (אפשטיין... השם נשאר עוד מימי אשדוד) לא עוברות אימון אחד בלי לשיר איזה דואט יחד בחדר הלבשה לפני או אחרי אימון ולפעמים זה מגיע לרמות שאנחנו שואלות את עצמנו, האם אנחנו נמצאות במקום הנכון? או שעכשיו קוקי יכולה להיות בעצם דיאנה אפשטיין? אם תשאלו אותי, יש לה את זה (כולל ריקודים דרך אגב). אחח החדר הלבשה... אני נותנת לכם עד הבלוג הבא לנחש בכמה מגבות אנחנו משתמשות כל הקבוצה יחד, וכמה דיאורדורנטים קבוצתיים יש, למי יש לוקר מפוצץ באוכל ומי היחידה שמסרקת את הקוקו הפוך.

בין כל הצחוקים והכיופים היו גם לא מעט אימונים, משחקי אימון, אימוני כושר, חדר כושר ואפילו יוגה שעשה את כולנו הרבה יותר גמישות זה בטוח. במשך הזמן הצטרפו הזרות, טיטי (טיפני), אייבי (אייבורי) וL (לינדרה). מה שהדהים אותי זו המהירות בה התגבשנו כקבוצה. כבר באימון הראשון שנכנסתי לחדר הלבשה ופגשתי אותן, הרגשתי שאני מכירה אותן כבר שנים. היה לנו מחנה אימונים של שלושה ימים בכפר המכביה שכלל הרבה זמן איכות יחד. בין אם זה משחק באולינג, ערב גיבוש במלון עם המשחק פיתקיות או פשוט שיחות שמסתיימות בשתיקה כי כולן מתגלגלות על הריצפה מרוב צחוק. אגב, שלא יגידו שאני רק מחמיאה לעצמי בזה שאני מנצחת את גיגי בהתערבויות - בבאולינג התחלקנו לשתי קבוצות והקבוצה המפסידה הייתה צריכה להזמין לכל הקבוצה פיצות ולעשות לנו עיסוי של רבע שעה. ובתוצאה הכללית? הקבוצה שלי שכללה את טיטי,קוקי, שיקי, גיגז ואייבי ניצחה. במאמר מוסגר אני הייתי הכי גרועה מכולם בתוצאה נוראית של 78 נקודות. מה אני אגיד? יש מקום לשיפור :-) במשחקי הוידאו אייבי שברה את השיא של המכונת כדורסל עם איזה 170 נקודות.

ואם נחליט לחזור קצת לכדורסל, מחר המשחק הראשון של העונה נגד אליצור חולון בחוץ. ראינו וידאו, למדנו את הקבוצה השניה כמה שאפשר וניסינו לשפר את היכולת שלנו כקבוצה. אני מאמינה בנו ויודעת שאם רק נמשיך לעבוד קשה, להתמיד ולהנות ממה שאנחנו עושות- אנחנו נגיע רחוק ולקבוצות יהיה קשה לעצור אותנו. אני מתרגשת לעונה החדשה ויודעת שבסופו של דבר, אני ארגיש את אותה ההרגשה תמיד.

יאללה אני צריכה לנוח,
GAME TIME
תגובות (5) | הוסף תגובה
מאני טיים
07/02/2010
היי לכולם, אני יודעת שהרבה זמן לא כתבתי ורק עכשיו אני חוזרת אליכם. לא יצא לי לכתוב בגלל סיבות אישיות וגם בגלל סיבות אחרות שפשוט לא הצלחתי לתפוס את הרגע ולהתחיל לכתוב, אבל עכשיו אני פה בכל הכוח...! עברנו כל-כך הרבה מאז הבלוג האחרון, שבעצם היה רק לפני כ-שבועיים אבל מרגיש כמו נצח. תאמינו לי שבעולם הכדורסל אפשר לעבור הרבה מאוד דברים בשבועיים. הסיבוב השני נגמר, העונה הרגילה הסתיימה ועכשיו אנחנו עם הפנים לרבע גמר הפלייאוף ורבע גמר גביע המדינה. המאני טיים האמיתי של העונה.
את העונה הסדירה סיימנו אחרי שלושה הפסדים מאוד מאכזבים וכואבים לחולון, ירושלים ורמת-חן’ מה שהשאיר לנו את המקום השביעי בטבלה ומפגש ברבע גמר הפלייאוף נגד אשדוד. הקבוצה שבה שיחקתי ב-3 שנים האחרונות.

עם כל הטירוף של המשחקים, הפלייאוף והגביע שיבואו עלינו לטובה הספקנו לחוות כל מיני דברים כאלה ואחרים בקבוצה. מהמצחיקים, למצחיקים ביותר!
כנראה שריקודי המזרחית השטלתו על הקבוצה שלנו, ושוב באימון חדר כושר בין סט לסט נחנו לצלילי ריקודי מזרחית סוערים... ולבסוף, אפילו בחדר ההלבשה סאני התחילה לרקוד וביקשה גם דיסק עם שירי מזרחית ואפילו שנלמד אותה את הפיזמון "ורק איתך, אני מרגיש שזה מושלם..." בניגוד לפעמים הקודמות, היא ידעה לרקוד ולא שאלה אם ככה רוקדים בישראל!!! (הסירו דאגה מלבכם, יש כבר וידאו שלה רוקדת אבל הוא לא לפירסום).  אם הייתם רואים את זה... בטוח הייתם מחזיקים את הבטן כמו כל הקבוצה שלנו ופשוט צוחקים עם מעט אוויר. בנוסף, היה ניסיון של סאני לגרום לקריסטי טיפה להזיז את הגוף-אבל זה כשל. עוד דברים עברו על כוחותינו בתקופה האחרונה כגון: למאיה היקרה שלנו נגמר המלווה ותאמינו או לא...הילדה כבר לא עשתה שמירות בבסיס בערך חודש שלם כי היא עברה בסיס!!! ראו הוזהרתם, כרגע המדינה שלנו פחות בטוחה תסמכו עלי!

מצטערת שאני קוטעת את הבלוג ופונה רגע לקבוצה שלי פשוט נזכרתי במשהו ונפל לי האסימון. קבוצתי האהובה, כל מי שהפסידה בהתערבויות, קליעות, שרפות, חיובים...יאללה למלא את התפקיד שלכן ולהביא את מה שהפסדתן!!! (לירון שיפטר...תודה מראש :))

ועכשיו בחזרה לבלוג, מה עוד היה לנו ככה לפני שאנחנו מתחילים את המאני טיים של העונה??
הזרות היו אצלי בארוחת שישי יחד עם אמא של סאני שהגיע לבקר אותה מארה"ב. למי שלא זוכר סאני היא במקור ניגרית והיה מאוד מעניין לשמוע על התרבות שלהם ולשמוע סיפורים שאמא שלה סיפרה לנו על הילדות שם, המעבר לארה"ב וההתמקמות בחברה שכוללת אנשים מכל העולם. אני מאמינה שאופי של בנאדם לאורך שנים הוא שילוב של אירועים שעברו עליו בחיים מיום היוולדו עד לדברים שהוריו העבירו לו בגנים...עכשיו הבנתי סוף סוף מאיפה לסאני יש 99% מהזמן מצב רוח טוב, חיוך על הפנים, כייפית ונעים להיות לידה-מאמא שלה!!

ביום חמישי האחרון הקבוצה באה אלי וראינו מכבי. דייויד בלותנתל זרק שלשה מהירה בטירוף אחרי מסירה אחת ולדעתנו הזריקה שלו הייתה מהירה מידי ולא טובה. חן אמרה שזו זריקה טובה ותוך שניה מבלי למצמץ אפילו סאני ותמרה שישבו כל אחת לצידה האחר של חן התחילו לשטוף אותה על למה זו זריקה לא טובה ועכשיו הן מבינות למה לפעמים היא לוקחת זריקות כאלה במשחקים שלנו. חן זה בסדר... גם הן לא תמיד לוקחות זריקות טובות מי כמונו יודעות את זה. מעבר לזה, לחן בכלל לא היה אכפת, היא הייתה עסוקה בתספורת ובתסרוקת החדשה של הדס  משם כל אחת החליטה שהיא מנסה להראות את הכישרון המוחבא שלה בנגינה על פסנתר ואין ספק שהדס זכתה במקום הראשון מהסוף. דוס, לדעתי את צריכה להישאר בריקודי מזרחית, שם את הראשונה...מההתחלה!!!

ביום שישי עשינו אימון יכולת אישית וקליעות, בסופו שיחקנו שרפות כל הקבוצה וקריסטי ואני נשארנו אחרונות. מי ניצחה לדעתכם? זה בכלל לא משנה, מה שלי משנה זה שלא האמינו בי וכולן חשבו שקריסטי תנצח (אפילו שאני אמרתי להם להמר על קריסטי ככה אני אוכל להיות האנדרדוג ולנצח)....מה שהיה נכון!!! היא אכן ניצחה. גם אני הימרתי עליה. בניגוד לחברות האחרות בקבוצה, כאן לא הייתה התערבות ככה שלא הפסדתי כלום.

ועכשיו,אחרי הרבה מאוד צחוקים ודברים טובים, פניינו מועדות למאני טיים האמיתי של העונה. רבע גמר הפלייאוף ורבע גמר גביע המדינה. ביום שני יש לנו את המשחק הראשון נגד אשדוד בחוץ, הטוב מ- 5 משחקים. אחרי שכבר שיחקתי שם במחזור בפתיחה של העונה, יהיה לי פחות מוזר לנסוע לשם וההתרגשות כבר עברה.

ומבלי למצמץ ביום חמישי יש לנו עוד משחק לא פחות חשוב נגד נתניה בבית רבע גמר גביע המדינה. משחק אחד. הקבוצה המנצחת עולה לחצי גמר, הקבוצה המפסידה עפה מהגביע. בשבילי הגביע הוא אירוע שונה מהפלייאוף והעונה עצמה. יש התרגשות אחרת, מתח אחר, זה אירוע גדול בכדורסל ואירוע שכל שחקנית רוצה להיות חלק ממנו על המגרש. אני מרגישה לפעמים שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור, אבל אנחנו עובדים מאוד קשה, כל אימון הוא משוקע ולכל אימון יש מטרה. אם היה מגיע בספורט-אני חושבת שמגיע לנו, ונכון שאומרים שהדרך זה מה שחשוב, אבל הלו.... רוצים גם לנצח. אז גם הדרך וגם המטרה חשובות יחד!!! מהדרך אפשר ללמוד לכל החיים, מהמטרה אפשר להנות הכי הרבה.

אני מלאת אנרגיות לקראת התקופה הקרובה, אני מאמינה בנו כקבוצה ויודעת שכשאנחנו נכנסות לקצב שלנו ומשחקות את הכדרוסל שלנו, כל קבוצה תתקשה לשחק נגדנו.

יאללה, תהנו מהמאני טיים. אני כבר נהנת.
תגובות (6) | הוסף תגובה
תקופה לחוצה
17/01/2010
כמו שאתם בטח מבינים מהכותרת, הייתה לנו תקופה מאוד לחוצה בשבועיים האחרונים בליגה ובקבוצה עצמה והתקופה תישאר יחסית לחוצה עד סוף הסיבוב השני וכמובן שבפלייאוף!!! אה... שכחנו ש"על הדרך" יש גם גביע...?!?! שבועיים קשים עברו על כוחותינו... אפשר להגיד שבועיים וחצי כי גם מחר יש לנו משחק ורק לאחר מכן אפשר "לנוח" קצת לפחות מבחינה מנטאלית ולא להשתגע בין משחק למשחק ולהוריד את מד הלחץ, הריכוז והפוקוס.

שלושה ימים לאחר המשחק המצוין שלנו נגד תל כביר אירחנו את רמה"ש אצלנו בבית. במשך שלושה רבעים הצלחנו להישאר צמודות ודבוקות בתוצאה אבל לבסוף הפסדנו בהפרש גדול והתפרקנו ברבע הרביעי. ושוב, אחרי שלושה ימים פגשנו את רמלה אצלנו בבית. קבוצה שהתחזקה מאוד והחתימה שמות יחסית גדולים בכדורסל. הפעם, בניגוד למשחק נגד רמה"ש נשארנו צמודות עד הסוף הרבה בזכות משחק ענק של סאנשיין שכלל 30 נקודות ו-20 ריבאונדים, אבל שוב, סיימנו עם הפסד וללא ספק היה חסר לנו הגרוש ללירה בשביל לצאת עם ידנו על העליונה.

בין כל המשחקים וכל הטירוף, החיילות שלנו (אלו, ענבי וגוטין) הספיקו לסיים את הטירונות ולחזור לשיגרת אימונים רגילה, הזרות הספיקו לעשות טיולים בארץ למרות הויכוחים והמריבות על לאן אפשר לנסוע... איפה לא כדאי להיות... לאן הישראליות כן יכולות לבוא... איפה עדיף שהן ישארו בבית... ולבסוף, הן חזרו בריאות ושלמות מהמסעות שלהן :-) ואכן מודות שהמדינה שלנו פשוט יפיפייה. חלק מאיתנו הספיקו לעשות עוד שמירות ולעבור בסיס (מאיה), חלק המשיכו לחשוב שהן הרמטכ"ל (לירון), חלק לומדות ועושות קורסים (הדס ואני) וחלק עדיין יושבות הרבה מאוד שעות במשרד עורכי דין בתל אביב ומסיימות את הסטאז' (חן).

ביום חמישי האחרון היה לנו משחק חוץ נגד הפועל תל אביב. הנסיעה הייתי מתישה וארוכה בעיקר בגלל הפקקים של יום חמישי. באולם היה יחסית קר למקומות אחרים - יד מרדכי... זה עדיין דרומי מאוד לרעננה... היה משחק מאוד קבוצתי, מפרגן ומהיר. שוב סאנשיין הייתה מצויינת! ושלא כמו בשני המשחקים שלפני כן, ניצחנו. ניצחון חשוב מאוד. אתמול, לפני האימון כדרוסל עבדנו בחדר-כושר. זוכרים את הריקודים מהחדר של יוסי??? אז בין הסטים - במנוחות הקצרות - הריקודים עברו לחדר הכושר. בניגוד לפעם הקודמת... הפעם זו לא הייתה מוזיקה מזרחית והזרות לא היו צריכות לשאול אם ככה באמת אנשים רוקדים בישראל... או איך רוקדים למוזיקה הזאת ולמה עושים תנועות כאלה ואחרות :-)

מחר יש לנו את המשחק ה"מסכם" (אם אפשר לקורא לזה ככה) של השבועיים וחצי הקשים והמתישים פיזית ומנטאלית ולאחר מכן חוזרים שוב לשחק משחק אחד בשבוע.
להגיד שאני מרוצה מהתוצאות של השבועיים וחצי האחרונים? יכל להיות יותר טוב...אבל תמיד יכל להיות גם יותר גרוע :-) אז כמו שאמרתי, מחר אנחנו במשחק בית חשוב מאוד נגד חולון... בסיבוב הקודם המשחק הסתיים על חודו של סל 1 בלבד. אנחנו, עובדים קשה, רואים וידאו, מתכוננים כמו שצריך... ומה נשאר?

להנות, להיות יחד ולנצח.
תגובות (4) | הוסף תגובה
טייק 2
06/01/2010
חזרתי אליכם אחרי פגרה קטנטנה בת כמה ימים ישר לטירוף של 4 משחקים בשבועיים. תל כביר, רמה"ש, רמלה והפועל תל אביב.

כמו בכל עונה, גם השנה הזרות טסו לחגוג את החג האהוב עליהן - קריסמס בזמן שאנחנו הישראליות נהנו מכמה ימי חופש בנוסף לאימוני יכולת אישית. אחרי כמה ימים לאט לאט חזרנו למסלול והתחלנו להתאמן בסגל מלא...יחסית... אלו, ענבל והדר עדיין נמצאות בטירונות ושומרות עלינו :-)

בשביל שחלילה לא נשכח איך משחקים כדרוסל ושלא נצא מכושר משחק היו לנו שני משחקי אימון: נגד אשדוד בסגל הכולל רק את הישראליות יחד עם תמרה שלא נסעה הביתה לקריסמס ולאחר מכן בהמשך ההכנות משחק נגד נתניה בסגל מלא. חשוב בשביל להוריד חלודה ולהתחבר שוב לקראת הסיבוב השני והחשוב של העונה!!!

אחרי אחד האימונים בשבוע שעבר יצאנו לאכול במסעדה בהרצליה כדי שגם מבחינה חברתית נחזור למסלול הנכון. אני אומרת לכם, זו ללא ספק הייתה הארוחה הכי מצחיקה מתחילת העונה!!! לפעמים אני מתבאסת לכתוב את הדברים המצחיקים כי יש קטעים שאם באותו הרגע לא נמצאים שם במקום קשה להבין כמה הם מצחיקים. ובכל זאת, אנסה את מזלי...

אחותה של קריסטי הגיעה לביקור בארץ והיא יחד עם הזרות החליטו שסוף סוף אחרי כ3 חודשים בארץ הקודש הן רוצות לטייל קצת ולראות את המדינה היפה שלנו.
לדבריהן של האמריקאיות: "סיני, מצרים (הפירמידות), אילת, בית לחם, נצרת, ירושלים, ירדן (פטרה, ים המלח, הכנרת)". לירון ואני שמחנו להצטרף אליהן לכמה מהטיולים אבל עם איך שלירון הפחידה אותן שאנחנו, כיהודיות, לא יכולות לבוא איתן מפני שיהיה חשש לחיים שלהן וקודם כל לשלנו!!! מצד שני יש לנו את חן, שהסבירה להן שללא ספק אין סכנה לחיים שלנו כמעט בשום מקום חוץ מבמצריים. סאנשיין הכי רוצה לטוס או לנסוע למצריים וירדן כי שם היא יכולה להשיג סוגים שונים של בדים בזול ובאיכות טובה מאוד... למי ששכח יש לה ליין שמלות משלה ואתר באינטרנט. היא חולת אופנה ובגדים. תמרה מאוד רוצה לנסוע לבית לחם ונצרת, אבל אחרי ששכנענו אותה ששום דבר לא יקרה לה היא החליטה שהיא תסכים לנסוע אבל לא עם קריסטי... כי "היא יחסית בהירה ונראת כמו ישראלית אז איתה אנחנו נהייה בצרות צרורות" :-)
וקריסטי...? לקריסטי לא אכפת... היא תיכנס לאוטו יחד עם אחותה ולאן שיקחו אותה היא תיסע.

ופתאום, משום מקום, לאחר הרבה הצבעות בעד ונגד בקבוצה האם כדאי לנסוע למקומות כאלה ואחרים יחד או לבד.... חן פתאום אומרת "if you go to the border you will see Maya". באותה שניה, כל הקבוצה הייתה על הריצפה מרוב צחוק. כשמאיה לא מגיע לאימונים... זה לא כי יש לה אירוע חשוב, בדיקה חשובה, מבחן כזה או אחר...... היא ש-ו-מ-ר-ת בצבא!!!!!!!

ולבסוף, אחרי הרבה מאוד צחוקים ועבודה קשה על המגרש וגם מחוץ למגרש, התחלנו את הסיבוב השני שלנו במשחק חוץ נגד תל כביר. ניצחנו ב24 הפרש במשחק קבוצתי ענק הכולל לא פחות מ-38 אסיסטים קבוצתיים ומשחק התקפי מצויין עם 107 נקודות.

עכשיו יש לנו עוד 3 משחקים ב- 10 ימים. שני חמישי שני. כיף שיש שבועיים עמוסים במשחקים אבל זה גם מאוד קשה מבחינה פיזית ולא פחות מבחינה מנטאלית.
ביום חמישי הקרוב יש לנו משחק בית נגד רמת השרון, חשוב לי לנצח את המשחק הזה. כמו כל משחק כמובן, אבל בעיקר כי בסיבוב הקודם הובלנו ב- 6 הפרש כמה דקות לסיום ולבסוף הפסדנו וזה כאב.

אז יאללה...שיהיו לנו שבועיים קלים פיזית ומנטאלית כמה שאפשר :-)
תגובות (2) | הוסף תגובה
חיות בסרט
26/12/2009
לרגל סיום הסיבוב הראשון והפגרה הקטנה מאוד שאליה יצאנו, החלטתי קצת לחרוג מהרגיל ולכתוב בלוג מיוחד. בבלוג הזה אספר לכם על כל מיני דברים שעברו על כוחותינו במהלך הסיבוב הראשון דרך נושאים של סוגי סרטים. רומנטי, מותחן, דרמה, אקשן וכו'...

קדימה מתחילים, camera, lights, אקשן - המשחק הראשון של העונה- אשדוד בחוץ!!! ללא ספק מתאים מאוד לקטגוריה הזו, באמת היה שם סרט אקשן לא קל. אחרי הפסד של 60 הפרש בטורניר גביע "ווינר" (שלא אומר כלום אבל עדיין צריכים לנצח כל משחק) הגענו למשחק נוסף נגד אשדוד, בדיוק שבוע לאחר התבוסה הכואבת. ניצחנו ב-3 הפרש אחרי משחק אגרסיבי מאוד, הוצאת אנרגיה מטורפת כמו בסרט אקשן כהלכתו ואפשר לומר שגם המון "מלחמה", תכלס יכול להיות מועמד לאוסקר.

סרט מתח - הסרט הכי מותח שהשתתפתי בו בסיבוב הראשון היה המשחק נגד אליצור חולון. עד השנייה האחרונה התוצאה עדיין לא הוכרעה לשום צד. תהפוכות, הפרשים גדולים, הפרשים קטנים, קליעות חשובות, החלטות חשובות... במותחן כזה עוד לא הייתי העונה. שלוש שניות לסוף תיקו... קליעת עונשין ראשונה נכנסת פנימה, ריבאונד התקפה שלנו, פאול, שתי קליעות בפנים... נגמר הזמן. כמו בסרט מתח טוב, עד השנייה האחרונה נשארים מתוחים ולחוצים מהסצנה האחרונה...

ובמעבר חד נעבור עכשיו לסרטים שאני הכי אוהבת... סרטי קומדיה... כי באמת שאם אני רואה סרט מתח או אימה, אני לא ישנה שבוע ומפחדת שהפרצופים המפחידים יופיעו לי בחלומות. בסיבוב הראשון היו לנו כמה קומדיות מצחיקות מאוד אז בואו ואזכיר לכם ולי כמה כאלה:
סאנשיין חשבה שהבנות שמתגייסות-הולכות לכלא.
תמרה מנסה ללמוד עברית ולא מוכנה לקבל את העובדה ש"אני אוהבת את" זה משפט שיש בו טעות.
דוס מחממת מנועים בחדר של יוסי ומתחילה לרקוד מזרחית בכל הכוח... ומכאן לשאלה התבקשת של הזרות "ככה רוקדים בישראל?"
קומדיה נוספת... הקטנות על מדים. ממש ילדות גדולות :-)

סרט אימה - המשחק נגד הפועל תל אביב בבית. אמנם ניצחנו... ורק ב-2 נקודות... זה מסוג הסרטים שלא ארצה לחזור עליהם בסיבוב הבא מפני שכמו שכתבתי קודם, אני יכולה לא לישון הרבה מאוד לילות בגלל סרטים כאלה מרוב הפחד. בסיטואציה של מינוס 10 נקודות, הפכנו את התוצאה והובלנו כבר ב15 נקודות הפרש... הפועל התחילו לצמצם שוב את התוצאה... ובסוף ניצחנו רק ב-2 נקודות. יותר מזה אני צריכה להוסיף??

ולסיום, סרט דוקומנטרי על הקבוצה שלנו... משהו שלא ידעתם על השחקניות ועל הקבוצה בכלל:
יש לנו חמישייה של חיילות - מאיה, לירון, ענבל, אלואיסה והדר.
אנחנו כל הזמן שוכחות להדליק את הדוד למים החמים באולם. שתי שחקניות קיבלו רישיון רק לפני כחודש....
לסאנשיין יש חברת בגדים באינטרנט. של שמלות.
אם מאיה לא מגיעה לאימון באוטו... היא מגיעה על האופניים... או שהיא בשמירות בצבא.
אלואיסה היא ארגנטינאית.
אנחנו תמיד רבות בחדר הלבשה לפני משחק אם הבננות מספיק בשלות לאכילה או עדיין ירוקות מידי.
לירון ואני היחידות שמסתדרות עם הספסל שלנו בחדר הלבשה... בזמן שכולן מעיפות אחת לשנייה את הדברים בגלל חוסר מקום..ההללאהה לירוןןן :-)
קריסטי אוכלת ממש מעט זמן לפני תחילת המשחק.


מי יתן וגם בסיבוב הקרוב עד סוף העונה יהיו עוד הרבה סרטי מתח אקשן קומדיות וכו'.... רק שבסוף.... כמו שמצפים בכל סצנה אחרונה של סרט.... שהסוף יהיה טוב :)
מקווה שנהנתם
תגובות (5) | הוסף תגובה
אחרון ולא די
14/12/2009
היום יש לנו את המשחק האחרון של הסיבוב הראשון נגד רמת חן בחוץ. שידור ישיר בטלויזיה. לרגע חשבתי שאולי תהיי לנו פגרה קטנה כי נגמר הסיבוב... אבל טעיתי, ביום חמישי הקרוב ללא רגע של מנוחה אנחנו כבר במשחק הראשון של הסיבוב השני. לפעמים זה כיף שאין זמן לנוח ולחשוב יותר מידי על מה שהיה לטוב ולרע.

בשבוע שעבר ניצחנו את א"סא ירושלים בבית. סוף סוף... בפעם הראשונה העונה - לא היו התקפי לב מיותרים. נכון, ברבע השלישי היו כמה פעימות לב מהירות מידי ולא רצויות כשירושלים צימצמו רק ל-2 נקודות הפרש (אחרי שהובלנו ב-9) אבל, בסופו של דבר ניצחנו ב13 הפרש. פעם ראשונה העונה שניצחנו במעל 3 נקודות. מי יתן וזה יקרה הרבה יותר :)

ביום שבת חגגנו את הדלקת הנר השני של חנוכה באולם עם סופגניות, שירים, קצת מתנות ודיברנו על משמעות החג חנוכה ולמה חוגגים אותו.... באנונימיות מוחלטת הנה כמה מהתשובות:
"כי המכבים ניצחו..."
"8 נרות מפני שהשמן החזיק מעמד 8 ימים"
"נס כד השמן..."
"יאללה העיקר שיש סופגניות"
ואז הגיע המושיע - איתי הסביר לנו שבחנוכה חוגגים את "חנוכת המזבח" ולא סתם שרים את השיר מעוז צור. ולכל מי שעוד חושב... "אז אגמור בשיר מזמור.. חנוכת המזבבבבחחחח" לא שהתשובות האחרות לא היו נכונות אבל עכשיו ללא ספק כל הקבוצה יודעת למה חוגגים את חג החנוכה.

אתמול אחרי האימון אכלנו יחד ארוחת ערב במסעדת אווזי. בניגוד לפעם שעברה שהייתה לפני המשחק נגד הפועל תל-אביב, חן החליטה להתחשב בקריסטי ולא להזמין לבבות. הרי אם היא הייתה מזמינה לבבות קריסטי הייתה מפסיקה את כל פעולת האכילה שלה לאותו ערב וללא ספק אנחנו צריכות אותה מלאת אנרגיה מחר. מצד שני יש את יוסי... (המלך שלנו).. אוי יוסי יוסי יוסי... מאיפה אני אתחיל? כל מי שלרגע בודד הצלחת שלה ריקה מאוכל - תוך שניה היא מלאה שוב כי יוסי ממלא אותה. ועל פי דבריו - “eat eat eat eat” כשארזו לזרות את האוכל בטייקאוואי הוא דחף להן לשקית סוכר, קטשופ, קיסמי שיניים, שקיות תה וכל מה שעולה לכם לראש. אפילו פיתות הוא רצה לשים להן בפנים עד שהן עצרו אותו. סאנשיין שמה לב לעניין ואמרה “these people think we are homeless... and we are not!!”... יוסק'ה, תמשיך להיות המלך שלנו :)

אם נשוב לכדורסל שבשבילו כמובן התכנסנו כאן, כמו שהזכרתי בהתחלה - היום יש לנו משחק נגד רמת חן. בשבוע הזה מעבר להכנה המקצועית אנחנו צריכות להיות מוכנות לשבוע קשה מבחינה פיזית וגם מנטאלית מפני שיש לנו שלושה משחקים. שני, חמישי ושוב שני. אם הייתי רוצה שכל העונה תהיה ככה? לא... אבל פעם בכמה זמן זה כיף. אין זמן לחשוב על המשחקים הקודמים וממשיכים להתקדם לעבר המשחק הבא. הלואי והיה מגיע בספורט כי אנחנו עובדות כל-כך קשה במהלך השבוע ומשתפרות מאימון לאימון וכמובן שנהנות. עשינו הכנה מצויינת למשחק, ראינו וידאו, תירגלנו על המגרש, דיברנו והתכוננו הכי טוב שאשר.

עכשיו נשאר "רק" לנצח.
חג שמח!!!!
תגובות (6) | הוסף תגובה
מותחנים זה כאן
06/12/2009
לפני שבועיים ניצחנו את הפועל תל אביב, אחרי משחק מורט עצבים-כמובן... אחרת אנחנו לא יכולות לנצח. במהלך המשחק היינו במינוס 10 נקודות והגענו למצב שאנחנו מובילות ב-15 הפרש ולבסוף ניצחנו רק ב2. אני אכן מאמינה שיגיעו המשחקים שבהם ננצח בהפרש גדול כי אנחנו מסוגלות ומראות שיש קטעים במהלך המשחק שאנחנו מובילות בהפרש דו סיפרתי. אנחנו צריכות להאמין ולא לפחד מהמחשבה שאנחנו יכולות.

במהלך אותו שבוע קיבלנו חיזוק משמעותי מאוד בדמותה של תמרה ג'יימס... למי שלא מכיר היא שיחקה שנה שעברה ברמת חן... ולאלה שעדיין לא מכירים או לא נפל האסימון -מבטיחה לכם שעוד שתכירו. תמרה, שכאילו מעולם לא עזבה את ישראל ישר התחילה לשחזר את השפה הקשה שלנו ואחרי המשחק נגד חולון התעקשה לומר לנו בחדר הלבשה "אני אוהבת את" במקום "אני אוהבת אתכן"... אחרי ניסיונות רבים של הסברה מה ההבדל בין "את" ל"אותך" גם אנחנו התייאשנו... וקיבלנו את זה באהבה גדולה שהיא "אוהבת את" (אותנו).

אפרופו המשחק נגד חולון, תמרה נתנה תצוגה מדהימה של 30 נקודות ו-10 ריבאונדים וללא ספק אפשר לומר שהיא התחילה ברגל ימין ועזרה לנו מאוד. המשחק היה מאוד מותח והיה מאמץ קבוצתי גדול מאוד. ניצחנו, ב3 הפרש... מורט עצבים כבר אמרתי... ?

במשך השבועיים האחרונים עברו על כוחותינו כל מיני דברים כיפיים, מצחיקים, קשים, משמחים וכל מה שעולה לכם בראש.
את חג ההודיה לא חגגנו יחד אבל סאנשיין וקריסטי הביאו לנו עוגות ושתיה לאימון כדי שנוכל לפחות לחגוג איתן בקטנה את החג האמריקאי שעד היום לדעתי אף אחת לא יודעת למה חוגגים אותו ומה סיבת החג... ובמעבר חד מאמריקאי לישראלי... או מזרחי... או ים תיכוני (תחליטו אתם)... ליוסי המלך יש מערכת סטריאו מרשימה מאוד בחדר שלו באולם. כל פעם שאנחנו נכנסות לקחת את הבגדים לאימון יש מוזיקה מזרחית ברקע. באחד הימים הדס החליטה שהיא לא לוקחת את הבגדים ופשוט מתחילה לרקוד למרגלות המוזיקה המזרחית המקפיצה ביותר. סאנשיין וקריסטי גם היו בחדר ושתו תה. אני שמעתי את המוזיקה והצטרפתי לחגיגה של הדס והתחלנו לרקוד... הדס ממש ממש נכנסה לקצב בזמן שאני מחזיקה את הבטן מרוב צחוק וסאני וקריסטי מסתכלות עלינו בצורה הכי מוזרה שיש. סאני תפסה אומץ והחליטה שהיא לא יכולה יותר ושאלה אותי is this how people dance in Israel?
ניסיתי להסביר לה שככה רוקדים בארץ רק כשיש מוזיקה מזרחית... לא לכל סוג מוזיקה... האם הצליח לי? לא כל כך. זה קשה כשהן רגילות לסוג מוזיקה אחד.

ואיך אפשר בלי כמה התערבויות שבועיות...? אני רק רוצה להגיד משהו אחד ובלי לנקוב בשמות... יש שחקניות שחייבות כבר הרבה מאוד דברים בגלל התערבויות ולא עומדות במילה שלהן אהמ אהמ הקטנות שבניכן :-) לא מתאים!!! בסוף אחד האימונים ענבל זרקה מהחצי, בלי להגיד שהיא מתערבת עם משהי או משהו כזה... ואני עם השטויות שלי החלטתי לצעוק במהלך הזריקה "100 שקל" וכמובן שהיא קלעה... עכשיו לרקדנית הבית שלנו... לבת זוג שלי בקליעות באימונים שאני מעבידה מאוד קשה כי היא רצה להביא את הכדור... לאחת השחקניות המצחיקות ביותר -הדס לוי. הדס פחדה להפסיד בהתערבות, אז היא החליטה שאם היא קולעת מהחצי היא מזמינה את עצמה לארוחה... היא עמדה על החצי ולפני הזריקה צעקה "אדיסון עלי" וקלעה. עכשיו יש לה דייט עם עצמה באדיסון. דוס, העיקר לא להתערב הא?? אם את רוצה אני אבוא איתך... אל תדאגי אני אשלם על עצמי!!!

לסיום, נחזור קצת לכדורסל הרי בשביל זה אנחנו פה לא? מחר יש לנו משחק נגד ירושלים בבית. ראינו וידאו, הכנו את עצמנו ברמה המקצועית וברמה המנטאלית ואנחנו יודעות שמאוד חשוב לנצח. כמו כל משחק בעצם. אני מרגישה שאנחנו מוכנות ובאות מפוקסות ומרוכזות. אפשר פעם אחת בלי התקפי לב בסוף משחק??

יאללה ניצחון!!!!
תגובות (6) | הוסף תגובה
שינוי
23/11/2009
וואוו...איזה שבוע עבר על כוחותינו...

כבר נמאס לי להגיד שהיינו צריכות לנצח או כל הכבוד לנו על הלחימה או שחזרנו יפה מאוד אחרי פיגור ולבסוף הפסדנו... הגיע הזמן לנצח!!!!! אחרי הפסד כואב מאוד לרמלה בשבוע שעבר ב-9 הפרש שגם אותו אולי היינו צריכות לנצח ובאמת כל הכבוד לנו על הלחימה ואכן גם חזרנו למשחק עד 3 הפרש 1:23 לסיום כשכבר היה 19 הפרש בשלב מסוים והפסדנו - יצאנו ליום חופש שבו חלקנו נהנו מסאונה וג'קוזי, חלקנו נהנינו מלשבת על הספה ופשוט לנוח וחלקנו נהנו מיום יפה ושאפנו קצת אוויר טוב.

אני חושבת שאחרי המשחק נגד רמלה התחלנו להבין שאנחנו חייבות לנצח ולא יכולות להרשות לעצמנו כל הזמן להיות קרובות לניצחון או לשחק נחמד ויפה. קרוב זה לא מספיק, קרוב זה יפה. כואב מאוד להפסיד בסוף המשחק אחרי לחימה ועובדה שבועית מאוד קשה.

בהמשך השבוע היו לנו אימונים מאוד קשים ואינטנסיביים ואני מאוד מקווה שזה ישתלם לנו על המגרש מחר במשחק נגד הפועל תל אביב וכמובן שבשאר המשחקים העונה.אבל פרה פרה, לא צריכים למהר. כיף לצאת מאימון בתחושה של "וואוו איזה אימון קשה היה" או "וואוו קרענו את התחת היום" (סליחה על המילים :)... רק יאללה, הגיע הזמן להגיע לקצפת.... ונשאיר זמן לדובדבן...

ביום שישי, שיקי וסאנשיין עשו התערבות על קליעה מהחצי. אם סאנשיין קולעת הבנות מביאות פיצה לקבוצה ואם שיקי קולע הצוות מביא פיצה.... מי קלע??? א-נ-י!!! אחרי ששיקי וסאנשיין נאבקו בניסיונות לקלוע סל ועם זריקות מצחיקות בטירוף של סאנשיין,וקרובות יחסית של שיקי התייאשנו, שמנו ידיים ונגמר האימון בטיקו עם הצוות. איתי ואני החלטנו לעשות התערבות קטנה בניינו אחרי האימון. אני חייבת לציין-יש לו יד מהחצי חבל על הזמן... כל זריקה כמעט בפנים... אבל כבר כתבתי בתחילת הבלוג שכמעט זה לא מספיק... זה יפה ולפעמים מנחם... אבל לא מספיק. אני קלעתי וניצחתי בהתערבות. לא נורא איתי, הכל למטרות טובות :) ומה הפסדת? אני לא מספרת "סודות מחדר ההלבשה" כמו שאומרים...

אתמול אחרי האימון יצאנו יחד כל הקבוצה כולל הצוות וההנהלה למסעדה. ניסיתי ללמד את לירון לאכול דברים שהם לא שניצל, אורז, סלט ותפוח אדמה.... ובמילים פשוטות - נכשלתי... גילנו שהזרות שלנו לא מבשלות, בעצם ידענו את זה אבל לא חשבנו שהן אוכלות פעמיים ביום בחוץ מרוב שהן לא מבשלות. חן הרסה לקריסטי, אלכס וסאנשיין את התיאבון ברגע שהיא סיפרה לה שהיא אוכלת לבבות... של תרנגול... חחחח וזהו... מה עוד אפשר? ומה עוד צריך?

היום יש לנו משחק נגד הפועל תל אביב... כמו כל שבוע, אני מבטיחה לכם שעבדנו קשה ושעשינו את המאמץ המרבי להגיע מוכנות למשחק הזה. ראינו וידאו, עבדנו על המגרש, דיברנו ויאללה.... יותר מידי דיבורים. צריכים לנצח.

אני מאמינה בנו.
תגובות (5) | הוסף תגובה
סאנשיין
15/11/2009
השבוע החלטתי לצאת קצת מהשגרה השגרתית ביותר ולראיין את הסנטרית האחת והיחידה שלנו סאנשיין. בראיון קורע מצחוק שלא מעט פעמים גרם לי לתפוס את הבטן מכאב, להזיל כמה דמעות מרוב צחוק...אני מביאה לכם כמה פרטים שלא ידעתם על השחקנית שכמעט על יום תמצאו אותה עם צבע אחר של לק באצבעות, תסרוקות שלא תמיד נבין, השחקנית שבדרך כלל תכניס אותנו לצרות באימונים, זו שתקנה לנו פירות לפני משחק, הסנטרית שתנצח את כל הקלעיות בתחרות קליעות (מהשלוש....) ושחקנית שעובדת קשה מאוד ולרגע אחד לא יורד לה החיוך מהפנים... לא סתם קוראים לה סאנשיין... תהיו בטוחים שאתם הולכים לצחוק.

יש לך אמונות טפלות?
סאני: כן,יש לי...כשהולכים משני צידי העמוד...זה עושה מזל רע.

מה את חושבת על הקבוצה שלנו?
סאני: קורעות מצחוק ובנוסף אני מאוד אוהבת את איך שאנחנו מאמינות אחת בשנייה. אני אוהבת את זה שאנחנו יודעות להנות ולעשות את העבודה כשצריך...על המגרש כמובן.

מה המאכל הישראלי האהוב עלייך?
סאני: חחח... הום פרייז (אני:מה?? זה לא ישראלי).. סתם לא לא... קבב.

אילו היית יכולה לקחת איתך חזרה לארה"ב רק משהו אחד מישראל, מה היית לוקחת?
סאני: את שיקי... סתם אני צוחקת... ברור שהייתי לוקחת את מזג האוויר.

ספרי לנו מה הלו"ז שלך ביום משחק?
סאני: קודם כל אני קמה בבוקר וקוראת את התנ"ך שלי, מתארגנת לאימון קליעות, אחריו אני חוזרת והולכת למסעדה שקוראים לה "אשרת 96". אני תמיד מזמינה סלומון עם פסטה...חוזרת הביתה ישנה צהריים, מתעוררת, מתקלחת ואז יאללההה...משחק!!!

מה עושה אותך לכל-כך מיוחדת?
סאני: הרגליים היפות שלי והעיניים...סתםםםם...לכל מי שלא יודע אני אפרו אמריקאית אמיתית. שני ההורים שלי הם מניגריה ואני נולדתי בארה"ב, מה שעושה אותי לאפרו-אמריקאית. בנוסף, תמיד יש לי חיוך על הפנים. אני לא כל-כך מאמינה בפרצוף חמוץ כי אני לא רוצה שיהיו לי קמטים בפנים היפות שלי :) חוץ מזה...החיים הם קצרים מידי אז תחייכו. (סאני עם חיוך ענק על הפנים גם עכשיו).

ספרי לנו משהו עלייך שאנחנו לא יודעים?
סאני: אני הבעלים של חנות בוטיק אונליין באינטרנט שקוראים לה khojo dresses. (כנסו ותראו בכתובת WWW.KHOJODRESSES.COM) אני פשוט חולה על אופנה.

מה היה המשחק הכי טוב שלך?
סאני: משחק האליפות עם הדטרויט שוק בשנה שעברה. שיחקתי בערך 8 דקות, היו לי 6 נקודות במשחק המכריע של האליפות!!! הללאאההה....

מה הדבר שהיה לך הכי קשה להתרגל אליו בישראל?
סאני: השפה...

איפה נראה אותך עוד 10 שנים?
סאני: רק אלוהים יודע...

אני זוכרת כשהיית אצלי בבית לארוחת שישי עם קריסטי ואלכס בסופשבוע הראשון שלך בארץ וכבר אז אמרת שאת רוצה לחיות פה, מה גרם לך להרגיש ככה אפילו שעוד לא היית בארץ שבוע שלם?
סאני: אני אוהבת את האנשים, את המזג אוויר, את התרבות OMG... ואת החיבור שהרגשתי מהרגע שהגעתי לפה.

מי תהיי השחקנית הראשונה שתכניס אותך לצרות באימונים?
סאני: חחחחח אני!!!!!

זו הייתה סאנשיין שלנו...אל תגידו שאי אפשר ללמוד ממנה דבר או שניים על החיים :)
תודה רבה לסאנשיין, מאחלת לכל בנאדם להכיר אישיות כמוה כי היא באמת משהו אחר.
תגובות (2) | הוסף תגובה
Same same but different
08/11/2009
חזרתי אליכם אחרי שבועיים של קצת מנוחה מענייני הכתיבה ובנוסף הייתי גם חולה מאוד כמה ימים. אם אתחיל לספר מה עבר על הקבוצה שלנו בשבועיים שלמים זה לא יגמר... ויש דברים שהם לא תמיד הכי מעניינים אז אשתדל לחסוך אותם מכם :)

אספר לכם קצת על הדברים הכייפיים שהיו לנו בשבועיים האחרונים וכמו תמיד נשמור את הכדורסל לסוף.

לפני המשחק נגד נתניה ואחרי אימון הבוקר המסכם, סאנשיין (סאני) הפתיעה אותנו והביאה לאימון מלא שתיה, פירות ומאפים. את המשחק עצמו הפסדנו בדקות האחרונות וזה תמיד מבאס להפסיד בדרך כזו. אני מרגישה ובטוחה שאנחנו כל יום לומדות משהו חדש על עצמנו כיחידות ועל עצמנו כקבוצה במגרש. אנחנו לומדות מהטעויות ומנסות לשפר את אותן.

ביום חמישי אחרי האימון נסענו לבית של לירון שאירחה את כולנו לעל האש ולצפייה במשחק של מכבי. כן כן, גם אנחנו פחדנו שירד מבול בגלל מזג האוויר הסוער שהיה באותם ימים, אבל, הסירו דאגה מלבכם:
"אמא שלי הלכה לקנות כלים חד פעמיים והמוכר הזקן (והקצת מוזר) שאל אותה אם היא עושה על האש. היא אמרה לו שכן והיא לא יודעת איך היא תעשה את זה במזג אוויר כזה. הוא אמר לה לא לדאוג כי הגשם שירד היה בגלל עננים שעברו פה בדרך לצפת ושרק ב12 בלילה יתחיל לרדת אצלנו שוב גשם", לפי ציטוט של לירון... אחרי ארוחה ענקית, מזג אוויר מעולה, משחק של מכבי וחדשות הספורט... בשעה 23:55 גשם התחיל לשטוף את השמיים ופשוט היינו בהלם. משפחת שיפטר היקרה, תודה רבה על האירוח. היה נפלא כרגיל.

ביום שני שיחקנו מול רמה"ש ושוב כמו במשחק הקודם היה משחק מורט עצבים עד הדקה האחרונה, ולבסוף הפסדנו. ציפורה (אלכס) שיחקה מצויין והיה מאמץ קבוצתי גדול מאוד שפשוט באותו יום נתון לא הספיק לנו בכדי שנוכל לצאת עם ידנו על העליונה.

מחר יש לנו משחק נגד תל כביר. כמו לפני כל משחק התכוננו בצורה הכי טובה שאנחנו יכולות. ראינו וידאו, תיקנו טעויות של עצמנו, למדנו להיות יותר טובות על המגרש מבחינה מנטאלית, גם חברתית (ספרינטים הלוך חזור עם החזקות ידיים של כל השחקניות, תחרות קליעות, המשחק האדיר "בנק" שחצי מהקבוצה הפסידה כבר מלא פעמים בהתערבויות אבל מעולם לא שילמה). מבחינה מקצועית כמובן שבא לידי ביטוי באימונים אינטנסיביים, מלאי חשיבה, מאתגרים ומהנים.

אז יאללה...שנהנה מחר!
תגובות (6) | הוסף תגובה
התחלה נעימה
25/10/2009
השבוע נערך המשחק הראשון של פתיחת העונה. ואנחנו...? התחלנו את העונה בטעם טוב עם ניצחון חוץ קשה מאוד על מכבי אשדוד. המשחק היה מלא תהפוכות לשני הצדדים, מלא אנרגיות ואגרסיבי מאוד. לבסוף, יצאנו עם ידנו על העליונה וניצחנו ב-3 נקודות. לאחר מאמץ קבוצתי גדול מאוד והוצאת אנרגיה גדולה עוד יותר, היה כיף לחזור עם ניצחון ולהתחיל את העונה ברגל ימין.

אחרי שלוש שנים בהן שיחקתי במדי במכבי אשדוד היה מרגש מאוד לחזור לעיר בה גרתי שנתיים, לאולם בו עברתי הרבה ניצחונות והפסדים ואפילו הנסיעה באוטובוס ריגשה אותי. במחצית המשחק קילבתי פרחים מהקבוצה והאוהדים ובנוסף, את גופיית המשחק שלי מהעונה הראשונה ממוסגרת עם הקדשה. אחרי עירבוב הרגשות והניצחון, נהננו ביום שלישי מיום חופש.... ותאמינו לי שידענו לנצל אותו למנוחה.

ביום רביעי, לאחר אימון בוקר ובזמן האימון בחדר כושר, החלטנו להמציא שמות לזרות שלנו. אז מעכשיו תתרגלו... קריסטי = רוחל'ה (על הדרך היא הספיקה גם להעקץ מעכביש או חיה דומה... אז חשבנו לקרוא לה ספיידר וומן. לבסוף נשארנו עם רוחל'ה). אלכס = ציפורה..... סאני = שמחה.... תשאלו למה...? באמת שאין לי מושג... אולי כי השמות האלה ישראליים מאוד. או יותר נכון יהודיים מאוד או מהתנ"ך או משהו כזה. אבל ככה החלטנו וככה יהיה מעכשיו אם נצליח לשמור על זה :-)

ביום שישי לשיקי היה יום הולדת וחגגנו לו עם בלונים, מתנה וכמובן שאיך אפשר בלי קצת שירה באנגלית.הוא עצמו- הביא עוגה טעימה. אז שוב, המון מזל טוב!!!
כמו תמיד צריכים לחזור גם קצת לכדורסל... ולפעמים הרבה... מחר יש לנו משחק קשה מאוד נגד נתניה אצלנו בבית. ראינו וידאו, התכוננו טוב ואני מקוה שנסיים את הערב עם ניצחון ועם עוד טעם מתוק בפה לתחילת העונה. אני מאמינה בנו ויודעת שעבודה קשה משתלמת.
תגובות (4) | הוסף תגובה
עוד חוזר הניגון
19/10/2009
לאחר פגרה ארוכה מאוד, שלי אישית עברה יחסית מהר... אני פה! כותבת, מתרגשת, נרגשת ומוכנה להתחיל עוד עונת כתיבה ועוד עונת כדורסל חדשה בכל הכוח.
היום, אחרי 3 עונות נפלאות באשדוד חזרתי לעיר מגורי-רעננה וחתמתי בבנות השרון לעונה הקרובה.

בבנות השרון מצאתי קבוצה צעירה מאוד, אולי הכי צעירה שאי פעם הייתי בה, עם ממוצע גילאים של 20.9 (כן, גם אני עדיין בהלם). לחלק אין רישיון, חלק עוד לא בצבא, חלק משוחררות רק כשנה... אבל מה שבטוח יש לנו קבוצה של לוחמות. התחלנו להתאמן אי שם בתחילת אוגוסט, עם הרבה אנרגיות, עבודה קשה ורצון להצליח. עברנו יחד כישראליות המון משחקי אימון עם הרבה עליות וירידות אבל אין ספק שהשתפרנו מיום ליום. עם הזמן הצטרפו אלינו מארה"ב שחקניות חיזוק משמעותיות מאוד בדמותן של אלכס אנדרסון (שיחקה שנה שעברה בהפועל תל אביב), אולינקה סאני וקריסטי טוליבר. אמנם אנחנו רצות יחד רק כשבועיים, אבל למדנו לאט לאט להכיר אחת את השנייה ומצאנו דברים דיי מעניינים.

הידעתם...???
בקבוצה שלנו הכוללת את הצוות מדברים 5 שפות: עברית, אנגלית, ערבית, ספרדית ורוסית.
אבא של אלכס היה שחקן מכבי תל אביב לשעבר ושחקן NBA-ווילי אנדרסון. יש לה 12 אחים ואחיות.
ברק אובמה (כן כן...נשיא ארה"ב) בחר את קריסטי להיות בחמישיית האנשים החביבים עליו בטור החודשי שלו בעיתון המקומי של וושינגטון.
סאני, היא במקור ניגרית ושיחקה בנבחרת ניגריה.
הדר, לירון, מאיה ואני היינו יחד באותו תיכון ושיחקנו יחד באותה קבוצה.
הכנרת מתייבשת בגלל כמה בנות בקבוצה...
לאמריקאיות יש שש טלוויזיות בבית...
השחקנית הכי "זקנה" בקבוצה שלנו בת 27 והיא אוטוטו תהיה עורכת דין.

עברנו יחד גם ארוחת בוקר מפנקת מאוד במסדרון של האולם מידיו הקסומות של השף הבכיר יוסי המלך, ארוחה במסעדה מזרחית כדי שהזרות קצת יכירו את המטעמים הישראלים או יותר נכון המזרח תיכוניים. וכמובן איך אפשר בלי קצת כדורסל... או יותר נכון הרבה מאוד כדורסל!!! אנחנו עובדות קשה מאוד, מאימוני קליעות לאימוני כושר וחדר כושר ואימוני כדורסל. בנוסף, אנחנו לומדות להכיר אחת את השנייה על המגרש ולא רק מחוצה לו, ומנסות להתחבר הכי מהר שאפשר.

מחר מתקיים המשחק הראשון של העונה נגד אשדוד בחוץ. התכוננו טוב, ראינו וידאו ואני מקווה שנצליח להתחבר ולהתחיל את העונה בטעם מתוק.

נהנתי לכתוב, התגעגעתי לכתיבה ולאט לאט גם אני אכנס לכושר הכתיבה :-)

אסור לשכוח ש"כל מסע מתחיל בצעד עם כיוון וכוונה..."
תגובות (5) | הוסף תגובה
משתנים, מתהפכים, מסתדרים, ממשיכים.
09/02/2009
הרבה זמן לא כתבתי - מאז המשחק הראשון של אחרי הפגרה. אל תכעסו עלי :). מאז, עברו על הקבוצה מכל מיני דברים מכל מיני בחינות. מבחינה ביטחונית אפשר להגיד שיש שקט באשדוד. אין קסאמים ואין תחושת מלחמה למרות שעדיין נופלים טילים בדרום הארץ.

מאז אותו בלוג, עברנו דברים שבתור שחקניות לפעמים קשה להתמודד איתם. החכמה היא לדעת להתמודד ולהתגבר עליהם יחד. הרי לא סתם קוראים לזה קבוצה... הפסדנו שני משחקים מאוד חשובים בדרך למטרה שלנו. בנתניה ובחולון. במשחק נגד חולון הפסדנו גם את בתי שלנו שנפצעה בתחילת המשחק וללא ספק חסרה לנו על המגרש לכל אורכו. המשחקים האלה היו מאוד חשובים מפני שאם אנחנו עדיין שואפים להגיע ל1-4 זה היה עוזר לנו אם היינו מנצחות.

קבוצות רבות עוברות משברים גדולים. בין אם זו מכבי תל אביב הגדולה שהפסידה ברבע גמר גביע המדינה, הפסידה אליפות וגביע בעונה שעברה... ולמה ללכת כל-כך רחוק? אי שם בעונת 05\06 קבוצת הנשים של הפועל תל אביב לקחה אליפות... תודו שבתחילת אותה עונה בחיים לא הייתם מאמינים שזה יקרה. מסתבר שהכל יכול להיות.

אחד הדברים שאני הכי אוהבת במשחק כדורסל הפשוט, זה שבאמת אי אפשר לדעת. באמת בכל יום נתון הכל יכול להיות. לכן לפני כל משחק זה מרגש מחדש... לא לדעת מה יהיה בסוף המשחק, לא משנה נגד מי משחקים. לעלות למגרש עם תחושת האמונה שהכל אפשרי.

השבוע יש לנו 3 משחקים ב- 6 ימים. קצת קשה...אבל גם כיף. אנחנו לא מוותרות לעצמנו ורוצות לנצח את כל שלושת המשחקים. אנחנו מרגישות שהשבוע הזה מאוד חשוב לנו כקבוצה מבחינת הביטחון, ההצלחה והרצון להגיע ל-1-4. המשחק הראשון הוא היום נגד הפועל תל אביב בבית. כיף לחזור לשחק באשדוד אחרי שבועיים של משחקי חוץ. ראינו וידאו, עשינו התאמות, למדנו את הקבוצה ויותר מוכנות מזה- אנחנו לא יכולות להיות. עבדנו קשה, כמו בכל יום מתחילת העונה.

בשלושת המשחקים שעברנו, כמובן שלא שכחנו את ה pizza day . אחרי 3 שבועות, תמרה, בראשידה וקריסטל נפלו בהתערבות בגלל קליעות מדויקות שלנו מחצי מגרש :) . היום היה תורה של דליה להיות זו שזורקים עליה... כמה חיכינו לזה. אני קלעתי מהחצי ודליה חייבת לנו פיצה. בדרך כלל, מי שחייבת פיצה, מזמינה אותה לאולם. אתמול, החלטנו לעשות את זה בבית של שרל ובראשידה. התאספנו יחד כקבוצה, הן הזמינו את הפיצות יחד עם קינוח, צפינו במשחק של מכבי תל אביב נגד הפועל ירושלים ושיחקנו משחק כל-כך כיף. אם רק יכולתם לראות את קריסטל משחקת, אני מבטיחה לכם שהתור לשירותים היה ארוך!!!! :) מקווה שנוכל לעלות על דרך טובה מלאת ניצחונות. ואיך כתבתי למעלה? אף פעם אי אפשר לדעת והכל יכול לקרות. רק צריכים להאמין. מישהו פעם אמר "אמונה שאין בה ספקות, היא אמונה מתה."
תגובות (8) | הוסף תגובה
מתחילים מחדש
21/01/2009
לאחר פגרה קצת ארוכה מכדורסל ומהבלוג, אני חוזרת אליכם עם הרבה דברים חדשים, רגשות, תחושות, ועוד. אני עדיין לא מצליחה להבין כמה אנחנו (מכבי אשדוד), המדינה ואני הספקנו לעבור בחודש שלם.

כמה ימים אחרי משחק הגביע יצאנו לפגרה של כשבועיים. הספקתי לטוס לחו"ל, להתאוור טיפה ולנוח. ברגע שנחתתי קיבלתי דיווח שמשהו קורה בארץ. מפציצים את עזה. מפציצים אותנו. רקטות כבר מגיעות לאשדוד. בתי הספר בדרום נסגרים לפי הוראת פיקוד העורף... ואת כל השאר אני בטוחה שאתם כבר יודעים - "אש בדרום".

כשחזרתי לארץ, אחרי שכל יום בחו"ל ראיתי בעקביות את החדשות הבנתי שלאשדוד הקבוצה ואני לא נחזור. לפחות לא בזמן הקרוב, וספק אם הזרות יחזרו כל כך מהר לארץ. בסופו של דבר, כולן חזרו!!! מי כמה ימים לפני ומי כמה ימים אחרי.

בשבועיים של החזרה לאימונים היינו קבוצה נודדת. מאחר ועל פי פיקוד העורף נאסר עלינו להתאמן באשדוד התחלנו לנדוד מאולם לאולם. הנהלת רמת השרון נקראה לדגל והציעה לנו להתאמן באולמה. ההרגשה הייתה קצת מוזרה לא לחזור לאולם הביתי שלנו באשדוד, לדירות שלנו, ולתחושה של בית ונוחות. אבל, אין ספק שרמה"ש גרמו לנו להרגיש בבית! בהזדמנות זו אני רוצה לומר תודה גדולה עם המון הערכה לרמה"ש על העזרה וההבנה שיש דברים שהם מעבר לכדורסל.תודה!

מהאימונים ברמה"ש נדדנו כמה ימים לאימונים בגני תקווה. הזרות חזרו לארץ באיחור של כמה ימים בשל הפחד מהמצב הביטחוני והתארחו בכפר המכביה. יחד איתן הגיעה שחקנית חדשה לכוחותינו - ג'ניפר פליישר. אני בטוחה שכולכם מכירים בין אם זה מרמת השרון או מנבחרת ישראל... ביום חמישי שעבר היה לנו משחק אימון נגד רמלה. להוריד חלודה, לחזור לכושר משחק, לעבוד על דברים חדשים של הקבוצה ולנסות להיכנס לעיניינים ברמת הכדורסל. ביום ראשון שלאחריו יצאנו למחנה של 3 ימים בוינגייט שכרגיל גם בו, ניסינו להתחבר, ללמוד אחת את השניה, וזהו - לעלות על הגל ולהבין שיש לנו משחק השבוע!!!

היום היה האימון הראשון שלנו באשדוד מזה כחודש. האמת, היה לי קצת מוזר לחזור לשם. גם טיפה מפחיד. כל הדרך חשבתי לעצמי בראש "מה אם" אבל ברגע שהתחיל האימון הכל נשכח. היה כיף לזרוק לסל שאנחנו רגילות אליו, סוף סוף הגענו לחדר ההלבשה הפרטי שלנו, לאנשים שאנחנו רגילות אליהם ולתחושת הבית.

מחר יש לנו משחק נגד בני-יהודה בבית. בבית באשדוד!!! המשחק השני של הסיבוב השני. אני מתגעגעת לקהל ולאווירה הטובה שתמיד יש במשחקים ביתיים שלנו. אני מקוה שאחרי כל הנדידות, הפחדים והרגשות נוכל לחזור לניצחונות, להנות, להיות יחד ולזכור שהכדורסל הוא רק משחק...

יאללה אשדוד!
תגובות (6) | הוסף תגובה
שבוע גביע
20/12/2008
שבוע קצר או ארוך הולך לעבור על כוחותינו. שבוע גביע המדינה!!! יש לי צמרמורת בגוף רק מלכתוב את המשפט הזה! קצת לפני שאתחיל לספר לכם תחושות אישיות וקבוצתיות לגבי השבוע הקרוב אחזור בריצה קלה לאחור.

ביום שני היה לנו משחק חוץ נגד רמלה. כן, המשחק הראשון של הסיבוב השני. הפסדנו ולא נראנו כלכך טוב על המגרש. מאז אותו יום שני היו לנו 5 ימים לתקן את הטעויות שלנו, לעבוד קשה, לצבור אנרגיות ולהיכנס לטירוף. אני מבטיחה לכם, כרגיל, עשינו את המקסימום.
כמו בכל שבוע יום לאחר היום חופש (יום רביעי) התכנסנו כל הקבוצה יחד בחדר וידאו לתיקון טעויות ושיחה קבוצתית. אחר כך עלינו למגרש והתאמנו. אימון אגרסיביות.

ביום חמישי, התאמנו בפעם הראשונה באולם בראשון לציון. האולם בו יתקיימו כל משחקי הגביע. מאוד התרגשתי. הרגשתי את אותה תחושה כמו שנוסעים עם נבחרת לאליפות אירופה ובפעם הראשונה מתאמנים באולם של המשחקים. לכל קבוצה יש זמן מוקצב של אימון, אף קבוצה אחרת לא יכולה להיכנס לאולם בזמן האימון, אולם חדש, סלים חדשים, מגרש חדש, חדר הלבשה חדש, אווירה חדשה, כל אנשי האירגון מסתובבים באולם לוודא שהכל תקין ויש תחושה של התרגשות באוויר.

האולם בראשון חדש ומאוד יפה. האמת שהסלים טיפה קשים. המשחק שלנו ב- 2 בצהריים ויש הרבה קרני שמש שמציצות אל תוך האולם. אבל, אם הייתי הן, גם אני הייתי רוצה לראות את המשחק :-). זה לא תירוץ לשום דבר. גם לחולון יש שם סלים קשים ושמש.....וככה גם לשאר הקבוצות שמשתתפות במשחקים. למקרה שאתם לא יודעים, המשחק שלנו הוא נגד חולון.

ביום שישי ראינו וידאו לקראת המשחק נגד חולון. אני מרגישה שהתגבשנו כקבוצה עוד יותר ואנחנו מבינות כמה המשחק מחר חשוב. אנחנו מאוד מוכנות ובאות מפוקסות. אין ספק שאנחנו רוצות להגיע לחצי גמר גביע המדינה.אבל צעד צעד... בשביל זה צריכים לנצח מחר.

היום היה לנו אימון אחרון ומסכם לקראת המשחק. גם הוא היה באולם בראשון. בסוף האימון כהרגלנו של יום לפני משחק זרקנו מהחצי על פיצה. היום היה תורה של תמרה להיות זו שזורקים עליה. שבועיים רצוף היא אפילו לא נתנה לנו הזדמנות לזרוק כי היא כל פעם קלעה.והיום, ג'ניפר בסוויש מהמם מהחצי קלעה. ותמרה חייבת לנו פיצה. בנוסף לזה, ג'ניפר ניצחה את כל הקבוצה בשרפות מהשלשה :-) אל תדאגו, גם התאמנו...וחזק!

אני מאוד מתרגשת לקראת מחר ולקראת כל השבוע. שבוע שלם של כיף, לחץ טוב, טירוף וסערת רגשות. לי אישית יצא רק בעונה שעברה להיות בחצי גמר גביע המדינה ומאוד התרגשתי מהמעמד ונהנתי מהרגע.
אני מאוד מקוה שהשנה נוכל גם להגיע לחצי גמר ומשם השמיים הם הגבול..אבל הלו..בשביל להגיע לחצי גמר צריכים לנצח ברבע גמר!
לא יהיה קל...יהיה קשה ואפילו מאוד. אני מאמינה בכל שחקנית שלנו, בקבוצה שלנו, בדרך שלנו, בגיבוש שלנו ובכדורסל שלנו!,

אני מאמינה במכבי אשדוד
תגובות (5) | הוסף תגובה
סיבוב חדש
14/12/2008
הסיבוב השני מתחיל. מחר. שידור ישיר. ערוץ 5. נגד רמלה. בחוץ.

הסיבוב הראשון התחיל לפני 8 שבועות. שידור ישיר. ערוץ 5. נגד רמלה. בבית.

כמה מכבי אשדוד הספיקה לעבור מאז... וואאוו...!!! התחלנו את העונה עם חמישה ניצחונות רצופים, היו לנו שני הפסדים מאוד כואבים, הספקנו להכיר ולהתחבר אחת אל השנייה מארוחות קבוצתיות כל שבוע, לטיול מדהים בספארי וחגיגות ימי ההולדת במסעדות, באולינג ושטויות כאלה. התערבנו על פיצות, גלידות, משחקים של מכבי... (המבינה תבין :)) ומרוב חיבור הגעתי למצב שאני אפילו יודעת את השם המלא של בראשידה: בראשידה נייזולה אלוהים. תודו שלא ידעתם את זה. עברנו הרבה משחקים עם דופק גבוה והתקפי לב לא קלים. נראה שבנתיים טיפלנו בעצמנו יפה ויצאנו בחיים :). עכשיו, אחרי סיום הסיבוב הראשון ולקראת תחילת הסיבוב השני, המאזן שלנו עומד על 7 ניצחונות ו2 הפסדים. כנראה שגם על המגרש התחברנו...

בספרינט מהיר להגנה, אספר לכם קצת מה עבר על כוחותינו השבוע. לאחר המשחק נגד רמת-חן קיבלנו יומיים חופש. להזכירכם, היו לנו שלושה משחקים בשבוע אחד ולא מעט פציעות קטנות של שחקניות. ביום חמישי חזרנו לשגרה הרגילה, התאספנו יחד בחדר וידאו לפני האימון בכדי לראות את עצמנו נגד רמת חן וללמוד מהטעויות שלנו בעיקר בדקות האחרונות של המשחק. דרך אגב, לא מעט פעמים בזמן הוידאו דפק לי הלב כאילו שאני לא יודעת מה הולך להיות או איך יגמר המשחק. בנוסף לזה, לדעתי מאוד חשוב לראות וידאו של תיקון טעויות גם אחרי משחקים שמנצחים בהם כי לפעמים יש נטייה לחשוב שאוקי, אם ניצחנו אז הכל בסדר. אבל ביום נתון אחר, יכולנו גם להפסיד.

ביום שישי היה לנו אימון ויותר מאוחר בערב הוזמנתי לארוחת שישי בקיבוץ יד מרדכי. אצל דולב, חבר של בתי. לרגע לא הבנתי למה אני צריכה לראות שלטים "לעזה" ובדרך לחדר אוכל הם מסבירים לי על כל המיגוניות של גני הילדים, בתי הספר והבתים. בלילה, היה הירח הכי מלא מזה 15 שנים, חיברנו את הטלסקופ וצפינו בירח. למרות הפחד הקטן של המיגוניות והאזעקות, היה מאוד טעים ומאוד כיף!

ביום שבת היו לנו שני אימונים. בבוקר היה לנו שעה של קליעות. היה נחמד מאוד וללא ספק מצחיק עד לרמה שבה נופר ואני פשוט נפלנו על הרצפה מרוב צחוק... לירון ונופי, אז מה אם הפסדתן לבתי ולי בתחרות קליעות?! אחרי ניסיון לנוח בצהריים, שלא הלך כי פתאום התחיל לרדת מבול היה אימון ערב. האימון היה אינטנסיבי, עבדנו חזק וטוב.

ועכשיו... לאחר 14 יום, 336 שעות, 20,160 דקות, 1,209,600 שניות הגיע היום הגדול............ ג'ניפר האמפרי שלנו הביאה לקבוצה את הפיצה שהיא חייבת לנו מהpizza day. רגע לפני זה, בסוף האימון זרקנו על בראשידה (יום לפני משחק=pizza day)... ושוב תמרה בסוויש מדהים קלעה פעם שנייה ברציפות!! שרל גם הייתה חייבת לנו פיצה מהיום שתמרה קלעה לפני המשחק נגד רמת חן. אבל, מרוב שנמאס לנו מהטעם של הפיצה ביקשנו גלידה והיא הביאה לנו את הגלידה הכי איכותית שיש (דלי קרים למי שמכיר).

ושוב לקצת כדורסל, לקראת המשחק מחר נגד רמלה אני יכולה להבטיח לכם שאני יודעת שטאן וייט היא כבר לא "10 white" ובעצם מעולם לא הייתה... (למי שלא זוכר, בבלוג השני). אני מבטיחה לכם שכרגיל מתחילת העונה ולא משנה נגד מי המשחק, עשינו את ההכנה על הצד הטוב ביותר. מהוידאו, לשיחות ולאימונים.

אני מקווה שנוכל לבוא מחר, באותו טירוף, שמחה והנאה שהיינו בה לפני 8 שבועות בדיוק במשחק הראשון של העונה. ואם אפשר שגם ננצח בסוף המשחק.

בטח שאפשר!!!
תגובות (5) | הוסף תגובה
עם הפנים קדימה
10/12/2008
"מבחינה פיזית ומנטאלית השבוע יהיה מאוד קשה. אני מאמינה בקבוצה שלנו ויודעת שאם נהייה יחד, נצליח" זה היה אחד המשפטים האחרונים בבלוג הקודם שלי. אתם שואלים אם באמת היה קשה פיזית ומנטאלית? אם באמת הצלחנו? אם היינו יחד? אז ככה, שיחקנו שלושה משחקים השבוע, בטח שהיה קשה מבחינה פיזית. ניצחנו את הראשון הפסדנו את השני ושוב ניצחנו את השלישי... אז כן, גם מבחינה מנטאלית היה מאוד קשה. האם הצלחנו? כן!!! אם שאלו את דליה בשידור נגד רמה"ש: "אתן באות כאנדרדוג?" אני חושבת שזה עונה על השאלה. אחד הדברים שלי אישית חשוב מאוד בהצלחה של קבוצה הוא להיות יחד... היינו יחד? ללא ספק בכל שלושת המשחקים השבוע היינו יחד מההתחלה עד הסוף ונראינו כמו קבוצה.

השבוע התחיל במשחק חוץ נגד תל כביר. המשחק ההתקפי הכי טוב שלנו העונה מבחינת נקודות. קלענו 97 אחרי שבמהלך המשחק הובלנו כבר ב- 30 הפרש ולבסוף ניצחנו ב-12. לפני שאשכח, יום לפני המשחק חזרנו על המנהג הרגיל שלנו בקבוצה-pizza day. כל שחקנית בתורה זורקת מהחצי, מספיק שאחת קולעת וזאת שתורה שיזרקו עליה באותו יום קונה לכולם פיצה. כמובן שלאחר 4 שבועות של החטאות על לירון, נופר, יעל ועלי... לבסוף חיממנו את היד וקלענו על בתי. ביום ראשון קלענו על ג'ניפר! ואנחנו עדיין מחכות לפיצה מג'ינפר...

ביום רביעי לאחר יום חופש, התכנסנו כרגיל בחדר וידאו להתכונן לקראת המשחק נגד רמה"ש ובנוסף לשרל היה יומולדת. אחרי שהישראליות הבינו את המנהג של הזרות (כן אני יודעת שיש לנו מלא מנהגים) נראה לכם שבאמת ויתרנו לה על זה שנעמוד בשתי שורות,שרל תרוץ בינינו בשיא המהירות וכמה שנספיק להרביץ לה- נרביץ לה J אז לא וויתרנו!!! בסוף האימון בתי הזמינה לנו את הפיצה שהיא הייתה חייבת לנו והכינה לשרל עוגת יומולדת. שרנו לה ועשינו לה חגיגה קטנה. אבל, כאן זה לא נגמר. לפי סדר הגילאים מהקטנה לגדולה היה תורה של שרל לעמוד מתחת לסל ולקוות שכולנו נחטיא בסוף האימון מהחצי (יום לפני משחק)... תמרה הייתה השנייה שזרקה, קלעה...ועוד בסוויש, שרל גם חייבת פיצה. מזל טוב שרל.

ביום חמישי היה לנו משחק בית קשה נגד רמה"ש בשידור ישיר. הפסדנו שש הפרש. היה משחק כל-כך קבוצתי ומשחק ענק של תמרה! חבל שהפסדנו, יכולנו לנצח. אין ספק שהצגנו כדורסל יפה וראו שהתקדמנו כקבוצה. כתשובה לשאלת ה"אנדרדוג" דליה ענתה "אני חושבת שאם הגענו למצב ששואלים אותי שאלה כזאת זה אומר שנעשה משהו באשדוד ב-3 שנים האחרונות" אם עוצרים רגע, מסתכלים אחורה וחושבים על כל מה שנעשה באגודה הזו ב- 3 שנים האחרונות זה מרגש. בנייה- קהל ענק- קבוצה שאוהבים.

מאחר ויום רביעי היה יום לפני משחק, לא יצאנו לחגוג לשרל את יום ההולדת ודחינו את זה ליום שבת. אחרי האימון נסענו לסוהו לארוחת ערב קבוצתית. בסוף הארוחה הזמנו לה קינוח בהפתעה וקצת התבאסנו כי לא היו להם זיקוקים ונרות. אבל נראה לכם שזה מנע משרל לנסות לכבות......כלום? חחח אז לא. היא עדיין ביקשה משאלה וניסתה לכבות נרות שלא היו. בדרך חזרה לאשדוד שמענו את השיר של אייל גולן "אלוהיי" וכמובן ששרנו לבראשידה "אלוהיי,אלוהיי אלוהים....." הלו, מי אמר שאלוהים היא לא אישה???

בחזרה מהירה לכדורסל, ביום שני היה לנו את המשחק השלישי והאחרון בשבוע המטורף נגד רמת חן בחוץ. גם הוא היה בשידור ישיר. וואוו איזה משחק. המחצית הראשונה הייתה פשוט מדהימה. בתי פתחה בסערה לא מהעולם הזה עם שלשות, חטיפות וסחפה אחריה את שרל שסיימה את המשחק עם 8 גניבות :-) המחצית השנייה כבר הייתה יותר מלחיצה ומפחידה. ניצחנו לבסוף בנקודה אחת אחרי מותחן אמיתי! גם היום היה משחק קבוצתי מדהים, מלחמה ענקית עד הרגע האחרון והיה פשוט כיף להיות על המגרש ולשחק. כל מי שעלתה נתנה את הנשמה והמשפט שהכי מאפיין את זה ששיחקנו קבוצתי היה "השלשה של נופר, מראה שאנחנו משחקות כמו קבוצה" ובמחצית "we gotta prove, and first of all to ourselves that we are a good team".

הסיבוב הראשון הסתיים, האמת שהוא עבר לי בטיל ונהנתי מכל רגע, גם מהרגעים הפחות טובים. אבל נראה לכם שפה זה נגמר? שבוע הבא יש לנו כבר את המשחק הראשון של הסיבוב השני.נגד רמלה. ושבוע לאחר מכן מחכה לנו הגביע!

ואני מחכה לו...
תגובות (10) | הוסף תגובה
"קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים"
30/11/2008
השבוע היה לנו משחק נגד בנות השרון. הפסדנו. הפסד ראשון שלנו העונה. איך התחושה אתם שואלים? האמת, מי אוהב להפסיד...? אף אחד לא אוהב להפסיד. אבל זה מה שהיה. ברור שהיינו צריכות להפסיד מתישהו העונה כי אין קבוצה שתהיה בלתי מנוצחת לאורך עונה שלמה וכך קרה לנו נגד בנות השרון. לאורך כל המשחק הקהל עודד ותמך בנו עד הרגע האחרון וזה כיף. תמיד ברע צריכים למצוא קצת טוב ולא יזיק להסתכל על חצי הכוס המלאה. למרות שהפסדנו ב-17 הפרש וקשה לראות לפעמים את הדברים הטובים, שיחקנו יותר קבוצתי, זרמנו יותר וזה כבר מעודד. בטווח הארוך זה מה שחשוב וזה מה שיעזור לנו להצליח כקבוצה.

ביום חמישי, התכנסנו בחדר וידאו לפני האימון. עשינו שיחה קצרה וראינו וידאו של התיקון טעויות שלנו כקבוצה וגם דברים טובים. כיף לראות את הדברים הטובים שהקבוצה עושה בוידאו ומדהים כמה אפשר ללמוד מהדברים הרעים ברגע שרואים אותם בוידאו ולא רק נזכרים בהם בראש. ישר אחרי האימון נסענו כל הקבוצה לעל האש אצל לירון בבית. זה כבר הפך לסוג של מנהג בקבוצה שלנו, כל שבוע יש ארוחה במקום אחר :). ההורים של לירון הכינו אוכל לגדוד. או למי שלא כל כך מתמצא בצבא, אומר שהם הכינו אוכל בערך לכל הקהל שבא למשחקים שלנו... וזה הרבה אנשים!!! כמובן שהיה טעים, מצחיק ואכלנו לרקע המשחק של מכבי. תודה לירון היה כיף!!!!

ועכשיו, אחרי יום חופש ביום שישי, אנחנו מתכוננת לשבוע מאוד ארוך וקשה. יש לנו שלושה משחקים בשבוע אחד. אני שמחה שבעונה הזאת יש רק שבוע אחד לחוץ (לא כולל השבוע של משחקי הגביע). לדעתי, זה מאוד קשה להתקדם, להשתפר כשחקניות וכקבוצה כשיש 2-3 משחקים בשבוע (שני חמישי. או שני חמישי שני). פתאום כל אימון צריכים לראות וידאו של קבוצה אחרת, להתכונן כמו שצריך לקבוצה היריבה, אי אפשר לעשות אימונים אינטנסיביים בדופק גבוה כי יש הרבה משחקים וככה קשה קצת להתקדם בדברים שלנו. מצד שני, כיף שיש עכשיו שבוע כזה. זה מדרבן מאוד ומכניס טירוף ואנרגיות.

המשחק הראשון שלנו השבוע הוא נגד תל כביר בחוץ. אולם קשה, הכל קטן ומצומצם... אבל אין מה לעשות, מהציטוט המפורסם "קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים". כרגיל עשינו הכנה טובה למשחק בנוסף לתיקון טעויות שלנו מיום חמישי. אני מקווה ומאמינה שנוכל להתחיל את השבוע שלנו עם ניצחון!!! המשחק השני שלנו בשבוע העמוס הזה הוא נגד רמת השרון בבית. שידור בטלויזיה. משחק מאוד קשה אבל כשנגיע לגשר נעבור אותו. והאחרון חביב, ביום שני הבא נגד רמת חן בחוץ. משחק לא פחות קשה. ובזה סגרנו את הסיבוב הראשון של העונה.

מבחינה פיזית ומנטאלית השבוע יהיה מאוד קשה. אני מאמינה בקבוצה שלנו ויודעת שאם נהייה יחד, נצליח! אני לא יודעת מתי אספיק לכתוב את הבלוג הבא עם שבוע כזה עמוס, אבל מה שבטוח אמסור מזל טוב לשרל שיש לה יומולדת ביום רביעי. Happy birthday sherill וכמתנה אשמח אם נביא לה ניצחון... וגם היא תשמח! ועוד מזל טוב מגיע לבני, הכרוז מספר 1 שלנו שאנחנו כל כך אוהבות!

שיהיה שבוע רגוע
תגובות (8) | הוסף תגובה
נהנות מהחיים
23/11/2008
אחח... איזה שבוע. האמת, נהנתי בטירוף! מהניצחון הקשה בהפועל ת"א, לאחד הימים היותר מצחיקים וכיפים שלנו בספארי, ליום כיף בשוק של אשדוד, על האש אצל נופר והדובדבן שבקצפת כל הקבוצה עבדה על בתי במשך יומיים שלמים וגרמנו לה להרבה עצבים, כעס ולבסוף - חיוך ששווה מיליון דולר :)

ביום שני האחרון היה לנו משחק חוץ מאוד קשה נגד הפועל תל אביב. פחות מ2 דקות לסיום היינו במינוס 4. ולבסוף, ניצחנו עם סלים חשובים מאוד של בראשידה ופעולות טובות של תמרה. It was a team effort! אחרי המשחק ירדה לכולנו אבן מהלב כי ידענו כמה קשה הולך להיות ושוב, הוכחנו לעצמנו שאנחנו יכולות לנצח ברגעים המכריעים של המשחק וכך היה!!!

יום למחרת, ביום החופשי שלנו נסענו לטיול בספארי... וואוו איזה כיף היה...! נסענו בשתי מכוניות, עברנו בין החיות, תמרה הסבירה לנו על כל חיה כמו שהיא מלמדת אותנו דברים על המגרש, בראשידה הייתה לבושה כמו מדריכת טיולים מארה"ב, כמובן ש every 5 steps we have to stop and take a picture, שכרנו מיול קטן של הספארי כי לבתי כאבה הרגל ותאמינו או לא הצטופפנו שבע בנות עליו וזה עשה לנו את הטיול! כל אחת נהגה בתורה ובירידות הקטנות אפילו הרמנו ידיים... כולל הנהגת! לבת יענה שמחכה בכניסה לספארי היה סיפור אהבה עם לירון, היא לא עזבה אותה לרגע... ואני? אני חיממתי את העניינים בכך שבכל פעם שהבת יענה התקרבה לאוטו פתחתי ללירון את החלון מבלי שהיא תשים לב.

אין ברירה אבל נחזור טיפה לכדורסל ואספר לכם שביום חמישי, היה לנו משחק אימון נגד בנים שבו עבדנו על דברים שאנחנו צריכות לשפר ועל הדרך גם ניצחנו. ישר אחרי המשחק נסענו כל הקבוצה לעל האש בבית משפחת שלום (נופר). היה טעים בטירוף... וסיפור הבלוג רק מתחיל. החברה הכי טובה של אמא של נופר באה לארוחה ומשום מה החלטנו לעבוד על הבנות שהיא הסקאוטרית של בנות השרון... בתי החמודה והתמימה שלנו נפלה בפח. כל הארוחה דליה משגעת את אורנה שתביא לה את הדיסק ש"נוכל לראות איך בנות השרון מתכוננות אלינו". אחרי הארוחה כשהגיעו הקינוחים דליה שאלה את נופר אם אפשר לראות את הדיסק כולם יחד בDVD ובתי איבדה את זה... "אני לא מבינה למה צריך לראות הוידיאו שהקבוצה השנייה עשתה עלינו בערב קבוצתי? מה אני לא יודעת מה אני עושה? זה ממש מעצבן אותי". דליה ואני "רבנו" על זה שזה לא מתאים שנראה וידאו עכשיו באמצע ארוחה ובתי אפילו התחילה להרגיע אותי מרוב שהעניינים התחממו ביני לבין דליה ויכלו להיגמר בפיצוץ. (יופי של תיאטרון — אפילו שנקרענו בלי הפסקה).

ביום שבת, (כבר יומיים שעובדים על בתי) נכנסנו לחדר וידאו לראות את הקבוצה היריבה. דיברנו על מה צריכים לעשות, דליה הכינה אותה כרגיל כמו שצריך ולבסוף היו שתי אפשרויות. או שנגלה לבתי שעבדנו עליה כאן בבלוג, או שדליה תכין לבתי וידאו אישי על הפעולות שלה שאורנה ("הסקאוטרית" של בנות השרון) עשתה עליה. כשדליה אמרה שעוברים לראות את הוידיאו שבנות השרון עשו עלינו בתי דפקה בי מבט של "מי צריך את זה בכלל?" דליה שמה את הוידיאו, ראינו את הפעולות של בתי ולבסוף תמונה של סיימלי צוחק ו"we love you bat" בתי יש לי שאלה... איך לא עלית על זה??? ועוד יומיים??? לא ראית את כולנו נשפכות מצחוק בארוחה??
בתי: "האמת, חשבתי שאת צוחקת איתי ולא עלי כאילו על איזה משוגעת דליה שהיא רוצה בערב קבוצתי לראות את הסקאוטינג שבנות השרון עשו עלינו.... לא אנחנו עליהן!!!!!!!!! אבל, אהבתי...."

אחרי שבוע כזה מלא ואנרגטי, אני מקווה שמחר נוכל לעלות עם אותה ווינריות של המשחק נגד הפועל, אותו כיף שהיה בספארי, אותו ביחד שהיה אצל נופר, אותם צחוקים שהיו על בתי, אותה הכנה מצוינת כמו עד היום, אותה רצינות בוידיאו ואותה תחושה של שבוע נפלא!

אני מתה על הקבוצה שלי
תגובות (9) | הוסף תגובה
מתח
16/11/2008
איזה שבוע... קשה לי אפילו להתחיל! ביום שני היה לנו משחק מורת עצבים נגד חולון שהסתיים בניצחון נקודה לטובתנו. הדקה האחרונה של המשחק הייתה בין הדקות הכי ארוכות בחיים שלי. רציתי שהשופט כבר ישרוק את שריקת הסיום. מרוב הלחץ של לפני המשחק, בתי ואני אפילו לא הצלחנו לישון צהריים. אם אתם זוכרים את הבלוג האחרון שבו ראיינתי את בתי, אז בימים של משחק בתי אוהבת "לישון... לישון..." אז תבינו כמה לחוצות היינו אם היא לא נרדמה. במשחק היה קטע ששחקנית של חולון עמדה על הקו ופתאום כ-ל הקהל שלנו עמד ושרק. הייתי בשוק לא האמנתי כמה אנשים הגיעו למשחק ואיזה תמיכה הייתה לנו!! לפעמים אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אבל איזה אווירה הייתה באולם, זה מרגש אותי כל פעם מחדש. 3.9 שניות לסוף היה time out אנחנו בפלוס 1 כדור של חולון, תמרה דאגה להזכיר לנו שאלה ה-4 שניות הכי חשובות שלנו. וסוף... ניצחנו! איזו הקלה!!!!!!!

בבוקר שלמחרת (יום שלישי) השתחררתי מהצבא. זהו, אחרי שנתיים של שירות, לא צריך לקום בימי שלישי ב-7 בבוקר אחרי שבטח נרדמתי ב-4 בבוקר בגלל האדרנלין של המשחק, לא צריך גם את ימי שישי שם... נגמר. כיף להיות משוחררת למרות שקשה לצאת ממסגרת של שנתיים. התחברתי מאוד למפקד שלי והוא לימד אותי לא מעט על החיים. נופר ויעל גם השתחררו השבוע מהצבא.

אתמול, הלכנו כל הקבוצה לצפות במשחק כדורגל של מכבי תל אביב נגד מ.ס אשדוד בפלומפילד. ישבנו בשורה 3... ממש על הדשא כמעט. הייתה חוויה אדירה. נגמר 2-2, כל גול קפצנו שם כאילו מינימום לקחנו אליפות. האצטדיון היה כמעט מלא ואם לפני קצת זמן דיברתי על אווירה של קהל... כנראה שלא ידעתי מזה באמת עד שהגעתי למשחק. פירשנו את המשחק כאילו אנחנו מבינות משהו בכדורגל (4 שנים לקח לי להבין מזה נבדל) ואתמול סוף סוף הצלחתי להבין כמה קשה זה להכניס את הכדור הקטן הזה לשער כל כך גדול. כי אם חושבים על זה, זה אמור להיות קל! בהזדמנות זו, אני רוצה להגיד מכל הקבוצה, תודה גדולה מאוד ומלאת הערכה לדליה ולאחיה שלקחו אותנו למשחק, חשפו אותנו לסוג ספורט אחר שהזרות בטוח לא מכירות טוב (חוץ מבראשידה ששיחקה כדורגל בערך 10 שנים...?!?!) ועשו לנו ערב קבוצתי נפלא. תודה :)

ועכשיו לסיום, מכדורסל, לצבא, לכדורגל שוב נחזור לכדורסל, ביום שני יש לנו משחק מאוד קשה נגד הפועל תל-אביב בחוץ. הסלים שם לא קלים, ותמיד קשה לנצח את הפועל. כמו בכל שבוע, עשינו את ההכנה שלנו לקראת המשחק. מהתיקון טעויות שלנו בוידאו ואז על המגרש, עד לוידאו של הקבוצה השנייה והכנה. אני מקווה ומאמינה שהשבוע יכול להסתיים גם הוא בטעם טוב. עם כדורסל יפה, מהנה וניצחון. אנחנו מאמינות בעצמנו כקבוצה ויודעות שאפשר לנצח.

כל משחק אפשר לנצח!
תגובות (5) | הוסף תגובה
קפטן BAT
09/11/2008
אם תשמעו מישהי צועקת "מכבי" וכולנו עונות "אשדוד" או משפטים כמו "לא!!!! לא לפח הזה, זה הפח של הבקבוקים למחזור..." או "יאוו קריו חובה לנקות פה כבר" או "לא, לא עם הסקוץ' הזה, זה חלבי" או "קריו מה נכין היום לצהריים?" או "נו נו תעבירו ל-22 יש האח הגדול" או "דגכףלדחגכמדה" כן, גם אני לא מבינה מה כתוב פה (זה מה ששומעים כשבתי משחקת עם מגן שיניים...) למי שעוד לא הבין מדובר בבת אל לזמי 4 yellow ו"בתי" בשבילי.

השבוע בבלוג החלטתי קצת לגלוש מהנושאים הרגילים של הקבוצה, החיים ולהיות all around player:) אז עברתי לעמדת הרכזת. כדי להקל על עצמי במשימה הקשה, החלטתי לראיין את בתי. הרכזת האחת והיחידה שלנו, השותפה שלי לדירה, חברה לקבוצה באשדוד כבר שנה שלישית, חברה בנבחרות השונות כ-5 שנים ומה שבטוח נהיה חברות כל החיים...נכון בתי?!?!?!?!?! (תיזהרי להגיד לא. אני יודעת שאת מסוגלת):)

קבלו אותה במחיאות כפיים... מספר 4...ק פטן number 4 שנה רביעית במכבי אשדוד... בת אלללללללל לזמיייייייייייי

בתי, מ-1 עד 10 כמה את אוהבת אותי? ואל מי את מרגישה הכי קרובה בקבוצה?
"12 ואלייך...עכשיו את מרוצה...?"
אני: כן כן ברור!!! עכשיו אני רגועה ואפשר להתחיל...

איך זה להיות 5 שנים בליגת העל? 4 שנים במכבי אשדוד? ו7 שנים מחוץ לבית?
"להיות 5 שנים בליגת העל זה לא דבר שהוא מובן מאליו לכל שחקנית ולי בפרט. בעוד ששנתיים לפני שעליתי לליגה כבר הייתי מחוץ לבית בתור תלמידת תיכון. אני שמחה שאני בליגת העל כי עברתי הרבה קשיים בדרך. לא פשוט לילדה בת 16 לעזוב את הבית הכל-כך רחוק ואת החברים לטובת משחק שהיה תחביב והפך להיות מקצוע. כל הגעגוע, המרחק, המאמץ הפיזי והנפשי היה שווה בשביל שתשאלי אותי את השאלה איך זה להיות 5 שנים בליגת העל. לזה שאני כבר 4 שנים באשדוד יש סיבה עיקרית מאוד והיא - ההרגשה של החום, האהבה והמשפחתיות שההנהלה נותנת לי. חוץ מזה, אני נורא אוהבת את העיר, את האנשים ואת הקהל המדהים שבא למשחקים שלנו וללא ספק אני מרגישה אשדודית לכל דבר.

מה הלוז שלך ביום של משחק?
"לישון... לישון... לאכול צהריים עם קרין... לישון... וללכת לשחק בתקווה שלא אהיה עייפה."
איך זה לחיות איתי באותה דירה?
"האמת, שהכי כיף בארץ ואני לא צינית. אני מרגישה שלמרות שאנחנו מכירות ומשחקות יחד כל-כך הרבה שנים, בשנה הזאת ספציפית התקרבנו יותר בפן של מטפל ומטופל...(כן כן לפעמים יש לנו שיחות פסיכולוגיות שנמשכות עד השעות הקטנות של הלילה) וכשאני חושבת על זה קריו, את תצליחי לכסות לי את המינוס בבנק."

מה את יכולה לספר לנו על מכבי אשדוד שאף 1 עוד לא יודע?
"אנחנו הקבוצה היחידה, שמסוגלת לגרום לדליה להפסיד את כל המשכורת שלה, עוד לפני שהיא הרוויחה אותה... כי מה לעשות, כל פעם שמישהי זורקת מהחצי ואומרת pizza on dahlia היא 99.9% קולעת. ואז דליה חייבת לכל הקבוצה פיצה וזה קורה לא מעט...סליחה דליה...ותודה על הפיצות"

איך זה להיות קפטנית בפעם הראשונה בליגת העל?
"זה מרגש אותי מאוד מכיוון שזה במועדון שאני מעריכה, אוהבת ומשחקת בו כבר 4 שנים. להיות קפטנית זה לא רק לעלות ראשונה כשהכרוז מכריז בשם שלי, או להניף את כל הגביעים שנביא השנה (כי מי הבטיח שאהיה קפטן שנה הבאה?) אלא זה להוות דוגמא אישית ולהיות מנהיגה על המגרש ומחוץ למגרש. אני שמחה שיש לי כאלה חברות לקבוצה שעושות לי את העבודה הרבה יותר קלה."

איך יראו החיים של בת אל לזמי בעוד 10 שנים?
"בעזרת השם, (שכחתם שהיא שומרת מסורת ומנהגים?) עדיין משחקת כדורסל בליגת העל או במקרה הטוב באירופה. בפן האישי, נשואה ואימא לשני ילדים. אבל זה רק עוד 10 שנים כן?"

במשפט אחד מה יש לך להגיד לקראת המשחק נגד חולון?
"משחק שחשוב לנצח בשביל להמשיך את המומנטום!"

ועכשיו לסיום: חמישה דברים שלא ידעתם על בתי
-בשביל להשלים הכנסות היא הייתה מנהלת משמרת במקדונלדס שנה שלמה.
-הבית שלה רחוק 172.1 ק"מ מאשדוד.
-אחרי כל פעם שהיא נוגעת בעין, היא מנשקת את היד...(?!?!)
-היא חולה על פיתה עם גבינה צהובה וחומוס....(?!?!)
-אף אחד לא באמת יודע כמה פעמים היא מקפלת את המכנסי משחק.

(?!?!?!)= מה היא חושבת לעצמה...

בהזדמנות זו, אני רוצה להודות לבתי על ראיון מדהים, שלקח בערך 10 שנים כי לא הפסקנו לצחוק (מה חדש?). ולהגיד לה "בתי...באמת שאני מתה עלייך"
תגובות (7) | הוסף תגובה
שבוע סוף
02/11/2008
שבוע כיף בטירוף עבר על כוחותינו באשדוד :)
השבוע התחיל ביום שני בניצחון קשה מאוד על בני יהודה בשכונה. המשחק התחיל לטובתנו עם כמה מתפרצות יפות שנגמרו בסלים קלים. אחרי זה... התקפי לב כל המשחק. שלוש דקות לסוף פיגרנו ב-7 הפרש ובשריקת הסיום ניצחנו ב-7 הפרש. צריכים לדעת לנצח גם משחקים כאלה ואני שמחה שידענו להתעלות על עצמנו, לאגור אנרגיות פיזיות ומנטאליות ולנצח!!!

השבוע המשיך בעוד משחק, אבל הפעם זה היה משחק אימון ביום חמישי נגד בנים מהרצלייה שגם אותו ניצחנו. המטרה העליונה היא כמובן לעבוד על דברים שאנחנו צריכות לשפר כקבוצה על המגרש. ואם אפשר לנצח על הדרך... אז למה לא? לפני המשחק דליה הראתה לנו וידאו של עצמנו. תיקון טעויות וגם דברים טובים כדי שנוכל ללמוד וליישם במשחק.

אחרי המשחק אירחתי את כל הקבוצה בבית שלי לארוחת ערב גדולה ומפנקת. הקרדיט כולו מגיע לאמא שבישלה והשקיעה את כל כולה כמו תמיד. ברקע צפינו במשחק של מכבי. אם אתם זוכרים את אחד הבלוגים של עונה שעברה, "הדרך ארוכה ומפותלת", אז בטח יהיה לכם דה ז'ה ווה כשאגיד לכם ששוב, דליה הסבירה לנו דברים שקרו על המגרש... היא אפילו אמרה לבראשידה שהיא צריכה להטביע את הכדור חחח בצחוק כמובן.

במעבר חד אני אעבור לאתמול (שבת), לבראשידה היה יום הולדת 28. לפני האימון בחדר וידאו שרנו לה בעברית ובאנגלית שירי יומולדת וכשעלינו למגרש אחרי התדרוך לקראת נתניה, עמדנו בשתי שורות, בראשידה עמדה בין השורות והייתה צריכה לרוץ בשיא המהירות שלה כי כשהיא עוברת בנינו אנחנו נותנות לה כמה כאפות שאנחנו מספיקות לכבוד היומולדת. תאמינו לי שלא ריחמנו עליה, למרות כל הסימנים הכחולים שהיא הראתה לנו שיש לה.
בערב, אחרי האימון יצאנו כל השחקניות למסעדת "קינג ג'ורג" בראשון לחגוג... ותגידו לי אתם... הייתם פעם במסעדה כל הקבוצה ומתוך תשע שחקניות, שבע הזמינו שניצל...? מה שבטוח זה שעשינו למלצר חיים קלים. הצטלמנו, השתגענו, צחקנו. שרל החליטה שהיא מתחילה לדבר עם בתי בעברית וביקשה שאתרגם לה כמה משפטים "Karin how do you say is your food good?"
"Karin, how do you say, you did well?" בסוף הארוחה הפתענו את בראשידה עם זיקוקים, שתי עוגות ושירי יומולדת. אחר כך החלטנו ללכת לבאולינג. המרחק בין המסעדה לבאולינג בחישוב מהיר הוא שלוש וחצי דקות על השעון בקצב ודופק נורמאלי. לקח לנו בערך שלוש שנים וחצי להגיע לשם כי כל פעם החלטנו ש"אויי רגע בואו נצטלם" או "נו נו תמונת פפארצי" או "נו שיט נגמרת לי הבטרייה במצלמה אז צריכים לחכות קצת" או "נו עכשיו תמונה עם פרצוף מצחיק".

מה שהלך בבאולינג היה פשוט אימון כושר לבטן של שעה וחצי!!! כמה צחקנו, איזה כיף היה. התחלקנו לשתי קבוצות ועשינו תחרות מי תנצח. תאמינו או לא... בסוף יצא תיקו!!! 383 לכל קבוצה. את התוצאה שלי לא שיכללו כי לי הייתה את התוצאה הכי נמוכה מכולם חחח לפחות 4 פעמים היה כתוב על הצג שלי את אותו מספר...8 ...8 .... 20...20.... לאט לאט זחלתי והגעתי ל48. תמרה הייתה מדהימה עם 141 נקודות... בראשידה גם הפגיזה עם 112 ויעל? חכו שתראו איך היא זורקת את הכדור... אני ממליצה לעשות פיפי לפני שתראו את זה... יאו איזה קורעת... יש אנשים שאומרים בכדורסל שזה לא משנה איך הקליעה נראת העיקר שהכדור נכנס... ככה יעל הייתה. אני הייתי ברוגז עם הפינים, המטרה שלי הייתה לשים את הכדור בתעלות... ולרוב הצלחתי!!!

בדרך חזרה לאשדוד נסענו יחד בראשידה, שרל, בתי,יעל ואני. שרל נהגה ואמרה לנו לא לדאוג נגיע עוד 10 דקות (מראשון לאשדוד?!). מה שאומר שהיא בטח נוסעת כמו מטורפת... כולנו חגרנו חגורות מאחורה ובתי הייתה רגועה.... היא הזכירה לי וליעל ש.."לא לדאוג, אלוהים איתנו" איזה בתי זאת יאללה.

עכשיו אני אחזור קצת לכדורסל, מחר יש לנו משחק בית נגד נתניה. דליה הראתה לנו וידאו, התכוננו כמו שצריך ואני מרגישה שאנחנו מוכנות. כיף לנו כקבוצה, אנחנו משתפרות משבוע לשבוע, רואות את הטעויות שלנו בוידאו (לפעמים גם וידאו לכל שחקנית על הטעויות והדברים הטובים שלה) ומנסות להשתפר כקבוצה.

אני מקוה שנוכל לסיים את השבוע בטעם טוב (אצלנו השבוע מתחיל בימי שני) ועם ניצחון.

Happy birthday b
תגובות (8) | הוסף תגובה
לראות את רמלה ולא למות
26/10/2008
וואאוו, משחק ראשון של העונה, ניצחנו את רמלה... אני חייבת לחזור אחורה לכמה ימים שלפני המשחק לאיזה סיפור מצחיק שקרה באימון...

דליה מתרגלת איתנו את ההגנות נגד הפיק אנד רול. הסיטואציה: יעל בהתקפה מחזיקה את הכדור בחצי פינה ונופר באה לתת לה חסימה. דליה מסבירה לנו בהליכה מה עושים נגד הפיק אנד רול. כשהיא מסיימת, תמרה אמרה לנו שטאן וויט אוהבת לעשות ספליט בפיק אנד רול, שנהיה מוכנות לזה בהגנה. לפני שאמשיך, אני אצא להגנתי האישית קצת ואומר שאני מודה שהייתי באווט לגמרי באותו אימון. הייתי בעולם אחר, לא מרוכזת, לא כלום... פשוט לא באימון... הראש שלי נדד למקומות אחרים, קורה, אין מה לעשות.

כשתמרה אמרה "טאן וייט" אני חשבתי שהיא מתכוונת לתרגום שנשמע בעברית כמו 10 לבן (10 white)... לא היה לי נעים לתקן אותה ולהגיד לה "T, אנחנו משחקות בבית ביום ראשון, אז היא תהיי 10 שחור... לא לבן... זה משחק חוץ שלהן". אמרתי לעצמי שבאמצע האימון להעיר לה על כזה דבר זה מאוד שולי. העיקר שכולנו הבנו את מה שהיא אמרה.

באותו הערב, בת אל ואני יושבות בדירה בסלון וכהרגלנו רואות טלויזיה ומדברות... פתאום, בזמן שיחה קצרה על המשחק ומה שהולך להיות היא אומרת "טאן וייט" ובום... נפל לי האסימון שזה השם של השחקנית... והחזרתי את עצמי לעולם הרגיל... לא לעולם שבו הייתי באימון. אל תשאלו איך בתי צחקה עלי... "לא לא קרין..את פשוט סתומה" (תודה בתי). באימון לאחר מכן דליה אמרה את השם טאן וייט ובתי לא שכחה "להזכיר" לי שהיא “4 yellow”.

בערב שלפני המשחק, התארחנו בבית של תמרה וג'ניפר לארוחת ערב, היה מאוד כיף למרות הרבה "ריבים" על כל מיני משחקים שהיו בעבר, צחוקים אחת על השניה, דיבורים על הקבוצה, התרגשויות לקראת המשחק אבל הכי חשוב... הרגשנו שאפשר לנצח ודיברנו על זה.

יום למחרת הגיע המשחק... וזה קרה, ניצחנו את רמלה במשחק הפתיחה של העונה. האווירה הייתה מדהימה, האולם היה מלא באנשים, השידור תרם לאווירה הנפלאה ושיחקנו קבוצתי. אז נכון שבמשחקי אימון לא נראנו מחוברות ונכון שהיו לנו חששות גדולות וכל הדברים נכונים, אבל אסור לשכוח שאנחנו קבוצה חדשה, שרצות יחד רק שבועיים. אנחנו עדיין לא מחוברות כמו שאנחנו צריכות להיות. אבל גם ככה ידענו לנצח וזה לא פחות חשוב. נהננו וגם כנראה בעקבות מה שדליה אמרה: "don’t be afraid to win" - ניצחנו. מוזר שמישהו יכול לפחד לנצח לא? אבל כשמגיעים לסיטואציה כמו שנוצרה במשחק, אשדוד בעמדת ניצחון מול רמלה הגדולה, לפתע מפחדים מזה שהניצחון נראה כל כך ריאלי.

ביום שני יש לנו משחק מאוד חשוב נגד בני יהודה, אנחנו חדורות מוטיבציה לבוא ולנצח. אני מקוה ומאמינה שנוכל להמשיך באותה הדרך שהתחלנו את העונה...
תגובות (7) | הוסף תגובה
עונה חדשה, בלוג חדש
16/10/2008
הרבה מאוד זמן עבר מאז הבלוג האחרון והאמת - התגעגעתי!!!
הספקתי לעבור הרבה מאוד בחצי שנה האחרונה. עברתי ניתוח בברך בשביל לנקות שם כמה דברים לא רצויים, לשייף עצם... וכו', לא נשמע טוב. בנוסף, הפסדתי את נבחרת העתודה האחרונה שלי שזו הייתה החלטה ממש ממש לא פשוטה. מי לא רוצה להיות בנבחרת עתודה האחרונה שלה? עם כל השחקניות והחברות שהיו איתי לאורך כל השנים בנבחרות מגיל 14, ועם דליה שקיבלה את משרת המאמנת? אומרים שבחיים לכל דבר יש סיבה ומכל דבר בסוף יוצא משהו טוב, גם אם ברגע עצמו זה לא נראה ככה. אז מה יצא לי מזה אתם שואלים? בחיים לא ידעתי כמה זה קשה לשבת עם הברכיים על כדור פיטבול ולנסות לשמור על יציבות מבלי לעוף על הרצפה... ויותר מזה... לא ידעתי שכל הגוף שלי יהיה תפוס שבוע בגלל כזה אימון!! למדתי דברים על הגוף שלא ידעתי מעולם ולרוב לא העסיקו אותי בכלל מפני שכל היום מתעסקים בכדורסל עצמו. בנוסף לאימוני פיטבול שעובדים על השרירים המייצבים, עשיתי פיזיוטרפיה לחזק את הרגליים, אימוני מתיחות שאני מבטיחה לכם שזה יותר קשה מכל אימון כושר ועוד הרבה סוגי ספורט כמו טניס, שחיה וריצות. אז יצא משהו טוב לא?

יום שבת ה-4.10.08, אימון ראשון בסגל מלא באשדוד. יש הרבה פרצופים חדשים בקבוצה שלנו, אבל כולם מוכרים בארץ. תמרה מור היא ישראלית לכל דבר אשר שיחקה פה לא מעט שנים בכל מיני קבוצות, שיחקנו יחד ברעננה כשהייתי בכיתה י"א ואיזה כיף שאני משחקת איתה שוב. שחקנית מדהימה, חכמה, מנהיגה ובנאדם טוב. שרל [בייקר] ובראשידה [אלוהים] היו ברמלה בשנה שעברה ולקחו אליפות וגביע, שאת זה אתם בטח זוכרים. ג'ניפר [האמפרי] - פרצוף חדש בישראל. איך תזהו אותה? תחפשו משהי עם לק ירוק או ורוד זוהר באצבעות של הידיים והרגליים ומישהי מצחיקה בטירוף! בתי [בת אל לזמי], כולכם מכירים נו... השומרת מסורת, מנהגים והשומרת הכי טובה שיש. כיף לי להיות איתה כבר שנה שלישית באותה קבוצה ולהכיר אותה הרבה יותר מ-3 שנים. תמיד אנחנו מבינות אחת את השניה. נופר [שלום], גם אותה אתם מכירים תנסו להיזכר בפעם האחרונה ששמעתם חיקוי מ-ד-ו-י-ק של ריטה, או ראיתם איזה ריקוד סלסה מטורף או שמעתם אותה צוחקת עד שהבטן שלה כבר כואבת. את נופר אני מכירה כבר שנים מכל הנבחרות ותמיד שיחקנו אחת נגד השניה. נכון שעל המגרש אין חברים, אבל גם על המגרש וגם מחוץ למגרש אנחנו חברות מעולות. יעל [אהרונוב] - או בשבילי "בוגלה" שיחקה שנה שעברה בבנות השרון וגם אותה אני מכירה כבר שנים, שיחקנו יחד בנבחרות השונות ואחת נגד השנייה באגודות השונות. נראה אתכם משיגים אותה בתחרות ריצה ונראה אתכם מנצחים אותנו יחד בתחרות צילומים. בזה אני ובוגלה בטוח כבר לקחנו אליפות. המשפטים הכי פופולרים שלנו הם "קרין תצלמי!", "יעל תצלמי!", נופר: "נו די גם אני רוצה בואו נשים טיימר". לירון [שיפטר] - כמו ג'ניפר היא גם פרצוף חדש בליגה. אבל בשבילי היא פרצוף ישן. גדלנו יחד בהרצליה בכל הקבוצות האפשריות מהנערות עד לבתי ספר וכך הלאה. הילדה שקטה אבל תחמנית לא קטנה. יש לנו הרבה זיכרונות ורגעים יפים יחד מכל השנים.

זו אשדוד של העונה החדשה, קבוצה צעירה, כייפית, שאפתנית.... וקצת משוגעת
ביום ראשון הקרוב מתחילה הליגה. המשחק הראשון שלנו הוא בשידור נגד רמלה. אני מתרגשת מאוד אחרי חצי שנה ללא משחק כדורסל רשמי. יש אנרגיות חדשות בקבוצה, אנחנו מגובשות מאוד ועל המגרש קבוצתיות מאוד. אני מקווה שהשנה תראו אותנו כקבוצה לוחמת (כמו תמיד), קבוצה שתמיד כיף לראות ושנגיע הכי רחוק שאפשר. או איך בתי אמרה? "הקבוצה הכי דרומית במפה ששואפת להגיע הכי צפונה בטבלה".

שמחתי לחזור לכתוב בלוגים, תסלחו לי אם אני לא בכושר אבל אני עובדת על זה :)
תגובות (9) | הוסף תגובה
התרגשות לקראת הגביע
15/03/2008
בגלל כמה "אילוצים" לקחתי פסק זמן קצר מהבלוג ומאז הבלוג האחרון שכתבתי עבר דיי הרבה זמן (חודש שלם)!!! ללא ספק עברו על כוחותינו באשדוד הרבה מאוד דברים...משחקים, אימונים, וידאו, שיחה עם COACHER ועוד המון דברים בניינו לבין עצמנו.
עכשיו הגביע ה-money time אז שמתי את כל הדברים בצד והתפנתי לכתוב בלוג לפני המשחק הכי חשוב שלנו העונה, אפילו שאומרים שכל משחק הוא חשוב... מה שנכון... ואם לא שמתם לב... תמיד נוטים להגיד על רוב המשחקים שהם "המשחק הכי חשוב", "משחק העונה", "משחק של חיים ומוות", "להיות או לחדול" ועוד הרבה דברים... ככה שלכל משחק תמיד יש כותרת דומה :)
בלי ויכוח, כל כותרת שתבחרו תתאים.

ביום שני ה-17.3.08 בשעה 20:30 באולם מטרווסט רעננה - חצי גמר גביע המדינה! אנחנו נגד רמלה...
אם אני אתחיל לספר את כל התחושות וההרגשות לקראת המשחק זה לא יסתיים לעולם, כל הדברים שצריכים להרגיש -מרגישים. לחץ, כיף, ציפיה, מוכנות, התרגשות, דפיקות לב, דריכות ועוד המון רגשות שלפעמים אין להם הסבר בכלל. כדי להמחיש קצת את ההרגשה ואת התחושות פניתי לבנות בקבוצה וביקשתי מהן להגיד לי משפט, מילה או תחושה... שעולה להן בראש ברגע שאני אומרת את המשפט "חצי גמר גביע המדינה"

בתי (בת אל) - הגשמת חלום

שנפר - זמן מבחן...money time

מיכי (אפשטיין) - גמר גביע

אורטל- יש גביע, יש מלחמה

ברנדי - אני מתרגשת להשתתף בחצי גמר הגביע הראשון שלי כשחקנית בישראל. הספקתי לחוות כמה אווירות כדורסל נהדרות בקריירה שלי ואני מצפה לעוד אחת, אבל זו הזדמנות להתחרות על תואר ולא רק להנות.

בירדי (ווקר) - גמר

שרי - יום שני... משחק גדול... הזדמנות לשחק על תואר ולהיות חלק ממשהו מיוחד עבור הקבוצה, המועדון וכל העיר באשדוד.

אני - לי עלה לראש סמס שקיבלתי מלפני הרבה מאוד זמן שאמנם לא קשור לחצי גמר גביע המדינה אבל ללא ספק אני רוצה שאחרי המשחק אני ארגיש ככה "לא אשכח את היום הזה. באמת. מיוחד"

אנחנו מאמינות שאנחנו יכולות לנצח ורוצות להביא את אשדוד להופעה היסטורית בגמר גביע המדינה ועל הדרך.....גם זכיה בגביע המדינה למה לא?? אבל איך אומרים- "פרה פרה" או "כבשה כבשה" (המבין יבין) התכוננו טוב, הרגשנו את הסלים באולם, את הפרקט, אל הספסלים, את הגודל, את הטמפרטורה שבאולם אבל יותר מזה- הרגשנו את הלב ואת הדופק שמוכנים לעלות למגרש ל- 40 דקות שבהן צריכים לתת את הכל, לאגור אנרגיה מכל מקום אפשרי, להאמין שאפשר ולהיות יחד...."יחד כל הדרך, יחד-לא אחרת!"
תגובות (10) | הוסף תגובה
שבוע מטורף, מחר נבחרת
15/02/2008
ואווו... איזה שבוע עבר על כוחותינו... דמיינו לכם בראש את התסריט הבא:
שרי [סאם] חולה עם שפעת שבוע שלם ומתאמנת יום לפני המשחק וגם זה בקושי.
אורטל פצועה כמעט שבועיים ולא מתאמנת בכלל.
מיכי [אפשטיין] חוזרת מפציעה לאחר מנוחה של כמה זמן.
ובתי [בת אל] ביום שישי חוטפת וירוס ולא קמה מהמיטה שלושה ימים עד הרגע שבו צריכים לצאת למשחק.
איזה סרט הא??? חלק חושבים שזה קומדיה, חלק אימה...מה שבטוח מתח היה לנו ברמת השרון!

עברנו כל כך הרבה משחקים צמודים העונה שהפסדנו בהם בשניות האחרונות ובמשחק הזה לאחר שרדפנו אחרי רמה"ש יותר מ-3 רבעים קיווינו שהסרט יגמר עם סוף טוב יותר. וכך היה. מי שצפה במשחק יכל לראות מאמץ קבוצתי, הרבה פירגון ושלוש שלשות ענקיות של בתי שלנו בסוף המשחק שבעצם הבטיחו לנו את הניצחון!!! התחושה אחרי המשחק הייתה פשוט תחושה כייפית, שמחה על הפנים שלנו והכי חשוב הראנו שאנחנו עדיין פה.

במחזור האחרון לפני הפלייאוף היינו חופשיות מה שנותן לנו קצת אוויר לנשימה אחרי סופ"ש מלא שיעולים. אז השעון מתקתק והגיע הזמן להתחזק, ביום שני מתחיל הפלייאוף העליון, מה שכולנו חיכינו לו מתחילת העונה. אני אישית מאוד מתרגשת ומחכה לפלייאוף הזה מפני שעונה שבעברה לא זכיתי לחוות את החוויה הזו על המגרש אלה רק מחוצה לו בגלל ששברתי את הקרסול. אמנם אנחנו הקבוצה הכי דרומית, אבל אנחנו עדיין על המפה ונשארים על המפה. הכל מתחיל ביום שני באולם "אורנים" ברמת השרון. מכבי אשדוד נגד רמה"ש......טייק 2!!

קצת לפני המשחק הבא ביום שני, מחר יש אימון נבחרת עתודה ראשון! וחוץ מזה, גם הגרלת הבתים לאליפות מתקיימת מחר. אז נוספה לי עוד התרגשות לבטן :) נבחרת זה תמיד שונה מקבוצה... מייצגים את ישראל, את כל הכדורסל בישראל. תחושת גאווה מאוד מיוחדת. יש לי כל כך הרבה זיכרונות מהנבחרות השונות אבל לעולם לא אשכח את האימון הראשון שלי בקדטיות כשהייתי בכיתה ח'. את הנבחרת אימנה גלית מוסאי והעוזרת שלה הייתה נועה רקנאטי. לאחר משחק ילדות שגלית הגיעה לצפות בו היא זימנה אותי למחנה אימונים של נבחרת הקדטיות שהתקיים למחרת בשדות ים. הרגשתי שעוד לא הבנתי איפה אני נמצאת. היה מחנה כיף, התחברתי לבנות שאת חלקן כבר הכרתי עוד מקבוצת הנערות בהרצליה ופשוט הרגשתי את ההנאה הזאת של להיות בנבחרת ישראל. שם בעצם התחילה דרכי בנבחרות.

זיכרון נוסף, מבין הרבה שקשה לי לשכוח ושהשאיר לי מקום ענק בלב, הוא נבחרת הקדטיות שלאחר שנתיים. בה השנתון שלי (88) היה הבוגר. את הנבחרת אימן טל נתן ועוזריו היו דליה בושינסקי וארז דגן. התגשם חלומי ונבחרתי להיות הקפטנית של הנבחרת... וזה באמת היה חלום... הנסיעה הכי מדהימה שהייתה לי אי פעם בנבחרות, סיימנו במקום השלישי, הנפנו גביע... ופשוט היה כל כך תמים ויפה!!!

בהזדמנות הזאת אני רוצה לאחל הרבה הצלחה לדליה שקיבלה את הזכות לאמן את נבחרת העתודה השנה וכמובן לעוזר שלה- ויטו גיליץ'... שבאותו משחק שגלית באה לראות, היה המאמן שלי על הקווים.
קרין
תגובות (6) | הוסף תגובה
עוף מוזר
28/01/2008
בבלוג הזה החלטתי לראיין את בירדי שלנו... (איינה ווקר), זרה שנמצאת בארץ כבר כמה שנים עם הפסקות. אני בטוחה שהייתם רוצים לדעת קצת יותר פרטים עליה חוץ מזה שהיא שחקנית תותחית על המגרש, הלו... היא תותחית לא קטנה גם מחוץ למגרש! אז הנה כמה דברים שמעולם לא ידעתם על בירדי שלנו.

ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים עלייך...
"אני ביישנית..."
הייתי בשוק, לא יכולתי שלא להגיב ולהגיד לה, 'את ביישנית??? הרי באימון הראשון שרק הגעת לאשדוד ראיתי כמה את לא ביישנית!'
"לא לא...אני באמת ביישנית", היא אמרה, ואם בירדי אומרת, מי אי שלא אקבל את זה? חבר'ה... איינה ווקר ביישנית!!!!

עוד שני דברים שאתם לא יודעים על בירדי... זה שעם כל הגובה שלה, היא מתנגבת עם מגבת מטבח!!! מגבת כל-כך קטנה...
ובנוסף לזה היא פריקית של נעליים. sneakers and tennis shoe freak, היא סיפרה. גם אני מאוד אוהבת נעליים, אז הייתי חייבת לשאול אותה אם יש לה הרבה... ואתם יכולים לנחש את התשובה.. "hell yeah, got a closet full of them".

מה עומד מאחורי השם בירד? ומאיזה גיל קוראים לך ככה?
"בתיכון, שיחקתי אחת על אחת עם המאמנת של נבחרת הכדורעף. היא ניסתה להטעות אותי אבל יש לי זרועות ארוכות וזה לא עבד...אז בגלל שהידיים שלי הן כמו כנפיים והרגליים כמו של ציפור...והאף כמו מקור היא המציאה לי את השם בירד bird והאמת שמאז כולם קוראים לי ככה..."

מה המאכל האהוב עלייך?
"סלומון מטוגן. אני גם אוהבת פסטה... פסטה עם עוף ברוטב אלפרדו אבל זה חייב להיות עם נולדס קטנים בגודל הכי קטן שיש!!!"

מה יש לך להגיד על ארץ הקודש?
"הווו...זה מקום נפלא להיות בו. מקום שגם ידוע מאוד בגלל ההיסטוריה שלו. אני מאוד מאוד אוהבת את ים המלח. כאילו, אין כל-כך מה לעשות שם, אבל כשהייתי שם מאוד נהנתי! . "

מימין: בירד, אורטל אורן, קרין וברנדי מקיין
איך זה לחיות בדירה עם מישהי ששומרת כשרות? (בת אל)
"האמת שזה קצת שונה...זה גורם לך לכבד את הכשרות. אנחנו (הזרות) לא רגילות לזה אבל זה גורם לך לכבד. כשאנחנו משתמשות למשל באחד הסירים שלה אנחנו צריכות לשים לב מה אנחנו שמות בתוכו מפני שהיא כשרה. אנחנו מנסות לשמור על זה כמה שאנחנו יכולות. יש לנו כלים שונים וסכום שונה משלה."

מה הדבר שהכי היה לך קשה להתרגל אליו בארץ?
"וואווו...האמת שהיה לי קשה להתרגל להרבה דברים. התרבות שונה. למה אנשים כל הזמן צופרים פה אם הם אפילו לא צריכים? ומחליטים לפתוח נתיב משלהם... זה נורא! קשה לי להתרגל לכך שלאנשים אין תמיד סבלנות אבל לומדים להסתדר עם זה. אוי והדבר שבאמת הכי קשה לי להתרגל אליו הוא כשאני הולכת לאכול במקדונלדס ויש הרבה אנשים, אין תור, אף אחד לא עומד אחד מאחורי השני אלה כולם אחד ליד השני... אז מי הבא בתור????? כולם נדחפים, זה כל-כך מעצבן אותי."

אני חייבת להוסיף משהו קטן שאני רוצה לספר לכם על בירדי שלנו. בירד היא משהו באמת מיוחד. תמיד מגיע לאימונים עם מצב רוח, מצחיקה אותנו, מעודדת אותנו, גורמת לנו לחייך... אני שמחה שניתנה לי הזכות לשחק עם כזאת שחקנית טובה ויותר מזה להכיר כזה אדם מדהים כמו בירדי!
בירדי!!! We love you !!!

מקווה שנהנתם לקרוא את הבלוג באותה מידה שאני נהנתי לכתוב אותו :)

קרין
תגובות (3) | הוסף תגובה
לחמם מנועים
12/01/2008
חזרתי אליכם לאחר פגרה קצרה ומהנה ביותר בארץ אחרת, וחזרה מחימום המנועים לקראת המשך הסיבוב השני שבעצם כבר התחיל ביום שני האחרון.

החזרה לאימונים הייתה קשה, כי כולנו חזרנו מטיסות ומטיולים, וחוץ מזה כמו שכולם יודעים, יש לנו שחקנית חדשה בקבוצה- שרי סאם. שם גדול מאד בכדורסל העולמי ומן הסתם, בכדורסל הישראלי. שרי הגיעה אלינו עם הכלב שלה וכבר באימון הראשון איתנו הוא השתחרר מהרצועה שלו ופרץ למגרש. בינתיים בתי (בת-אל) הקורעת הזאת דאגה כבר לעדכן את שרי ש-"just for the record, we don’t bounce pass to bird", כי דליה לא אוהבת את זה.

עד המשחק הראשון אחרי הפגרה הספקנו לעבור עם שרי ארבעה אימונים שמתוכם רק בשניים היינו בסגל מלא, ומשחק אימון נגד רמלה כדי שנוכל להתחבר כקבוצה עד כמה שאפשר. אחרי המשחק שהיה גם במטרה להוריד חלודה ולחזור לכושר משחק, ההנהלה המקסימה שלנו לקחה את כל הקבוצה לסוהו בראשון לציון לארוחת ערב כחלק מהגיבוש. בארוחה הספקתי לגלות כמה דברים קטנים על שרי. למשל, היא לא יכולה לאכול מוצרי חלב.... כשאומרים את זה ככה זה אולי לא נשמע כל כך נורא, אז היא אוכלת בדרך כלל בשר... אבל תארו לכם... היא לא יכולה לשתות קפה בבוקר, קורנפלקס עם חלב, גלידה, יוגורט, עוגה ועוד הרבה דברים.... קשה, לא?

יום שני הגיע, והיה לנו משחק בשידור ישיר נגד בנות השרון בחוץ. בנות השרון ממוקמת במקום הראשון בליגה, ואנחנו במקום החמישי. לי אישית היה קצת מוזר לשחק שם באולם "היובל" בהרצלייה. זה האולם שבו דליה ואני עברנו מלא משחקים, אימונים וזיכרונות מרגשים. בנוסף לזה, יש שם את האנשים שאנחנו מכירות כבר כמה שנים טובות. המשחק הסתיים בהפסד שלנו ב- 12 הפרש. הפסד קצת מאכזב, כי באמת יכולנו לנצח. נכון שאין תירוצים- אבל אי אפשר להתעלם מהעובדות שחוץ מזה ששחקנו נגד קבוצה מצויינת שממוקמת במקום הראשון, שיחקנו נגד קבוצה שרצה יחד כבר מתחילת העונה ואנחנו רק ארבעה אימונים יחד. אבל עדיין אין תירוצים.

ביום חמישי האחרון היה לנו עוד משחק אימון, נגד חולון. נגמר שיווין. דליה הספיקה כבר לעשות לנו וידאו על דברים טובים שעשינו במשחק. הוידאו ללא ספק הוא עד מעולה- מאוד השתפרנו כקבוצה!!! רואים חיבור טוב יותר וכדורסל קבוצתי ויפה. יש בקבוצה תחושה של אנרגיות טובות, התחדשות, רצון ומוטיבציה להצליח.

ביום שני יש לנו משחק מאוד חשוב (כמו כל משחק) נגד תל כביר בבית. בסיבוב הקודם ניצחנו אותן בשיניים במשחק ענק של בתי ובכללי משחק צמוד לכל אורכו!!! יש לנו הרבה מה ללמוד לקראת המשחק. את עצמנו, הטעויות שלנו, לשמר את הדברים הטובים שלנו, וכמובן את הקבוצה היריבה. אני מאמינה בקבוצה תמיד ולאורך כל הדרך...כי הדרך..היא הדבר החשוב, ולקבוצה שלנו יש דרך!!

לאט לאט המנועים מתחממים ויאאלללהההה להמשך הסיבוב השני
תגובות (47) | הוסף תגובה
מחצית
21/12/2007
הגענו כבר למחצית הדרך....המשפט הבא מוכר לכם? "ב18 לחודש מתחילה הליגה ואני מאוד מתרגשת!!! איך אפשר שלא...עבדנו קשה עד היום ואנחנו נמשיך לעבוד קשה כל העונה! אני מאמינה בקבוצה, במאמנת ובהנהלה שנעשה הכל בשביל להצליח. זה הבלוג הראשון שלי...מקוה שאהבתם, לאט לאט אני אשתפר... כל ההתחלות קשות....אבל מצחיקות!!!" כן,זה ציטוט מהבלוג הראשון שלי. מאז עברו עלי ועל הקבוצה כל כך הרבה דברים בפרק זמן כל כך קצר, ופתאום בלי לשים לב נשרקה השריקה לסיום המחצית הראשונה.

אז איך עברה עלינו המחצית הראשונה?
הדקה הראשונה של המשחק הייתה מעולה, עם ניצחון חשוב מאוד לאחר הארכה על חולון בבית.
"הניצחון על חולון היה משחק מטורף!!!! האולם היה מלא קהל שלא הפסיק לעודד אותנו לרגע, כל דקה שעברה מהשעון הרגישה כמו נצח, ושלא נדבר על חמש הדקות האחרונות של הארכה!!! היה מדהים"
תמיד טוב וכיף להתחיל את העונה עם ניצחון.
בהמשך הרבע, התקשנו מעט ולא הצלחנו לעבור את המשוכה של בני יהודה ובנות השרון.
"אחרי ההפסד השני נגד בנות השרון הרגשנו תחושת החמצה גדולה מאוד."

ואז לאחר כמה תדרוכים הגענו דרוכות וניצחנו בחוץ את תל כביר.
"משחק ענק של בתי (בת-אל)!!!! לא שאני מזלזלת ב-11 נקודות שהיא קלעה בהתפקה, אבל התצוגה ההגנתית שהיא הציגה הייתה פשוט מדהימה!!!"
היה קשה לבוא למשחק לאחר שני הפסדים כואבים, אבל ידענו יחד להרים את עצמנו, לעודד אחת את השניה ויחד לצאת מהפסדים ולנצח את המשחק.

הדקות האחרונות של הרבע הראשון היו מאוד קשות לקבוצה. שלושה הפסדים. רמת-חן, רמלה ורמה"ש.
"להוביל כמעט 40 דקות ובסוף להפסיד.......אבל עדיין, הצלחה אינה נמדדת בשניות או בדקות, היא נמדדת בשנים ארוכות"
אני לא אשכח איך כל המשחק נגד רמת-חן הייתה לי את התחושה הזו, אנחנו מנצחים, ניצחון גדול... ובסופו של דבר הפסדנו ב- 5 נקודות אחרי שהובלנו.

Time out אשדוד!!!!!!!
קיבלנו דקת מנוחה (מחזור חופשי) והצוות המקצועי ניצל זאת לתידרוך נוסף. והפעם, ללא ספק, ראו את השינוי ברבע השני. אחרי רבע ראשון לא קל, עלינו למגרש עם אנרגיות חדשות ופתחנו בסערה נגד הפועל ת"א, חולון ובני-יהודה!!! ניצחון, ניצחון, ניצחון. שלושה ניצחונות רצופים. הרבע השלישי נגד בני-יהודה היה מדהים, רצנו 17 - 0 עם אסיסטים יפים, סלים קלים ופשוט היה כיף לראות. אין ספק שזה משאיר לנו טעם טוב למחצית השניה, הקבוצה שיחקה יפה מאוד, כמו שכולם מכירים את אשדוד- כדורסל חכם, יפה ואטרקטיבי.

גביע...?? מישהו שכח את הגביע??? בשביל להגיע לחצי גמר גביע המדינה עברנו שני משחקים מאוד קשים רבע גמר נגד חולון... ובסופו של דבר, התוצאה הייתה עלייה לחצי הגמר!!! לרבע השלישי של המשחק הראשון יש תחרות קשה עם הרבע השלישי של המשחק נגד בני יהודה. במחצית היינו במינוס 13 נקודות, יצאנו מהחדר הלבשה אחרי תדרוך לא קל.... ואין מילה יותר טובה מהתפוצצנו!!!!!!
בספורט עדיין "אין מגיע" אבל בהגרלה שנערכה עלינו אוטומטית לחצי הגמר, אבל אסור לשכוח שגם בשביל זה עבדנו קשה, במשחקים נגד חולון ובכלל בכל המחצית הראשונה. אז אין מגיע...אבל אם היה - הגיע לנו לעלות.

פריוויו למחצית השנייה: לאחר הפגרה הקצרה יש לנו משחק מאוד קשה נגד בנות השרון בחוץ... ואחריו עוד הרבה משחקים קשים. יש לנו את האירוע הגדול של חצי גמר גביע המדינה שאני בטוחה שכולם מחכים לו. אירוע מכובד ויפה וכיף להיות חלק ממנו! ועוד ציטוט קטן מבלוג...
"בשביל להישאר חיוביים כמובן שצריכים להמשיך לעבוד קשה (מה שאנחנו עושים מהיום הראשון של האימונים) ויותר מזה לא להפסיק להאמין בעצמנו כיחידות ובעצמנו כיחידה." "לרגע לא מפסיקות לעבוד קשה ולהאמין....הרי אין קיצורי דרך"
אתם עוד תהנו העונה ממכבי אשדוד והרבה!

תהנו מחופש קצרצר....ומקוה שאהבתם את הבלוג,
קרין
תגובות (4) | הוסף תגובה
הדרך ארוכה ומפותלת
25/11/2007
עוד שבוע עבר לו ותאמינו או לא, נשאר משחק אחד לסיום הסיבוב הראשון. וכבר מתחילים את הסיבוב השני לפני הפגרה. הזמן טס?? או שהמשחקים קרובים מידי אחד לשני?? אתם תגידו....

אחרי הפסד בנקודה במשחק שמינית גמר גביע בחולון, ההכרעה הגיעה למקיף ז' באשדוד. לאחר שבעה רבעים של משחק, התוצאה הייתה שיווין, כלומר הובלנו נקודה. בסוף משחק ניצחנו ב- 13 הפרש ועלינו לרבע גמר גביע המדינה, ומי יודע אולי נעלה בהגרלה אוטומטית לחצי גמר!!! אין ספק שהניצחון הזה נתן לנו אוויר להמשך הדרך ועדיין, המשימה עוד לא הושלמה והדרך עוד ארוכה....ארוכה מאוד...

מבלי זמן לקצת שקט נפשי ופיזי היינו צריכות להכין את עצמנו למשחק קשה מאוד נגד רמה"ש. ראינו כרגיל וידאו שדליה ערכה לנו, תרגלנו דברים והכנו את עצמנו למשחק הכי טוב שאפשר. להגיע למקיף ז' באשדוד ולצאת עם היד על העליונה זה לא פשוט...המשחק היה צמוד לכל אורכו והוכרע רק בשתי הדקות האחרונות של המשחק. בסופו רמה"ש ניצחה בשלוש נקודות. מסתכל, אבל מרימים את הראש, לומדים מהטעויות וממשיכים קדימה!!!!!

וממכבי אשדוד נעבור למכבי תל-אביב (דיי דומה לא? או שזה רק הצבע?). ביום חמישי לאחר אימון כיף וקורע מצחוק (לבנות יש חוש הומור מטורף) של כל מיני משחקים כמו כדורגל ופוטבול נסענו כל הקבוצה לראות את המשחק של מכבי נגד ציבונה זאגרב ביד אליהו. דליה ואחיה הזמינו אותנו לשבת בתאים המיוחדים של ה- VIP והתנהגו אלינו בהתאם :)

ממקום חנייה שמור בכניסה להיכל שזה בכלל סיפור בפני עצמו...ותכף אגיע אליו, ועד לשירות בתוך התא... פלזמות, סטטיסטיקה במחצית, אוכל, שתייה ואווירה מדהימה. אין ספק שזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת להיות שם עם כל הקבוצה והאנרגיה שיש ביד אליהו. הסיפור עם החניה היה מטורף. נסענו באוטו כמה אנשים ובניהם בתי (בת-אל) ואני. היו הרבה פקקים בדרך להיכל וכשהגענו לקרבתו פתחנו את החלון ושאלנו שוטר איפה חניית ה VIP ... פתאום, כאילו אנחנו מינימום ראש הממשלה, עצרו את התנועה, הזיזו בשבילנו שני דברים כאלה שחוסמים את הכניסה, והפכו את זה לפתח מיוחד רק בשבילנו. אחרי שנכנסנו עם האוטו לפתח הזה, היה שומר שליווה אותנו מחוץ לאוטו עד למקום החנייה השמור שלנו!!! בתי ואני היינו בשוק!! איזה כבוד!!!

כשהתחיל המשחק, כל פעם שהיה מהלך יפה או חכם, דליה דאגה להסביר לנו מה היה יפה...ומה היה חכם בזמן שחצי מאיתנו רק אוכלות ושותות... החצי השני עסוק במשחק... וכל פעם משהי אחרת מתלהבת ממשהו שיש בתא...ויש ממה!!! :) כששומעים קהל כמו של מכבי "צהוב עולה... צהוב עולה... צהוב עולה עולה עולה עולה עולה עולה" אי אפשר שלא להצטרף לאווירה ולמחיאות כפיים... הרי סה"כ אנחנו דומים למכבי... (בצבע) "אשדוד עולה... אשדוד עולה... אשדוד עולה עולה עולה עולה עולה" יש חיבור...
ובהזדמנות זו, אני רוצה להגיד תודה רבה רבה רבה על המאמץ לדליה ואחיה אביב שחשבו עלינו ונתנו לנו ליהנות מהרגע הזה.

השבוע יש לנו מחזור חופשי ביום שני בגלל שמוצקין התפרקו, אז תורנו "לנוח" אבל, ביום חמישי יש לנו את משחק ההשלמה נגד הפועל ת"א שבוטל בגלל אירועי מלחה. בקיצור שיהיה לכם סוף שבוע קר בחוץ אבל חם בפנים אמשיך לעדכן בשבוע הבא...

"צהוב עולה"
קרין
תגובות (7) | הוסף תגובה
הישראלית הכי טובה בליגה
13/11/2007
בבלוג הזה החלטתי לעשות משהו קצת שונה, אז יצאתי לראיין את ברנדי מקיין, הרכזת שלנו והישראלית הכי טובה בליגה. שאלתי את ברנדי כמה שאלות שאני בטוחה שכולכם רוצים לדעת את התשובות עליהן, ועוד כמה דברים מיוחדים שמעולם לא ידעתם על ברנדי מקיין!


קרין: מה מחזיר אותך כל שנה לארץ הקודש?
ברנדי: האמת הדבר הראשון הוא כדורסל. זו הסיבה שהגעתי לכאן בפעם הראשונה. כולם גם תוהים למה אני תמיד חוזרת לאשדוד. התשובה היא שדברים טובים קורים שם, אני אוהבת את הקבוצה וגם הכרתי אנשים טובים. אבל הדבר הראשון הוא כדורסל... זה מה שאני אוהבת לעשות ואני עושה את זה כמעט כל החיים שלי.

קרין: מה המאכל הישראלי האהוב עלייך?
ברנדי: בדרך כלל אני מאוד קשה עם אוכל, אבל, אני הכי אוהבת את הסלט הערבי! קצוץ דק וטעים! המסעדה האהובה עלי היא הriver בראשון לציון.

קרין: מה הלו"ז שלך ביום של משחק?
ברנדי: אחד הדברים האהובים עלי זה פשוט לשים את האוזניות, לשמוע את המוזיקה שאני אוהבת ולזרוק את הכדור לסל, אחרי זה אני מארגנת לי משהו קטן לאכול, צופה בסרט או תוכנית טלויזיה מארה"ב דרך המחשב ומנסה לישון. כשאני קמה אני אוכלת את הpre game meal ויוצאת לנצח... וואו אנחנו חייבות לנצח ביום חמישי

קרין: מה הסרט האהוב עלייך?
ברנדי: אני לא יכולה להגיד סרט אהוב אחד, אבל אני מאוד אוהבת מופעי סדנדאפ וקומדיה.

קרין: איזה מוזיקה את אוהבת לשמוע?
ברנדי: היפ-הופ או בשבילכם "מוזיקה שחורה". אני שונאת שאומרים מוזיקה שחורה... זה לא מוזיקה שחורה קוראים לזה היפ-הופ. חוץ מזה אני אוהבת כמעט את הכל אבל את ה”black music” שלכם אני הכי אוהבת.

קרין: ספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעים על ברנדי מקיין...
ברנדי: אוקיי... וואו, אני צריכה לחשוב על זה. יש לי משהו קצת ילדותי שאתם לא יודעים עלי. אני אוהבת ללכת עם שעונים של ילדים קטנים... אבל ממש של ילדים קטנים, עם כל הציורים והדמויות עליהם. למה? כי אני אוהבת לעשות דברים אחרים, מיוחדים.
דבר נוסף שאתם לא יודעים עלי, ובקיץ בדיוק סיפרתי את זה לקרין, זה שבפגרה אני אוהבת להתאמן בשעות שאני חושבת שכולם ישנים או לא מתאמנים. למשל, בקיץ יצאתי לריצה בים פה באשדוד בשעה 4 וחצי לפנות בוקר כי חשבתי שכולם ישנים, אז אני יכולה להרוויח ולהיות אולי בין האנשים היחידים שמתאמנים כרגע. זה מתחבר לקטע של השעונים, זה גם משהו שונה.

קרין: מה אחד הדברים הכי מביכים שקרו לך בקריירת הכדורסל?
ברנדי: האמת... הסיפור הזה קרה לי במשחק הכדורסל הראשון שלי בחיים! הייתי ילדה קטנה, בסך הכל בכיתה ד'. תמיד חלמתי לנצח משחק לקבוצה. הבעיה היא שבמשחק הזה ניצחתי את המשחק עבור הקבוצה היריבה! הובלנו בנקודה, לא היו הרבה שניות לסיום המשחק. הקבוצה השניה החטיאה, לקחתי ריבאונד וקלעתי לסל....שלהן!!! המשחק הראשון בחיים שלי....איזה פדיחות!

קרין: בטח תמיד שואלים אותך איך את משחקת בגובה כזה....מה את עונה?
ברנדי: בישראל, כל פעם כששואלים אותי למה אני פה ואני עונה להם בעברית "כדורסל, כדורסל". תמיד עונים לי "קטן קטן" כאילו כדי לציין שאני קטנה או נמוכה... או שהם מצביעים עלי ועושים תנועה של משהו נמוך. אנשים לא מאמינים לי לפעמים שאני משחקת כדורסל בגלל הגובה.

קרין: ספרי לנו על משהו מעניין שעשית השבוע
ברנדי: כל יום רביעי יש באשדוד שוק. החלטתי ללכת לחפש כמה דברים לדירה. כשחזרתי הביתה מצאתי את עצמי עם שני דגי זהב שקוראים להם "בסדר" ו-"יודה"! שזהו גם סיפור בפני עצמו שכל מי שהייתה שנה שעברה בקבוצה מכירה את הסיפור.

תודה גדולה לברנדי :-)
תגובות (12) | הוסף תגובה
"בספורט אין מגיע"
03/11/2007
אני רוצה לספר לכם סוד קטן. אני, אחרי הפסדים, לא ישנה. רק חושבת, חושבת ושוב פעם... חושבת! מריצה מהלכים בראש על הקבוצה, על המשחק, מה עשינו טוב, במה אפשר להשתפר, וגם ככה כל האדרנלין בגוף לא נותן לי להרדם. בניגוד לזה, בניצחונות... כן, לוקח לי קצת זמן להרדם כי יש אדרנלין...אבל כשאני נרדמת אני ישנה כמו ילדה בת 3. (אומרים שילדים ישנים הכי טוב)!
אם יש משהו אחד שמאוד מעצבן אותי בספורט, זה שאין מגיע... לפעמים הדברים הכי לא צפויים קורים לקבוצות הכי לא צפויות, ה"מזל" הולך עם הטובים, קבוצות שצריכות לנצח כי מגיע להן- לא מנצחות. לכן, לא סתם המציאו את המשפט "בספורט אין מגיע".

כמו כל שבוע מאז שהתחילה העונה היו לנו שני משחקים, תל כביר ורמת חן. בתל כביר- ניצחנו בשיניים.... משחק ענק של בתי (בת-אל)!!!! לא שאני מזלזלת ב-11 נקודות שהיא קלעה בהתקפה, אבל התצוגה ההגנתית שהיא הציגה הייתה פשוט מדהימה!!! אין מילים!
קצת קשה לי לעבור למשחק נגד רמת-חן הוא היה כל כך מתסכל, להוביל כמעט 40 דקות ובסוף להפסיד. אז אתם בטח שואלים את עצמכם מה קורה במכבי אשדוד? תמיד צריכים להסתכל על חצי הכוס המלאה. ביום חמישי הצגנו כדורסל יפה מאוד לדעתי... כדורסל חכם, התקפות יפות, סלים קלים, חטיפות בהגנה, טירוף וראו שנהננו מהמשחק. מיכי (מיכל) נתנה משחק ענק עם 21 נקודות ו-11 ריבאונדים. אז נכון, הפסדנו ונלמד מהטעויות שלנו אבל בכל שלילי צריכים למצוא את החיובי.

יש משפט שאומר "שהצלחה אינה נמדדת בשניות או בדקות, היא נמדדת בשנים ארוכות" ואם נתרגם את זה למה שקורה בקבוצה שלנו, לא פתחנו את העונה כמו את העונה שעברה אבל ההצלחה שלנו לא נמדדת עכשיו... אלא רק בסוף העונה ולהזכירכם, העונה רק התחילה...
ברנדי נפצעה בשניות האחרונות של המשחק נגד רמת-חן ולמזלנו זו לא פציעה חמורה... זו בעצם הדוגמא הכי טובה לכך שצריכים לקחת דברים בפרופורציות. אם היינו מאבדים את ברנדי, זה היה הרבה יותר כואב ויותר קשה מלהפסיד משחק כדורסל. אז נכון, הפסדנו בדבר שקוראים לו "משחק" וזה כואב, ומתסכל אבל בחיים יהיו לכל אדם הפסדים וניצחונות, חשובים יותר ופחות אבל החוכמה היא לדעת לקחת את הדברים בפרופורציות ולזכור שמחר הוא תמיד יום חדש. אבל ברגע, שאת אוהבת משהו... אבל כל כך אוהבת משהו (כמו כדורסל) קשה לקחת בפרופורציות... בעיייההההההההה

השבוע יש לנו שני משחקים מאוד קשים, ברמלה ובחולון (גביע).
על המשחקים האלה אין לי מה להוסיף חוץ ממה שדליה אמרה בשידור- "אנחנו באות לנצח" בכל משחק אנחנו באות לנצח!!!!

אז אני מקווה....שאוכל לישון בשקט השבוע :)
תגובות (12) | הוסף תגובה
אין זמן לשמוח ואין זמן להיות עצובים
27/10/2007
[זכויות יוצרים של הכותרת – גלית מוסאי - קדטיות 2002]

היי לכולם,
חזרתי אליכם אחרי 10 ימים שלא כתבתי מאז הבלוג של הפריוויו בתחילת העונה.
מאז הקבוצה ואני הספקנו כבר לשחק שלושה משחקים, שמתוכם הפסדנו שניים (בני יהודה ובנות השרון), והניצחון היה על חולון והיה משחק מטורף!!!! האולם היה מלא קהל שלא הפסיק לעודד אותנו לרגע, כל דקה שעברה מהשעון הרגישה כמו נצח, ושלא נדבר על חמש הדקות האחרונות של הארכה!!! היה מדהים!!!

אחרי ההפסד השני נגד בנות השרון הרגשנו תחושת החמצה גדולה מאוד ואפשר היה לראות את זה על הפנים של כל שחקנית ושחקנית. כמובן שאף שחקנית לא אוהבת להפסיד אבל כששתי קבוצות משחקות אחת נגד השנייה קבוצה אחת תמיד תפסיד (גם לעצמי לא חידשתי כלום:))

בכלל לא כל כך פשוט לשחק שני משחקים בשבוע, גם מבחינה מנטאלית וגם מבחינה פיזית. מצד אחת לא מספיקים לנוח בין משחק למשחק אז רמת העייפות עולה... ומצד שני גם הצד המנטאלי נמצא במצב של לחץ. עד שיוצאים ממשחק אחד כבר צריכים ללמוד מהטעויות ואת הקבוצה למשחק השני. העומס הפיזי והמנטאלי הוא גדול מאוד וצריכים להישאר חזקים כמה שאפשר.

בשביל להישאר חיוביים כמובן שצריכים להמשיך לעבוד קשה (מה שאנחנו עושים מהיום הראשון של האימונים) ויותר מזה לא להפסיק להאמין בעצמנו כיחידות ובעצמנו כיחידה.

אנחנו מאמינות בעצמנו וביכולת הקבוצתית שלנו ורק מחכות למשחק שבו נתפוצץ, כולן יהיו טובות ואתם תיהנו מתצוגת כדורסל אטרקטיבית, חכמה ויפה לעין כמו שאשדוד יודעת לשחק!!! אני חייבת לתת מחמאה ענקית לקהל המדהים שלנו שלא מפסיק לעודד אותנו ולתמוך כל הזמן גם כשקשה... תמשיכו ככה!!!

ביום שני אנחנו יוצאות למשחק מאוד קשה בתל כביר - שהניצחון בו הוא מאוד חשוב לקבוצה גם מבחינת כדורסל וגם מבחינה מוראלית לאחר שני ההפסדים האחרונים.

לרגע לא מפסיקות לעבוד קשה ולהאמין!!!!!!
הרי אין קיצורי דרך (דליה בושינסקי - אשדוד 2007)
קרין
תגובות (12) | הוסף תגובה
כל ההתחלות קשות...אבל גם מצחיקות
15/10/2007
אני קרין למי שלא מכיר, משחקת כדורסל מכיתה ד' בבני הרצליה ומכיתה ח' משחקת אצל דליה שמאמנת אותי עכשיו באשדוד. עברנו לשם יחד.
אמנם זו לא שנה ראשונה שלי באשדוד, אבל הדרך לתחילת האימונים התחילה אי שם ברכבת של 15:30 מהרצליה. מאז אותה רכבת ראשונה לכיוון תחנת "אשדוד עד הלום", השגרה השתנתה לגמרי...
פעם הכל היה כל-כך קרוב...בית ספר(הרצליה), צבא (גלילות), חברים, משפחה, אימונים (תיכון, זיסמן,רעננה). פתאום, צריכים לנסוע שעה ברכבת לאימון...אז אתם בטח שואלים את עצמכם, למה לחתום באשדוד? הרי זה כל כך רחוק...

לאחר כמה אימונים של קצת פחד וחרדה הבנתי לאן הגעתי. פתאום, הכל נראה כל-כך קרוב...יותר נכון, מ-ר-ג-י-ש כל כך קרוב!
בית ספר (נגמר), חברים, משפחה - אשדוד זו משפחה מה קרה לכם??? אימונים (הנסיעות שוות את זה), מרגישים את החום של הבית!!!
הקבוצה שלנו בנויה מחבורה של שחקניות מוכשרות, אבל מעל הכל מבני-אדם עם אופי טוב, למרות שלכל אחת יש את השריטות שלה! מיכי (אפשטיין)רוקדת בלט... אני, אתם לא רוצים לדעת!!! בתי (בת אל) היא היחידה שבאמת יודעת מה זו יהדות ומנסה להשריש בנו מנהגים מסורתיים... ואני כבר מגיעה לשאר.

לפני שבוע ערכנו מחנה אימונים בוינגייט, שם למדנו להכיר אחת את השניה יותר לעומק. בערב קבוצה התחלקנו לשתי קבוצות, כאשר כל קבוצה המציאה את המשימות שהקבוצה השנייה תאלץ לבצע אם היא לא תדע לענות על שאלה מסוימת. איך הייתי יודעת שאורטל יודעת לשיר אופרה אם היא לא הייתה טועה ומקבלת משימה לשיר שיר ילדים בסגנון אופרה?? או שנפר...לשיר שירי אהבה... או ברנדי...לחקות חתול?!?! מה קורה פה?? התאמינו שבירדי (איינה) שמה שרוכים בנעלי האולסטאר הצהובות (חסרות השרוכים) של דליה? או שדיונה חיקתה את ההנהלה וכולנו היינו על הרצפה? ודליה?? דליה נרטבה מבלוני מים ודליים עם קרח!!! זו הקבוצה הקטנה והמיוחדת שלנו באשדוד....

חוץ מהצחוקים...ללא ספק עבדנו קשה. כל יום היה לנו אימון ומשחק! התחלנו להתאמן מאוד מוקדם והתוצאות עד עכשיו מדברות בעד עצמן. התחברנו כקבוצה על המגרש וכקבוצה מחוץ למגרש, שלפעמים זה יותר חשוב!! מאימוני כושר, לאימונים של ישראליות, למשחקי אימון של ישראליות, לאימונים עם זרות, למשחקי אימון קבוצתיים. להשקעה העצומה של דליה בכל אימון, בכל משחק, בכל וידאו שהיא עורכת לנו כדי שנוכל לראות את הטעויות שלנו ושל הקבוצה יחד, ולכל ההתארגנות וההשקעה בנו על הצד הטוב ביותר.

ב18 לחודש מתחילה הליגה ואני מאוד מתרגשת!!! איך אפשר שלא...עבדנו קשה עד היום ואנחנו נמשיך לעבוד קשה כל העונה! אני מאמינה בקבוצה, במאמנת ובהנהלה שנעשה הכל בשביל להצליח. זה הבלוג הראשון שלי...מקווה שאהבתם, לאט לאט אני אשתפר...כי איך כתוב בכותרת??? כל ההתחלות קשות....אבל מצחיקות!!!

קרין
תגובות (32) | הוסף תגובה



© כל הזכויות שמורות