ככה זה כשאוהבים
ספסל ,03/10/2007

ערב סורוקה, כתב מעריב, מאמין בסטטיסטיקה וישכנע גם אתכם.


מישהו, לא משנה מי, באיזשהו אתר, לא חשוב איזה, בחודשים האחרונים, לא חשוב מתי, כתב טור שאני מתקשה למחוק מהזיכרון. לא בגלל איכותו המשובחת. להיפך. אותו בחור טען שם בתוקף שבייסבול זה לא ספורט. למה? כי החבר'ה שם זקנים ושמנים – הרי בארץ כל הספורטאים שומרים על מוסר עבודה קפדני, לא יוצאים לבלות עד 4 בלילה לפני משחק ולא טוחנים שווארמה; כי כולם שם בכלל היספאנים – הרי אנחנו חיים במדינה נאורה, בה את חוד הנבחרת מאיישים מתאזרח מארגנטינה ובחור שזכה לקריאות גזעניות מהיציע; ובעיקר, כי לאמריקאים האלה כל כך חשובות הסטטיסטיקות.

כן, הסטטיסטיקות. בארה"ב קיימת כבר כמעט מאה שלמה חברה שקוראים לה "אליאס ספורטס ביורו", ששמה לעצמה למטרה לתעד כל הום-ראן, טאצ'דאון וקליעת עונשין בספורט המקצועני האמריקני. בישראל, לעומת זאת, עד שהומצא האינטרנט לפחות, כדי למצוא פרט סטטיסטי היית צריך לנבור בארכיוני עיתונים ולבנות לעצמך בבית מסד נתונים בגודל של חדר מצוי. וכן, לאוהד כדורגל ישראלי זה אולי לא נראה חשוב; אבל מה היינו עושים בלי לדעת שאלון מזרחי הוא מלך השערים של כל הזמנים, או בלי היום בו ג'מצ'י עבר את מיקי, או בלי שאר הנתונים שמאפשרים לנו להציב כל פעם רף חדש ולשאוף אליו? היינו נשארים בבינוניות, שוחים סביב הזנב של עצמנו, בלי התחלה, בלי סוף, בלי אחיזה בשום דבר שהיה שם קודם.

ל"ספסל" ולשלומי פרי יש חלק נרחב בהכנסת הסטטיסטיקה לתוך הספורט הישראלי, ומיותר לציין כמה הם ראויים להערכה על כך. כי זה כל כך לא טריוויאלי, שבכמה קליקים תדעו את ממוצעי הקריירה של דורון שפר מאז 1991. כאשר אי שם בסוף שנות ה-90, כתיכוניסט, פניתי לשלומי וביקשתי ממנו להכניס לספסל מדור מורחב של ליגות נוער, לרגל הדור של בורשטיין, גרין, אפיק ניסים ועמית תמיר. התחלתי להפנים שבאינטרנט יש מקום לכולם, ושצריך פשוט למצוא אכסניה לכל דבר. בספסל הסטטיסטיקה פשוט התיישבה לה בטבעיות, בנתה לעצמה בית ואפילו הרגישה חופשי להרחיב את המרפסת.

כדי לעסוק בכתיבת ספורט צריך להיות סוג של משוגע, אבל סטטיסטיקה דורשת ממך בכלל רמה אחרת של טירוף: היכולת להיטפל לכל פרט קטן, ולהתרגש ממנו כאילו הרגע מצאת את התרופה לאיידס. צריך לאהוב ספורט ברמות בלתי נתפסות בכלל. מי שמאמין בסטטיסטיקות, אנשים כמו שלומי פרי, רון עמיקם או ישראל פז עליו השלום, היו אנשים שאוהבים ספורט. במובן הכי רחב ומקיף של שתי המלים הללו. ומי שלא עוקב אחרי סטטיסטיקות? הוא מוזמן להמשיך ולצעוק מהיציע "הו-הו-הו", או להזיל ריר מול תמונות חושפניות של מיכאלה מקרית-טבעון, שנכנסה למדור הרכילות כי סבתה החורגת היתה אוהדת של הכח וינה.






כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();