יכול להיות שזה נגמר ?
ארז מיכאלי ,27/02/2006

ארז מיכאלי מבכה את פירוקו המתקרב של אוסישיקין ומציע להשאיר את האולם על תילו ולהפוך אותו למוזיאון ספורט ישראלי.

יכול להיות שזה נגמר?

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
שיחקו פה כדורסל גדול, עד שהגעתי,
פרישמן, שלף, נאווי ,מתן נאור,
על גדות הירקון לייבוביץ' היה גיבור,

תל אביב הקטנה, חולות נודדים, אוסישקין אחד,
אברהם פלדה, שחור השחור ומאות עסקנים,
אבל היה בשביל מה לקום בבוקר,
כי לנו לנו העונה הזו,

כאן, איפה שאתה רואה רואה ת'דשא,
היו פעם רק שני סלים ופרקט,
אמרו שפעם היה כדורסל נהדר,
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר,
יכול להיות שזה נגמר?

כבר נכתב כאן באתר ספסל דבר המערכת על הריסתו של אוסישקין. רבות דובר על האולם הדולף בחורף, החום המעיק בסוף העונה, פינות הפרקט בהן הכדור לא קופץ, העכברים ועכברי הכדורסל, האנשים הצבעוניים והאוהדים חסרי הבית. ובכל זאת, עוד משפט, עוד מילה, לפני שהאולם הזה ייהפך לזיכרון מר-מתוק, לתפאורת סל ניצחון נשכח שנשלף מתוך ארכיון ערוץ 1 , לחניון / גינה / השד יודע מה.
פניו כפני הכדורסל הישראלי- רעוע, ספוג עבר עם עתיד לא ברור.

אוסישקין הוא הביטוי הפיזי לאופיים של אוהדי הפועל ת"א. האולם הזה הוא אנדרדוג , כך היה תמיד עד להחלטה על הריסתו. עליבותו העניקה תפאורה מיוחדת למשחקי הפועל והעצימה את האווירה. הקור בחורף דירבן את האוהדים לקפוץ והחום בשלבים הסופיים של העונה יצר אפקט של חמאם טורקי סטייל אבאדי איפקצ'י. כמעין סימביוזה היתה בין האוהדים לאולם. דומה כי מעולם לא רצו אוהדי הפועל אולם חדיש, נוח, ראוי לקבוצה ראויה. אולם קשה התאים יותר. פרקט ישן, קהל שני מטר מהמגרש, חניה של מטר על מטר. ניגוד מוחלט להיכל הגדול בדרום העיר ולקבוצה המשחקת בו. אין ספק, גם אוהדי היריבה המושבעת יתגעגעו כי לשחק מול הפועל באוסישקין זה דרבי אמיתי.

אפשר לומר כי בשנות האלפיים ואחרי אלפיים שנות גלות, לא ראוי לשחק כדורסל במקום כזה. זה נכון. אוסישקין הוא הרבה דברים אבל לא אולם ראוי לכדורסל. אבל, הספורט הוא קודם כל רגש ובעולם נובורישי-אוליגרכי בו כרישי נדל"ן חוברים לקבלנים ופקידי עירייה, עולם בו הכסף מדבר, סוכני השחקנים ובעלי הקבוצות מקבלים כותרות, סמלים נעלמים וזהויות מיטשטשות, עולם שכזה- והריסת אוסישקין היא ביטוי וגם דימוי- מקהה את הרגש ומבטל את הרומנטיקה.

האולם של בוסטון סלטיקס (TD Banknorth) הוא חדש ונוצץ. ראיתי אותו מבחוץ. הוא נראה כמו מפלצת בטון שמישהו שתל ליד הנהר. אף אחד לא יקח ממנו חתיכת פרקט כמו שלקחו מהגארדן המיתולוגי והקומפקטי (14,000 צופים). אנשים נוטים לשכוח את הרע ולזכור את הטוב או כדי שלא לחיות בטראומה מתמשכת פשוט להפוך דבר רע לדבר טוב, כך למשל במקום לזכור לילות ארוכים בבוץ הלבנוני ללא שינה ובקור של מינוס שלוש מעלות פשוט נזכרים איזה צחוקים היה כשהמח"ט המגוהץ החליק על הבוץ באמצע ביקורת מוצב וכו'. כך גם עם אוסישקין.

לי אישית יהיה עצוב להיפרד מהאולם הזה. מאז נולדה בתי תמר, הפארק והנחל הפכו לחצר האחורית שלנו. כמעט כל ביקור בפארק נפתח או הסתיים באיזה חצי שעה של צפייה בנערים של הפועל או בנאווי מעביר אימון לגבוהים של הבוגרים. הדלתות בצד הצפוני פתוחות לרווחה לכיוון הנחל כדי להכניס משב רוח מן הים וכך כל עובר ושב יכול להציץ רגע ולשאול את שחור איזו שאלה או לצפות באפי מעביר אימון בצהרי יום שישי. הכל פתוח ונגיש. האולם כחלק טבעי מהשכונה.

במדינת ישראל יצר ההרס חזק מיצר הבנייה. בתים רבים המיועדים לשימור, אתרים הסטורים, שמורות טבע, בתי גידול טבעיים, חופים ועתיקות- הכל נרמס תחת גלגלי הקדמה, הפיתוח ודחפורי הקבלנים- ללא התחשבות, ללא שמירה על הקיים ובעיקר ללא מחשבה לטווח ארוך. גידול אוכלוסין, התפתחות וטכנולוגיה מחייבים להיערך לקראת העתיד אך גם לא להזניח את העבר.
אם פרנסי העיר היו משקיעים מעט מחשבה אולי לא היה צריך להרוס את האולם. על העדר אלטרנטיבה כבר נכתב פה וזה רק מדגיש את קוצר המחשבה של אותם אנשים היושבים על כורסאות במשרדים באשר הם.
אפשר היה להשאיר את המבנה על תלו ולעשות בו שימוש אחר. מוזיאון הספורט הישראלי.

להפוך את המקום לחניון לא יפתור את בעיית החנייה באזור זה של העיר. כולם יודעים זאת- בטח תושבי העיר. כדי לפתור את בעיית החנייה צריך רכבת תחתית ולא עוד חניון בגודל של מגרש טניס. להפוך את המקום לגינה זה די טיפשי בהתחשב בפארק הגדול המשתרע לאורך הירקון. כה פשוט- לשפץ את המבנה ולהקים בו את מוזיאון הספורט הישראלי. תורמים, משרד החינוך והתרבות, מנהל הספורט בעירייה, איגוד הכדורסל, ההתאחדות לכדורגל וכל איגודי הספורט באשר הם היו צריכים לשבת יחדיו ולהקים דבר זה.
לפני כשמונה שנים הייתי בכפר האולימפי במלבורן. שם, בתוך האיצטדיון האולימפי היה מוזיאון ספורט קטן שהציג בעיקר שני ענפי ספורט פופולריים באוסטרליה- רוגבי אוסטרלי וקריקט. היינו שם חברי ואני יותר משעה ובהינו בסרטוני אוזי-רוגבי. תארו לכם כמה זמן נתקע בתוך מוזיאון הספורט הישראלי...

עכשיו קחו את אוסישקין, שימו גלריה שיהיו בה תערוכות צילומי ספורט, אגפים שבכל אחד מהם ייוצג ענף ספורט ובהם סרטונים והסברים על התפתחות הענף, הרצאות אורח של מאמנים או שחקני עבר, אודיטוריום קטן בו יתקיימו למשל פאנלים אקדמיים בשבת בבוקר על הקשר בין הספורט לחברה (הרצאה ראשונה- אגרוף הזעם: ספורטאי ארה"ב באולימפיאדת מקסיקו 68') אגף אולימפי ובו אתר הנצחה לחללי מינכן והצגת השגייה האולימפיים של ישראל, ארכיון ענק ובו כל ההסטוריה הכתובה והמצולמת של הספורט הישראלי, חנויות מרצ'נדייס ובתי קפה. נשמע יפה , לא?
לא יותר פשוט להרוס וזהו?







כתבות אחרונות באתר
Print



ארכיון טורים
חפשו את האשהגומרים הולכיםסיכום שלישויהי ביום ההואאותה הגברת בשינוי אדרת אדם בעקבות גורלושושלתיום ממוצעעידן התמימות "עסקונה" מפסידים אבל אופטימייםהפסידו לעצמםקלקלו את החגהגנה לא היתה פהפוליסת ביטוחדרוש: ניהול מקצועיעונת מבחןהגביע הקדוש



© כל הזכויות שמורות
cker();