"עסקונה"
ארז מיכאלי ,16/04/2005

ארז מיכאלי על פרשת הפיטורים של טל נתן.

תרבות ניהול הספורט בארצנו קשת-היום היא, באופן כללי, חובבנית. אגודות הספורט הן בדרך-כלל קרקע פורייה לעסקנות מפלגתית מקומית, משרות מטעם או חיזוק הכוח ברמה פוליטית-מקומית. לפיכך, הספורט הופך לביתה של ה"עסקונה"- אותם "מקורבים", חברים של או סתם חברים במרכזים הספורטיביים.

האופן בו פוטר טל נתן על-ידי ראש-העיר רמלה והנהלת הקבוצה, מוציא שם רע למושג "שכונה". להיות מאמן זה התפקיד הקשה והלוחץ ביותר בספורט. אתה מקבל אמון מהבעלים, סכום כסף שאנשים עמלו כדי להשיגו ועליך לבנות קבוצה על-פי השקפתך ובמסגרת מגבלות השוק והתקציב. את כל זה עליך לזקק לכדי הישגים. קלקולים בדרך - חרב הפיטורין על ראשך, הצלחה - נו, תישאר עוד עונה. אופן הפיטורים הוא עוד נדבך בזילות תפקיד ומעמד ה"מאמן" בספורט הישראלי.

לפטר אדם דרך כתב טלוויזיה בשידור ישיר, מראה קודם כל על קהות חושים וחסך רציני בדרך-ארץ בסיסית. מ"זובור" טלוויזיוני שכזה אתה פשוט לא יכול לצאת טוב. מה חשב לעצמו יואל לביא כשמלמל בטלוויזיה על כך ש"חשבנו לפטר את טל נתן עוד במחצית, יש לנו הרבה הערות מקצועיות וכי אנחנו רוצים לנצח את הסדרה". כל-כך עלוב.

בוא נפרק את חלקי המשפט ונבין את המשמעויות הנלוות.
"חשבנו לפטר את טל נתן עוד במחצית": אוי לעיר שאלה הם העומדים בראשה. האם כך מקבל ראש-העיר החלטות בניהול העיר? גחמות ושליפה מהשרוול? אפילו לא לחכות עד סוף המשחק...ממש לרוץ ולספר לחבר'ה. ועל מה ולמה לפטר מאמן שלקח איתך דאבל? התשובה לא בוששה לבוא: "יש לנו הרבה הערות מקצועיות". משפט זה מקפל בתוכו את ה"עסקונה" המקומית וזילות תפקיד המאמן. לראש-העיר רמלה יש הערות מקצועיות למאמן שלקח דאבל והעלה את רמלה על מפת הכדורסל. אין פה שום-דבר אישי, הכל על רקע מקצועי כמובן. על אותו משקל, אולי כדאי שירים טלפון לפיל ג'קסון ויקבל כמה טיפים בנושא שיפור הגנים והנוף או השירות לתושב ברמלה, כי אם כבר לומדים,יואל, אז מהטוב ביותר. ואז, מפתיעים אותנו ראשי רמלה כי הם "רוצים לנצח את הסדרה". עם מי בדיוק? עם קבוצה המומה, ללא מאמן ופרישה של שחקנית שהיא גם סמל. אולי חשב יואל לביא כי עכשיו יעוטו עשרות מאמנים על המשרה הפנויה והאתגר הקורץ לקחת אליפות.
בספר קוהלת נכתב: "טוב שם משמן טוב", שהרי שם טוב נשאר לעולם. ראשי רמלה הוציאו לאגודה שם רע. כל עוד אותם אנשים ממשיכים לנהל את המועדון הרי שכל מאמן שיאמן שם יודע שגם הוא עלול יום אחד לקבל את ה"זובור"...אם בכלל מישהו חושב לעבוד שם.

טל נתן הגיב באיפוק למשמע ההודעה השערורייתית ובצדק. ראש-העיר, באופן התנהלותו, מסביר את הדברים בצורה הטובה ביותר: טל נתן ושחקניות רמלה שיחקו עבור תושבי העיר מאהבה למשחק, בתנאים קשים מאוד של חובבנות ניהולית ולפי אופן הפיטורים, חסרת דרך-ארץ.
לפני כמה שנים העיר רמלה היתה מזוהה עם בעיקר עם היסטוריה, בריכת הקשתות והשוק. לפתע, הגיע מאמן שהביא הישגים ופתאום רמלה הפכה לבירת כדורסל הנשים, מוקד עניין ומקור גאווה לתושבי העיר. אבל זה כנראה מפריע, כי ככה זה בארצנו, אם מישהו ממלא את הדלי תמיד ניתן לסמוך על ה"עסקונה" שתבוא ותבעט בו.







כתבות אחרונות באתר
Print



ארכיון טורים
חפשו את האשהגומרים הולכיםיכול להיות שזה נגמר ?סיכום שלישויהי ביום ההואאותה הגברת בשינוי אדרת אדם בעקבות גורלושושלתיום ממוצעעידן התמימותמפסידים אבל אופטימייםהפסידו לעצמםקלקלו את החגהגנה לא היתה פהפוליסת ביטוחדרוש: ניהול מקצועיעונת מבחןהגביע הקדוש



© כל הזכויות שמורות
cker();