לזכרו של דני נגב
ספסל ,26/02/2016

דני נגב, מאמן ואיש כדורסל, הלך לעולמו השבוע לאחר מאבק ממושך במחלת ה- A.L.S. ביקשנו מחברים שעבדנו עם דני לספר על הקריירה המשותפת שלהם יחד. נודה על כל זיכרון, סיפור או תמונה שיש לכם להוסיף עבורנו.

דני נגב החל את דרכו בענף כשגדל ושיחק במכבי קריית מוצקין ובתיכון אורט. לאחר שירותו הצבאי, הגיע לוינגייט, ובאמצע שנות ה- 80' אימן את קבוצת הנערים של כפר חיים. לאחר שנתיים, עבר לאמן במחלקת הנוער של אבן יהודה, כשבשנה האחרונה אימן את קבוצת הבוגרים. מאבן יהודה עבר נגב למכבי רעננה, שם שיחק בקבוצת הבוגרים ואימן במחלקת הנוער של המועדון. בתחילת שנות ה- 90' אימן את קבוצת הנוער של מכבי הוד השרון, אותה העלה מהליגה הארצית ללאומית, בהמשך שימש כעוזרו של יעקב ג'ינו בקבוצת הבוגרים, ששיחקה בלאומית, ולאחר מכן גם כמאמן ראשי. בשנת 96 חזר לאמן באבן יהודה, ועונה לאחר מכן, כעוזרו של אייתן חיימוביץ', עלה עם בית אליעזר מהליגה הארצית ללאומית, שם נשאר לעונה נוספת במקביל לעבודתו בפריומס.

לאחר הפסקה בת שנתיים, חזר דני לפרקט, ואימן את כוכב יאיר בליגה הארצית. משם הצטרף למחלקת הנוער של בית"ר בנימינה, שם שיתף פעולה עם רמי הדר. במהלך התקופה בבנימינה העלה את קבוצת הנערים מהליגה המחוזית לליגה הלאומית, ובהמשך אימן את קבוצת הנוער של המועדון בליגה הראשונה. מבנימינה, עבר נגב בעונת 2008/09 לעמדת המאמן הראשי בהפועל לב השרון בליגה הלאומית, אותה הוביל לשלב חצי גמר הפלייאוף ונבחר למאמן העונה בליגה. בתום אותה עונה, חלה דני במחלת ה- A.L.S, עימה נאבק ב- 7 השנים האחרונות.

דני הלך לעולמו ביום שני, י"ד אדר א' התשע"ו והוא בן 52. יהיה זכרו ברוך.

במהלך החודשים האחרונים ביקשנו מחברים וקולגות שעבדו יחד עם דני לספר על שיתוף הפעולה איתו.

איתן חיימוביץ':

הכרתי את דני כבר ביום הראשון שלי בוינגייט, שם למד שנה אחת מעליי. נפגשנו בפעם הראשונה במגרש, ואחרי שניצח אותי 10:0 הבנתי שכדאי שאהיה חבר שלו לפני שיספר על כך לכולם. כבר מאז הפכנו להיות חברים טובים, בילינו יחד חגים ושבתות, יחד עם המשפחות. שנינו עסקנו בכדורסל, וסיכמנו שהראשון שיגיע ללאומית יקח איתו לשם את השני. כשנודע לו שחלה, דני בא אלינו לבית לספר את הבשורה, וביקש שניסע יחד לתילאנד. דני היה החבר הכי טוב שהיה לי בחיים, לא היו אנשים כמוהו, כולם אהבו אותו.

שמעון אמסלם:

החברות שלי עם דני, אותו הכרתי קרוב ל- 25 שנה, הייתה הרבה מעבר לכדורסל, אבל האהבה למשחק היא זו שחיברה בינינו. דני היה מאמן של שחקנים והיה מאוד מחובר לאנשים איתם עבד. היינו נוסעים יחד הרבה לחו"ל, דני תמיד היה הנהנתן שבחבורה, תמיד עם חיוך על הפנים. ככה אני רוצה שיזכרו אותו.

יעקב ג'ינו (שיתף פעולה עם דני במכבי הוד השרון):

ההיכרות שלי עם דני החלה עוד בימים המשותפים שלנו בנבחרת וינגייט, והמשיכה בשנתיים בהם עבדנו יחד בהוד השרון, אחת התקופות היפות בקריירת האימון שלי, שהייתה כזו הרבה בזכותו. לפני היותו איש מקצוע, דני הוא קודם כל חבר ובנאדם, איש של אנשים, שהקרין לסביבה שלו הרבה טוב לב. כולם אמרו עליו שהוא היה ווינר, וזה לא היה טריוויאלי כל כך שאחד כמוהו ידע להתנהל בצורה הזו מול אנשים, ולתת לכולם הרגשה טובה. הדוגמה שאולי ממחישה את אופיו של דני בצורה הטובה ביותר הייתה בשלבים הראשונים של המחלה. היינו משחקים שש-בש ודני השתמש באצבע אחת כדי לסמן את שרצה, ועדיין ידע "להקניט" כחלק מהמשחק. למרות המציאות אליה נקלע, דני היה כולו בתוך המשחק וחיפש את הניצחון בדרכו החברית שלו, כמה שאפיין אותו יותר מכל - ווינריות וחברות.

רמי הדר (שיתף פעולה עם דני בבית"ר בנימינה):

עבדתי שנים עם דני במחלקת הנוער של בית"ר בנימינה. הייתה לו תחושה מדהימה למשחק, אינסטינקטים מדהימים, יכולת יוצאת דופן לייצר אווירה נעימה ומקצוענית במשחק. דני היה מלא אנרגיה, וכשהיה בריא ידע לחיות את החיים.

רון נווה (שיתף פעולה עם דני במכבי רעננה):

בתום השירות הצבאי שיחקתי בקבוצת הבוגרים של מכבי רעננה יחד עם דני נגב ,המאמן היה יהושע רוזין. דני לקח אותי למחלקה שלו לאמן בקבוצת הקט-סל ובאחד המוקדים של בית הספר לכדורסל. אני יכול להגיד שבזכותו של דני אני מאמן כדורסל, הוא הכניס אותי לתחום האימון, זרע לי את תפיסת העולם שלי כמאמן ("קודם כל צריך לפתח את היכולת האישית של השחקן, ככל שהשחקן יהיה טוב יותר מהבחינה האישית כך בסופו של דבר הקבוצה תהיה טובה יותר"), וממנו למדתי לחקור את כל הבניה הטכנית. גדלתי מגיל קט סל במחלקת הנוער של מכבי רעננה אך מי שדאג להחזיר אותי הביתה לאמן במכבי רעננה אחרי שנה בהוד השרון היה דני. במהלך כל השנים דאגנו תמיד להיות בקשר והוא שימש בשבילי כמעין פוסק הלכתי בעניינים טכניים. הוא תמיד יעץ וכיוון אותי בצמתים מסוימים, ולא היה גאה ממנו כשנהיתי מנהל מקצועי במחלקת הנוער של עירוני רעננה.

רובי בלינקו (שיתף פעולה עם דני בצמתים מרכזיים לאורך השנים):

דני היה סוג של "עוף מוזר" בכדורסל הישראלי. הוא ידע להסתדר ולעבוד עם כולם, לא היה לו שונא אחד. התחלתי לעבוד יחד עם דני אחרי שסיים את שירותו הצבאי והגיע לוינגייט, ויצא לי ללוות אותו לאורך צמתים מרכזיים במהלך הקריירה. בעונת 2001 כשאימנתי את לב השרון בליגה הלאומית נעדרתי מכמה משחקים בשל אירוע לב שעברתי, ודני היה האיש הראשון שרציתי שימלא את מקומי.

דרור בריגר (שיתף פעולה עם דני בהוד השרון ואבן יהודה):

הכרתי את דני עוד שהייתי בן 17, כששיחקתי במחלקת הנוער של הוד השרון, ועם השנים הקשר בינינו נהיה משמעותי יותר מקשר בין מאמן לשחקן. אחרי כמה שנים שוב שיתפתי פעולה עם דני, כששיחקתי תחתיו באבן יהודה, וסגירת המעגל שלנו הייתה כששיחקתי בכוכב יאיר והוא אימן את לב השרון בליגה הלאומית. דני היה אדם נדיר שכולם אהבו, איש שבדרכו שלו - לא סיים במריבה עם אף אחד. תמיד ידע לחייך לכולם".

שחר שעיבי (שיחק תחת דני בלב השרון):

כשדני אימן בבית אליעזר, הייתי במהלך השירות הצבאי שלי, ודני היה אז היחיד שנתן לי צ'אנס וקרא לי להצטרף. בתום אותה עונה כמעט ועלינו לליגה הארצית אחרי שלא נתנו לנו סיכוי להישאר בליגה א'. לפני העונה בלב השרון דני התקשר אליי והציע שאצטרף שוב. זו הייתה סגירת מעגל.

אור רון (שיחק תחת דני בלב השרון):

אפשר לומר שהדרכים שלי ושל דני הצטלבו ממש במקרה. הצטרפתי ללב השרון בעונה בה היא נבנתה לליגה הארצית, ואחרי שברגע האחרון הוחלט שהקבוצה תשחק בלאומית - דני חיפש רכז ראשון שיתאים למסגרת התקציב הצנועה של לב השרון. יורם מנחם ורובי בלינקו שידכו ביני לבין הקבוצה, ודני - ששוחח איתי כבר במהלך האימון הפתוח - ציין בפניי כל הזמן שלמרות העובדה שאני שחקן צעיר - הוא רוצה שאהיה אחד המנהיגים בקבוצה. כמאמן, דני נתן לי מהרגע הראשון שקט נפשי, אמונה וביטחון שכל שחקן צעיר חולם עליהם. דני, מהרגע הראשון ועד האחרון, האמין בי והלך איתי באש ובמים. העונה זכורה כמוצלחת במיוחד בזכות החיבור שהיה בין כולנו בקבוצה. דני היה בנאדם מיוחד, שקט, נעים ונוח, אבל מצד שני אסרטיבי, נחוש ווינר. הוא שאל את דעתנו, וידע להקשיב. לקח סגל שחקנים לא מהמוכשרים ביותר, אבל הפך אותו למשפחה.

הבשורה על מחלתו של דני, בתום אותה העונה הייתה קשה, והכתבה בי ההבנה שדני לא יוכל להמשיך לאמן ולעשות את מה שכל כך אהב, שדווקא בשיא ההצלחה שלו הוא צריך להפסיק, ולא מבחירה. כשביקרתי את דני והתעניינתי בשלומו הוא התעקש לשאול ולהתעדכן לגביי, ולגביי יתר חברי הקבוצה. דני היה בנאדם של נתינה, שבא מאהבה, ג׳נטלמן אמיתי. לנצח אזכור ואודה על מה שעשה בשבילי.






כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();