מנהלת מחלקת הנשים, וקסלר


יש כדורסל בפתח תקווה - אליצור
שי ברק ,16/01/2016

לפני 8 שנים הוקמה אליצור פ"ת, אז קבוצה בליגה א' לנשים דתיות שאוהבות כדורסל. 4 שנים אח"כ הגיעה חופית וקסלר וחוללה מהפכה, היא החלה ללמד כדורסל מהבסיס, הבנות החלו להגיע, הדיבור בעיר תפס תאוצה מבתי הספר ועד בתי הכנסת, כיום כבר יש באגודה קרוב ל-100 שחקניות רשומות ועבור חופית וקסלר זו רק ההתחלה, והכל במסגרת האוכלוסיה הדתית בעיר. כדורסל לצד ערכים ומטרה אחת ברורה "קודם כל להנות".

לפני 11 שנים הוקמה אליצור פתח תקווה, אגודה דתית לשחקני כדורסל, לא משהו חריג בנוף הכדורסל הישראלי, גם אם לא נפוץ. לפני 8 שנים קרה משהו גדול הרבה יותר בפתח תקווה כשנפתח "חוג" כדורסל לנשים דתיות. מתוך חזון לחשוף את המגזר הנשי הדתי לספורט בכלל ולכדורסל בפרט שי גליקשטיין, בעברו מנהל אליצור בני ברק וחבר הנהלת איגוד הכדורסל, החליט לנסות את הפרויקט השאפתני. 4 שנים אחרי, הצטרפה חופית וקסלר, בהתחלה כמאמנת אך דיי מהר הפכה לשותפה לדרך ואשת חזון. היום פחות מעשור מאז שהתקבצו עשר נשים ללא כל ידע מקדים בכדורסל ואליצור פתח תקווה מונה כ-60 ילדות בבתי ספר בשני מוקדים בעיר, קבוצת נערות ב' וגם 3 קבוצות נשים, 2 בארצית ואחת בליגה א'. המגזר הדתי הגיב בהתלהבות שאיש לא ציפה לו ובפתח תקווה יש היום מקום לכל הבנות המקומיות שמחפשות להן אגודה חיובית לשחק בה.

גליקשטיין, שהצטרף לאליצור שנה אחרי שהוקמה ע"י אלי עציון ודדי ברגד המנהל המקצועי, נחשף לכדורסל הנשים כשליווה את נבחרת הנערות ובמסגרת תפקידו כחבר הנהלה וועדת הנשים באיגוד הכדורסל. המטרה היתה לאפשר לנשים ללא רקע לעשות פעילות גופנית ולשחק כדורסל. "במגזר הדתי מאד דומיננטי בעיקר ההתעמלות וריקוד כבלט או ג'ז, אבל אנחנו מאד מאמינים שאפשר לחשוף את הבנות גם לספורט הקבוצתי כמו כדורסל", אומר גליקשטיין. "אני פחות מעודד את אלמנט התחרותיות שקיים בכדורסל, בעיקר בגילאים הצעירים. אני מאמין שאפשר לבוא לכדורסל מאהבה, כפעילות חברתית, להטמיע באמצעותו ערכים והכל בכיף והנאה. בשנה הראשונה באימונה של וקסלר הצליחה הקבוצה להתברג באמצע הטבלה בליגה א', השלב הבא היה לסיים במקום השלישי, אז הגיעה ההצעה לעלות לליגה הארצית במקום קבוצה שהתפרקה. וקסלר התייעצה עם שחקניות קבוצתה ואלה נתנו את האור הירוק. השנה הראשונה היתה שנת הסתגלות, הנסיעות הארוכות וקפיצת המדרגה במקצוענות היו לא פשוטים להרבה משחקניות האגודה שהעדיפו לחזור לליגה א' ועבורן נפתחה מחדש קבוצה בליגה הזו, 3 שחקניות מדור המייסדות ביקשו להישאר (בהן אפרת סלע ושירן פליגלמן), אליהן הצטרפו שחקניות נוספות מהמחלקה (נועם איתן) תושבות העיר וביחד עם 2 שחקניות שבעברן גדלו ברמת חן הן סיימו את הסיבוב הראשון במקום השני במחוז. אפרת סלע, שחקנית אליצור פ"ת מיום הקמתה וכיום בקבוצת הארצית מספרת: "סיימנו את הסיבוב עם 8 ניצחונות ו-2 הפסדים, קבוצת הארצית היא יותר תחרותית והישגית ממה שהיה כשהתחלנו לשחק אבל האווירה הטובה בין הבנות שייחדה את הקבוצה, שיתוף הפעולה, ההערכה, הכבוד ובעיקר הכיף שבמשחק, כל זה נשאר".

מעל 90 אחוזים משחקניות האגודה הן תושבות פתח תקווה מה שמעניק לאגודה זהות מיוחדת, רובן דתיות אך גם לא מעט חילוניות ביקשו בשנים האחרונות להצטרף, ביניהן שחקניות שעזבו את הפועל כלילך וניצן גולדשטיין. העונה, לראשונה, לקבוצת הליגה הארצית הצטרפו שתי שחקניות ממכבי רמת חן (מיטל לוי ואביה בומגרטן), אך הן היוצאות דופן באגודה שפתוחה לכולן אך מכוונת לפלח מסוים של הציבור הנשים.
היום אליצור זה שם דבר בפתח תקווה, "אני חושבת שאליצור הצליחה לחלחל כמעט בכל בית דתי במיוחד בפתח תקווה, אני חושבת שאם בעבר ראו בספורט סוג של פולחן להרחיק ממנו את הציבור הדתי כיום אין משפחה שלא מכירה את האגודה ובמיוחד אצל הציבור הנשים מצטרפות עוד ועוד בנות ופותחים עוד ועוד קבוצות", אומרת מיכל שרייבר, שחקנית באגודה ואמא לשחקניות בקבוצה הצעירה.

איפה אתה רואה בעוד 5 שנים?
שי גליקשטיין: עם כמה שיותר פעילים ופעילות מהמגזר עוסקים בפעילות כדורסל אצלנו.


גליקשטיין אמנם מכוון למגזר ממנו בה, אך לא רק דתיות יש באגודה שהקים. לצד המטרות והערכים שכוונו לקהל הדתי מוצאות את עצמן שחקניות צעירות גם חילוניות, מתחברות לסגנון המיוחד של האגודה ומצטרפות אליה. האגודה שהתחילה מאפס צוברת תאוצה בכל רחבי העיר. ככה זה כשעושים דברים מאהבה ומבלי לחפש רווח מהיר וקל.




סגניות מחוז חיפה בליגה הארצית, מ.ס. הדר גנים פתח תקווה



"וקסלר: בציבור מפרגנים בצורה בלתי רגילה"
ניקח צעד אחורה, לפני שמונה שנים נפתחה הקבוצה, היעד היה חוג מהנה לנשים דתיות, כולן היו בשיא הקריירה, אימהות לילדים שמנהלות אורח חיים דתי וחיפשו משהו שישבור את השגרה. אחת מהן היא מיכל שרייבר (42), אם ל-8 ילדים בעלת תואר דוקטור מספרת על הימים הראשונים של הקבוצה: "הגעתי במקרה לאולם ב"ישורון", ראיתי כמה נשים מתאמנות שהציעו לי להצטרף עוד לא היה אפילו מאמן לקבוצה אבל זו היתה חוויה מדהימה. התאגדנו חבורה של נשים, ביניהן היינו 4 אחיות, כולנו מגדלות ילדים ועסוקות בכל ענייני הבית ולראשונה החלטתי שאני עושה משהו לעצמי ולא רק לבייתי. התמיכה של בעלי והילדים היתה מלאה, היה ממש קדוש לאפשר לי לצאת למשחקים ואימונים, האגודה היתה ברכה בשבילנו". היום, היא אומרת "כבר יש מודעות לספורט ולכדורסל, נשמע כמעט טבעי, אך באותם שנים, כשאני התחלתי לא היתה לכך מודעות, נשים דתיות לא שיחקו כדורסל". בשלוש השנים הראשונות הבנות למדו את החוקים ושיחקו בלי יד מכוונת. זו גם היתה תקופה רצופה הפסדים, "הניצחון האשון שלנו הגיע רק בשנה הרביעית", מספרת, "זו היתה חגיגה גדולה אחרי 3 שנים בהן היו רק הפסדים. זו היתה תקופה לא פשוטה, אבל נתנו את הנשמה וניסינו להשתפר עם כל ההפסדים, כשבמקביל הצבנו לנו מטרות קבוצתיות קטנות ולראות בהן הצלחות. השנים הראשונות לימדו אותנו להפסיד בכבוד, אבל גם את המשחק עצמו" מה שהיה מדהים זו הגישה של האגודה, הם ממש לא התרגשו מהתוצאות, היה להם חשוב שנשים יבואו לפעילות ספורטיבית, מהנה ומגבשת".

חופית וקסלר הגיעה לקבוצה 4 שנים אחרי שנפתחה. היא הגיעה מתוך רצון לגייס שחקנית מתוך הענף שתוסיף תכנים מקצועיים לקבוצה הבוגרת שכבר צברה סגל קבוע של שחקניות שרצו יחד. המפגש בין העולמות לא היה פשוט בהתחלה, אבל מהר מאד נוצר החיבור "הגעתי לעולם של כדורסל אבל כזה שהתנהל בצורה לא תחרותית, אני שמשחקת כדורסל מגיל 8 וכל הזמן לימדו אותי שצריך לנצח, פתאום ראיתי את הכל בזוית ראיה אחרת". וקסלר התחילה ללמד את השחקניות את הכדורסל מהבסיס, כדרור, קליעה, מסירה, סוגי הגנות וגם את התחרותיות שבו" אני לימדתי אותן שלפעמים צריך לרצות לנצח והן לימדו אותי שאפשר לשחרר ולהנות – גם אם זה בא לפעמים על חשבון היכולת". אחרי שנה כמאמנת לקחה על עצמה וקסלר את תפקיד מנהלת מחלקת הנשים של אליצור פתח תקווה והחלה לפתח אותה, החל מגיוס שחקניות צעירות, דרך פתיחת קבוצות חדשות והתוויית דרך שתגשים את מטרות האגודה.





"כמה שיותר פעילות שיגיעו לכדורסל מתוך כיף, לפעילות חברתית, קבוצתית וספורטיבית". (שי גליקשטיין מונה את מטרות האגודה)




איזה שינויים הכנסת לאגודה מאז שהצטרפת?
חופית וקסלר: בשנה הראשונה שהגעתי התחלתי בללמד אותו כדורסל, את החוקים. הן מאד אהבו. כל אימון רצו וביקשו ללמוד עוד, ההתלהבות הזו הביאה עוד בנות. למדתי שככה זה בקהילה כאן, כשהם נהנות הדברים עוברים מהר מפה לאוזן, הן דיברו על הכדורסל בבתי כנסת ובחוגים החברתיים והתחיל השיפור. השלב הבא היה להתחיל לבנות מלמטה לפתוח בתי ספר וקבוצות נערות.


יוזמה שלך?
אני אמרתי לשי מההתחלה שכדי להגשים מטרות של אגודה צריך שיהיה שלד ובסיס של ילדות. אי אפשר להישאר רק עם קבוצת נשים, ראיתי כל הפוטנציאל שיש פה לבנות משהו גדול ויפה באגודה שבה שחקניות באות כדי להנות מהדבר הזה שהוא הכדורסל, הפידבקים היו חיוביים ובשנה השניה שלי גם הבנתי שיש רצון למשהו שהוא גדול יותר. הוא לא האמין שדבר כזה יכול לתפוס במגזר הדתי בפתח תקווה.


ואת האמנת?
כן, כי ראיתי את כמות הילדות שמגיעות לצפות במשחקים ואת הנשים שמשחקות ומביאות את הבנות שלהן לכדורסל. כשהן פנו אלי וביקשו לפתוח קבוצה גם לילדות שלהן, חזרתי עם הדברים לשי והראתי לו שיש רצון מהשטח. ההסכם בינינו היה שאם אביא 8 ילדות נפתח להן קבוצה. הבאתי בשנה הראשונה 24 בנות. בשנה השניה כבר מעל 50. זו הצלחה גדולה בזמן כזה קצר לעשות גיוס כזה וזה רק מוכיח כמה הציבור הנשי בפתח תקווה היה צמא לקבוצה כזו.


מה מיוחד ב"אליצור"?
אחד הדברים שלמדתי זה שבעולם הדתי, ששונה לגמרי מהחילוני, הערכים והחינוך מהגיל הצעיר הם מוטמעים בצורה הכי טובה שיש. כחלק מהאמונה שלי בשיטת האימון עד כיתה ו' אנחנו לא עושים משחקים ותחרויות כדי שהרצון לנצח לא יפגע בכדורסל ובהתקדמות, שחשוב יותר להנות ממה שעושים, אבל אנחנו רק משמרים פה ערכים שהבנות ספגו בבית, לא מקלקלים את זה.


אין תגובות שליליות מהציבור הדתי?
האמת שלא, כולם פשוט מפרגנים בצורה בלתי רגילה ורק רוצים להיות חלק מזה ולהצטרף.


ממה את הכי מסופקת עד כה? מה ההישג הכי גדול שלך?
ליצור משהו אחר, שעוד לא היה בכדורסל בארץ. נכנסו לאזור לא קל בעיר פתח תקווה ובלי לעבור על שום איסור, פנינו למגזר הדתי שאותו אנחנו מכירים וחיים בו. על פניו משימה קשה, אבל דווקא במגזר שהוא יותר קשה הצלחנו לפתוח קבוצות ולהביא כמות גדולה של בנות, בגילאים שונים. המטרה היא להמשיך להתקדם, להתפתח וליצור אפשרויות לכמה שיותר בנות שישחקו כדורסל עד גיל בוגר. גם בספורט תחרותי וגם כהנאה או כחוג, שיהיו כל הזמן שתי האופציות. בדרך כלל באגודות אין "חוג" ישר מנסים לדחוף לקבל כספים בליגות קט-סל וכו' אז מבחינתי, כל עוד זה תלוי בי יהיו 2 קבוצות ליגה אבל תמיד קבוצה אחת לפחות שתהיה חוג, הכל כדי שכמה שיותר בנות יעסקו בכדורסל.


ברמה האישית מה השאיפות שלך להמשך?
קודם כל עוד יש לי מטרות להשלים בעבודה באליצור. אני רוצה להמשיך ולבנות את האגודה, שיהיו כמה קבוצות בכל שכבת גיל, אני חושבת שזה אפשרי להגיע ל-500 בנות בעיר שישחקו כדורסל ויכירו את המועדון. אז אהיה מסופקת שהגשמתי את היעדים.



"באליצור לראשונה הבנתי שאפשר לשלב ספורט תחרותי עם ערכים וחינוך שיותר חשוב להנות מלנצח וההצלחות שלנו לא באות על חשבון ההנאה מהמשחק" חופית וקסלר





חופית וקסלר, בעבר שחקנית בליגת העל וכיום בליגה הלאומית, גם מאמנת את קבוצת הליגה הארצית של האגודה ובבית הספר לכדורסל ובימים אלה משלימה את מגמת ניהול ספורט בלימודיה בוינגייט, במקביל לתפקידה בהתאחדות הספורט לבתי ספר. במסגרת תפקידה זה מנהלת את הפרויקט באליצור אך גם שואפת רחוק יותר להתפתח במקצוע "אני רוצה לעשות תפקידים משמעותיים בספורט, לא בהכרח בעולם הכדורסל שהוא מוגבל מבחינת האפשרויות שיש לו להציע, אבל כל זה רק אחרי שארגיש שהגשמתי את היעדים שהצבתי לעצמי וחזון האגודה יושלם".

את אוהבת לאמן?
מאד. אני ממש נהנית, הפידבקים החיוביים שקיבלתי אחרי האימונים הראשונים העצימו את ההרגשה. זה סיפוק אפילו יותר מלהיות שחקנית ואני רוצה להמשיך ולאמן אבל כרגע רק במסגרת אליצור, אין לי שאיפות להגיע לליגת העל כרגע כל עוד נותרה לי העבודה כאן.




בנות אליצור פתח תקווה חוגגות ניצחון בעונה שעברה



"חינוך לכדורסל וערכים"
מאמנת נוספת באגודה היא אפרת סלע שהחלה כשחקנית בקבוצה והיום אחראית בבית הספר על שתי קבוצות, מספרת על השינוי שחל, "בליגה א' היה הרבה יותר הווי קבוצתי. גם הניצחונות היו חשובים אבל לא היו השאיפות כמו שיש לנו היום. אם פעם כל אחת היתה רוצה קצת לנוח על הספסל, היום כולן רוצות לשחק כמה שיותר. אני מרגישה שמבחינת המשחק עצמו אני הרבה יותר מאותגרת ומצליחה להביא יותר את היכולות שלי לידי ביטוי. יש שינוי בהרכב הבנות וצורת המשחק, אבל כל עוד אני נהנית וטוב לי, כנראה שהדברים קורים נכון.

סלע, בת 29 כיום, החלה לשחק כדורסל רק בגיל 20 בעקבות פתיחת קבוצת אליצור ואמנם לא מתחרטת על הזמן שחלף, אך גם מרגישה שאם היתה נפתחת הקבוצה כמה שנים קודם, היתה יכולה להגיע הרבה יותר רחוק. את כל מה שלא זכתה לו בגיל צעיר מנסה היום להנחיל לדור חדש של שחקניות, "אני מאמנת 28 בנות ב-2 חוגים, כולן דתיות, בנות מקסימות שאני מאד אוהבת לאמן אותן. הן מגויסות מאד ונהנות חבל על הזמן. בתחילת השנה עשינו הרבה שיעורי נסיון והרכב הבנות השתנה אך התייצב והיום יש בנות קבועות שמגיעות לכל אימון. אני מקבלת רשמים מאד טובים מההורים, שמספרים שהבנות חוזרות נלהבות, הן קיבלו בתחילת העונה מדים וכדורים, הן מחוברות מאד וכיף להן – גם לי זה עושה כיף".

"כשאני רואה היום את הילדים שלי משחקים באליצור אני רואה את השיח בקבוצות אחרות ואת השיח באליצור. איך בצד אחד ההורים צועקים על המאמן והשחקנים ומקללים ואני מזדעזעת. אגודת אליצור מוכיחה שאפשר אחרת, מאמנים מושיבים ילד שמקלל על הספסל ואומרים לו שזה כי הוא ניבל את הפה. זה לא מובן מאליו שבתוך הלחץ והרצון לנצח מצליחים לשמור על קור רוח ולחנך", מספרת מיכל שרייבר, שרשמה את כל ילדיה לשחק באליצור כמו בניה גם בנותיה הקטנות. היום זה כבר מובן מאליו, "כשהן אומרות שהן שחקניות כדורסל מקבלים את זה כמובן מאליו ורוצים להצטרף. יש בנות מבית הספר שלהן שהגיעו לקבוצה ובנות בבית הכנסת שפונות ומבקשות גם הן לבוא ולקחת חלק בקבוצה".



"מה שהחזיק אותנו על אף ההפסדים זו האווירה הקבוצתית והאחווה. התחלנו עם שחקניות מגיל 18 ועד 73, ויחד עם זאת קבוצה מאד מגובשת...זה נתן המון מוטיבציה", מיכל שרייבר על הימים הראשונים של הקבוצה בליגה א'




כיום כאמור יש בית ספר לכדורסל והשנה נפתחה גם קבוצת ליגה מחוזית, נערות ב'. המטרות עדיין אותן מטרות, לחשוף את הילדות לספורט הקבוצתי, שיהנו ממנו ויעסקו בו זה מעל הכל, בהמשך יגיעו גם התוצאות. הקמת הקבוצה היתה יוזמה עיקרית של שחקנית אחת, נועה יונגר, בת 15 וחברותיה לאולפנה "נועם". "היתה לנו קבוצה באולפנה שאני לומדת בה ורצינו להפוך את זה למשהו מקצועי יותר. אח שלי ששיחק באליצור חיבר אותי לשי גליקשטיין ושאלתי אותו אם יש אפשרות לעשות קבוצה של בנות. קצת אחרי זה פתחו את הקבוצה". היום היא גם לוקחת חלק בקבוצת הנשים בליגה א' ונהנית "הבנות נותנות לי את המקום שם הן יודעות מה היתרונות במישהי צעירה ולשחק איתן חושף אותי לליגות קצת יותר מתקדמות מהליגה שאני משחקת בה בנערות".


מתי התחלת עם הכדורסל?
כדורסל אהבתי מאז שהייתי קטנה וכשפתחו אצלנו את החוג מיד נרשמתי. שם לימדו אותנו את הבסיס והיסודות לכדורסל והתקדמנו. ספורט זה אורח החיים שלי, אני רוכבת על סוסים, רצה, שוחה ועכשיו גם הכדורסל.


איך התגובות מסביב?
הכדורסל אצלנו זה לא נושא כל כך נפוץ, אבל החברות יודעות שאני משחקת ואוהבת כדורסל וגם הן מתעניינות. כשחלק מהבנות פרשו מהחוג הבאנו בנות אחרות מהשכבה ובמתי ספר אחרים. עכשיו מצטרפות עוד כמה בנות וזה תופס תאוצה. אני מקווה שיפתחו עוד קבוצות גם לילדות הצעירות יותר מתחת לכיתה י'.


את ממש שגרירה של הענף...
כן זה חשוב לי. לא רק בשבילי, אלא חשוב לפתח את ספורט הנשים בארץ ובמיוחד את הכדורסל. אני פונה לבנות שאוהבות ספורט ושיש להן רקע ומציעה להן להצטרף אלינו, אני מזמינה אותן לאימון נסיון, סתם בשביל להנות, בלי התחרות 'אני עצמי והכדורסל'. הן מסתכלות, אוהבות ובאות לשחק איתנו.


אפשר לשלב את הכדורסל עם אורח החיים הדתי?
כן. במשחקים אנחנו משחקות עם חצאיות וחולצות, מתחשבים בנו ובאים לקראתנו. כולם היו מבינים ומלמדים אותנו שחשוב מאד להכניס ספורט לשגרת החיים. באולפנה לא רק שלא אסרו עלינו אלא עודדו אותנו וחשפו אותנו לכדורסל.


מה עם מטרות של ניצחונות מעבר להנאה?
אין אחד שלא רוצה להגיע הכי רחוק שיכול ולשאוף להגיע לשם, בהתחלה זה קשה אבל אפשרי. התחלנו את העונה עם 3 ניצחונות בסיבוב הראשון ואנחנו מתאמנות עכשיו הכי חזק וטוב שאפשר להשיג יותר ניצחונות בסיבוב השני.


מה היעד האישי שלך?
מבחינה אישית אני רוצה להמשיך בכדורסל ולהגיע לרמות הגבוהות, אבל לא להפוך אותו לקריירה עיקרית. המשחק יכול להחזיק עד גיל 40, ומה אחרי? לכן חשוב לי גם להשקיע בלימודים, בבגרות ולעבוד ויחד עם זה לשלב את הכדורסל.













כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();