נבחרי העונה הרגילה של מערכת "ספסל"
ספסל ,28/03/2005

מערכת "ספסל" מתכנסת כדי להכתיר את נבחרי העונה הרגילה שלה: המאמן, השחקן, החמישייה, שחקן ההגנה, השחקן השישי, הקהל הטוב, הקבוצה המאכזבת ועוד ועוד. כנסו ושיפטו בעצמכם.

לא מסכימים? יש לכם נבחרים משלכם? בואו לדבר על זה בפורום!

שחקן העונה: קורי קאר

אחרי שעבר כבר בשליש מקבוצות הליגה, נחת קאר באשקלון, תחנתו החמישית בארץ, ודווקא בה, לראשונה מאז שיקאגו בולס, השלים עונה מלאה, ועוד איזה עונה. קאר, שהיה ידוע עד כה בחוסר יציבותו, קלע בכל המשחקים העונה בדו-ספרתי, מלבד במחזור האחרון מול מכבי ת"א, והוביל את אשקלון למיקום שיא. האתלט המחונן רשם מספרי שיא בקריירה כמעט בכל הנתונים, ותרם לא רק בנקודות, אלא גם בריבאונדים ואסיסטים, כשהוא קולע באחוזים נהדרים מהשדה.
קאר ניצח במאבק צמוד מאוד את חברו לקו האחורי בקבוצה, אבי סוכר. מאחור יותר נשארו דאדלי, דלמאו ורומרו, שקיבלו קול אחד כ"א.

שחקן העונה הישראלי: אבי סוכר

עונה שניה ברציפות שבית-הלחמי לא נכנע לטרנד ולא מביא רכז זר, ובסוף העונה הזאת נראה שיהיה לו שני רכזי נבחרת. כשהוא בשלהי העשור השלישי לחייו, אבי סוכר הופך סוף כל סוף לקונצנזוס, בזכות המון עבודה קשה והשתפרות מתמדת, במיוחד בקליעה מבחוץ. סוכר הוביל את אשקלון לעונה חלומית, עם נתונים פנטסטיים בחטיפות ובאסיסטים, וכרגיל, שיפר בעשרות אחוזים כמעט את כל מספריו בקטגוריות הסטטיסטיות השונות. ברק פלג וליאור אליהו נשארו מאחור בבחירות שלנו.

חמישיית העונה: אבי סוכר, מאליק דיקסון, קורי קאר, קלווין גיבס והקטור רומרו.
מאליק דיקסון שווה חמישיית עונה רק בגלל רצף הניצחונות בהיכל ובמלחה, וכולנו ראינו מה הוא שווה כשהגיע רכז לידו שהוריד ממנו מעט בנטל הולכת הכדור. היה לא מעט רגעים העונה שהקבוצה הייתה תלויה בו לחלוטין וכונתה ראשון לדיקסון. קלווין גיבס הפגין יציבות יוצאת דופן, ובשקט וביעילות נהדרת, ובפי ארבע פחות כסף, עשה מספרים טובים יותר משל מייקל רייט בעונה שעברה. ואחרון חביב בחמישייה, הקטור רומרו, שכמו ארווין דאדלי אותו הקדים במעט, התאושש מצוין מפציעה לא קלה, היה השחקן היעיל ביותר בליגה ונכנס מצוין לנעליים הגדולות שהשאיר ברמה"ש ג'ייסון וולס. בשנה הבאה גם לו מגיע שדרוג.

נשארו בחוץ: ברק פלג, מייסיאו באסטון, כריסטיאן דלמאו, ארווין דאדלי, אנתוני פארקר וליאור אליהו.

המאמן: אריאל בית-הלחמי
האיש שעלה על גבעה וירד הר עשה נפלאות גם באשקלון, ותוך שנתיים הפך אותה לקבוצת צמרת לגיטימית. בחירת זרים נהדרת, והימור מצוין על סוכר את כץ בעמדת הרכז הביאו את בית הלחמי מרחק ניצחון אחד מהמקום השני בליגה, והפכו את האולם הנהדר בדרום לאחד המרתיעים בליגה. ולמי שיש ספק בבחירה, שילך להסתכל איך הקבוצה עם הרוטציה הכי קצרה בליגה היא גם קבוצת הרבע האחרון הטובה מכולם, כדי להבין איזה עבודת קודש הוא שם העונה. עודד קטש, שעשה עונה ראשונה פשוט מהממת בגליל, יסתפק במקום השני אחרי מאבק צמוד מאוד.

אבי יופה תפס את בית הלחמי לראיון קצרצר:
אריאל, סיכום עונה מבחינתך?
"עשינו עונה גדולה. מי שמבין קצת בענייני הקבוצה ויודע מה התקציב, יבין עד כמה העונה היא בלתי נתפסת מבחינת ההישג. מה שהיה היה, כרגע הפנים קדימה ומסתכלים על הפלייאוף. בפלייאוף כל דבר משתנה. כל יריבה שהייתה באה היא יריבה קשה ונהריה היא קבוצה ראויה."

אשקלון תהיה בחצי הגמר?
" צריכים לשחק ממשחק למשחק. תהיה סדרה לא פשוטה. בנהריה כמעט בלתי אפשרי לנצח, נצטרך להתעלות על עצמנו ולנסות לעבור אותם. הסגנון בנהריה לא השתנה כבר כמה שנים, הקבוצה שתעצור את הריצה של השנייה ותשלוט בריבאונד ההתקפה, היא זו שלבסוף תנצח."

הקהל צעק לך בסוף: "תישאר תישאר". מה לגבי העניין הזה?
" אנחנו כרגע בעיצומה של העונה. אני לא מתעסק עם העונה הבאה בשלב הזה."


חמישיית הישראלים: אבי סוכר, ברק פלג, ליאור אליהו, כריס ווטסון וארז מרקוביץ'
פלג שוב הראה שחכמה וניסיון מחפים על קוצר באתלטיות ובס"מ, ואיזה עוד פורוורד ישראלי העמיד פעם נתונים כמו שלו באסיסטים וריבאונדים, שלא נדבר על ההגנה הגדולה וקליעות הקלאץ'. ליאור אליהו, בעונתו השניה בליגה, עשה עוד קפיצת מדרגה גדולה אחרי אליפות העתודה המצויינת, והראה לנו שעם האתלטיות והביצים שלו, עוד נהנה ממנו הרבה. רק קליעה מבחוץ אם אפשר, או לפחות עוד כמה ק"ג של בשר, ותוך שנים ספורות אתה בחמישיית הנבחרת. הרבה קבוצות נלחמו על כריס ווטסון כשהפך מתאזרח בקיץ, והוא הראה לנו גם למה. צ'ארלס בארקלי של הליגה חפר באפרוריות אך יעילות גדולה בצבע, והוביל בהפרש גדול את מלך הסלים הישראלי. ארז מרקוביץ' כבר עשה עונות גדולות מזאת, אבל רק זה שיש לו מקום בחמישייה של קבוצת צמרת בליגה שווה את הבחירה שלו, במיוחד אם נשווה אותו עם שיינפלד או להבדיל עם שמעונוביץ'.

נשארו בחוץ: עמית בן-דוד, טל בורשטיין, גילי מוסינזון וגיא פניני.

תגלית העונה: מורן רוט
הרכז האנרגטי שבא בעקבות זיו ארז מרמלה עשה עונת בכורה מצויינת בליגה, כשלא פעם ולא פעמיים הוא עולה מהספסל ומשנה את המומנטום עבור קבוצתו. בקבוצת גארדים כמו ברקוביץ', האטן וגרונדי, הרוויח רוט כל שנית מגרש בזכות.

נשארו בחוץ: עדי פרג, ארז קוחנסקי, יוני ניר, יוגב אוחיון ואופיר פרחי.

השחקן המשתפר: עמית בן-דוד
את התואר הזה הרוויח בנדה בעיקר בזכות ההופעות ביורופליג, אבל בצדק רב. הכוכב של מטרו-ווסט בעבר, מי זוכר היום, בכלל לא היה רכז, וכשנזכרים בזה, אי אפשר שלא להעריך את העבודה הגדולה שהוא עושה מהספסל של אבי אשכנזי. מי יודע, אולי בעונה הבאה הוא יקבל מקום בחמישייה.

נשארו בחוץ: אבי סוכר וגיא פניני

המאכזב: דורון שפר
בקטגוריה הזאת, כמעט תמימות דעים של כתבנו. אחרי עונה מופלאה במלחה לפני שנה, בנו על איש הקרח הרים וגבעות בקיץ ואפילו מינו אותו לקפטן. אבל שפר של העונה בייש לא פעם את עברו המפואר, והכאיב לנו לא פחות מלא. אולי ההתעוררות המסויימת של סיום העונה, וכניסתו למאה הגדולים במחזור הנעילה, ישנו משהו בפלייאוף.

שחקן ההגנה: ארז כץ
בעונתו הראשונה מחוץ לבית החם בירושלים, שיתק כץ ביחד עם סוכר וקאר לא מעט רכזים זרים, חטף המון כדורים כמו שהוא יודע ובעיקר תיסכל את היריבים עם הלחץ הבלתי פוסק שלו.

נשארו בחוץ: אטלס, האגינס ופלדג'ר

חמישיית ההגנה: ארז כץ, אבי סוכר, אדריאן פלדג'ר, גיא פניני ותומר אטלס
בחוץ: וולפר, רומרו, וויליאמס, האגינס, האטן, שארפ ובאסטון.

המלהיב: הקטור רומרו

בקיץ התלהבו מיקי ברקוביץ' וזיו ארז שהם הביאו שחקן עם פלפל דרום אמריקאי, ואנחנו נהננו מהאתלטיות והורסאטיליות הנהדרת של רומרו לאורך כל העונה.

בחוץ: אוחיון, פולדינג, קאר, פארקר ויאנג.

שחקן הבוסמן/הזר המיותר: נסטור קומאטוס
מלך הסלים היווני סבל מחוסר ביטחון נוראי במשך רוב שלבי העונה, וממש לא הצליח להיכנס למשבצת של דייויד בלות'נטאל. אולי סוף עונה מוצלח כמו של האחרון ישאיר לו טעם טוב בפה מעונה שהוא לבטח יעדיף לשכוח.

בחוץ: ג'ארט הארט.

הקהל: אשקלון
הקהל באשקלון נהנה העונה מכמה קאמבקים יוצאי דופן שבוצעו לא מעט בזכות הגל הכחול הנאמן, שליווה את הקבוצה גם בלא מעט משחקי חוץ ואין מחמאה טובה יותר מאשר לומר שהקהל טוב ויפה כמו האולם.

נשארו בחוץ: נהריה

הקהל הרע: הפועל ת"א
קשה להיכנס לנעליים של האוסישקינאים, אבל עם חבורת ישראלים לוחמת וגאה ואפי בירנבוים וסמל כמו עמי נאווי על הקווים, כדאי לפעמים לבלוע את הרוק ולתמוך בקבוצה, אחרת היא עוד תחזור לטייל במגדל העמק ורמלה.

גם העונה לא פרץ: ולאדי יירמישין
אחרי אליפות אירופה מבטיחה לעתודה, ובקבוצה מתפרקת כמו יירמישין, היה לטעמנו מקום לשלב את השרוך האתלטי קצת יותר. מלבד הבלחות פה ושם, עוד עונה מבוזבזת של הכישרון. גם אור איתן לא השביע את רצוננו העונה, שחשבנו שתהיה הפריצה הגדולה שלו, אחרי שנשאר היחידי כמעט מהסגל של העונה שעברה.

המפתיעה: עירוני אשקלון
בקיץ דיברו בדרום על התברגות בפיינל פור, ולא מעט חשבו שזה החום שדיבר מגרונם. מי שראה הערב את אשקלון נותנת פייט למכבי, כבר יודע שצריך לתת להם את כל הריספקט.

המאכזבת: הפועל ירושלים
עם תקציב כ"כ גדול, סגל ישראלי ארוך וזרים מבטיחים כמו פולדינג, אייברי ופרנד, כל דבר מלבד מקום שני וגמר גביע הוא אכזבה.

בחוץ: הפועל ת"א

השחקן השישי: משה ברנר
מוישל'ה ברנר הותיק עלה טוב כתמיד מהספסל, והתעלויות קלאץ' שלו בשני מחזורי הסיום סידרו לגבעה פלייאוף.


השתתפו במשאל: אורי סביר, רפי זילברמן, אבי יופה, אורי כהנוביץ', עילם נוסבאום, יעוז סבר, טל אבריאל, שלומי פרי , אור שקדי, בן מזרחי ותומר צבייר.







כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();