אסף ולוי (צילום: עודד קרני)


הזמן שלהן
שי ברק ,13/12/2013

כחצי שנה מפרידות בין מיכל אסף והדר לוי, שתיהן ילידות 94' עשו מסלול דומה אבל שונה לחלוטין, אחת התחילה במועדון קטן בנערות מחוזית, השניה גדלה אצל רלף קליין וברעננה, היום שתיהן ברמת חן מקבלות את ה-הזדמנות ולוקחות אותה. ראיון משותף עם "צעירות רמת חן".

הדר לוי היא הגדולה מהשתיים, ילידת מרץ 94', נולדה וגדלה באבן יהודה, מועצה מקומית של כ-12,000 תושבים, אבל מסורת גדולה של כדורסל. היא גדלה בתקופת הזהב של המועדון, עם רלף קליין, ארז דגן ואחרים, משם עברה למכבי רעננה אימפריית כדורסל לא פחות גדולה ואז ליגת העל.
בדרך עברה בכל נבחרות ישראל הצעירות וסומנה כהבטחה גדולה.

מיכל אסף, ילידת אוקטובר 94', גדלה גם היא במועצה מקומית קטנה בגני תקווה, ברמת הכישרון והיכולות לא נופלת מחברתה הטובה, אך זו גדלה באגודה קטנה ופחות מוכרת, לא סומנה כהבטחה, טסה מתחת לרדאר והפתיעה כמעט בכל שלב של הקריירה.
אסף זכתה להזדמנות הגדולה בגיל 14.5 כששותפה במ.כ. הבקעה שהעפילה מהארצית ללאומית, לצד שמות כמו אורלי גרוסמן וטלי קליין. בגיל 15.5 כבר זכתה להכרה גדולה יותר כשהעפילה עם הבקעה לליגת העל, כשהיא מכונה תגלית העונה ושחקנית ההגנה של העונה ומקבלת דקות משמעותיות במקום שחקניות רכש יקרות ממנה. שנה לאחר מכן תחת רפי בוגטין כבר עשתה את צעדיה הראשונים בליגת העל. במקביל, חוש טוב של ארז דגן (מאמן אבן יהודה שתחתיו גדלה הדר לוי גם הוביל את הקדטיות) ושל תמר מעוז הביא אותה לנבחרות ישראל כשהיא מועדפת על שחקניות מוכרות ממנה ממועדונים גדולים ממנה.

את השתיים פגשתי לראיון ערב סוף הסיבוב הראשון, כשרמת חן מקום שלישי בליגה, עד כה בעונה מפתיעה. זה ראיון מורכב בין שתי שחקניות דומות יחסית בהסתכלות ראשונה אך שונות ביותר במבט שני עמוק יותר. איך השתיים הפכו לחברות הטובות והתחברו יחד להיות הדור הבא של רמת חן והכדורסל הישראלי בכלל. את זה הראיון הבא מנסה לבדוק.


מיכל, כשמתסכלים קצת אחורה לתחילת הקריירה שלך מוצאים אותך בגני תקווה מועדון קטן, ליגות משנה בנערות. דווקא משם להגיע רחוק כ"כ, לא טריוויאלי...
אסף: נכון שגני תקווה הוא מקום קטן, אבל פחות חשוב המקום. האנשים שמדריכים אותך, תשומת הלב שנותנים.
התחלתי לשחק בכיתה ה', היה לי שם טוב תחת הדרכתו של קובי בן עטיה, למדתי את כל היסודות וכיסה הכל, הרגשתי שמתקדמת ומשתפרת, לא הרגשתי חסך שאני לא במועדון גדול.
זו גם הרבה החלטה שלי, הייתי מוותרת על הרבה בחיים הפרטיים שלי, קמה בבוקר גם כשקר וקשה והולכת להתאמן, מבלה שעות על המגרש וזורקת, זה האופי שלי.
לצד כל זה גם היה לי מזל לפגוש את האנשים הנכונים שמאמינים בך ונותנים את הצ'אנס, הגעתי לנבחרת הקדטיות כשלא הכירו אותי ולמרות זאת ארז דגן ותמר מעוז נתנו לי את ההזדמנות ולקחתי אותה.


לצד כל זה נדמה לי שהשינוי האמיתי הגיע דווקא בשנה שבה הבקעה החליטו להקים קבוצת ארצית חזקה שתעלה לליגת העל. קיבלת שם הזדמנות לצד שחקניות מהגדולות שהיו בענף, זה היה רגע מפנה?
אסף: כמו שאמרתי לצד העבודה הקשה גם היה לי את המזל, אחרי כל היסודות שלמדתי, גיליתי מה באמת הכדורסל יכול לתת לך רק כשהגעתי לארצית עם אורלי גרוסמן, טלי קליין, מיכל גושן ואז הבנתי שאפשר גם ליהנות מהכדורסל והתפתח דרכו מבחינה אישית. ראיתי שאפשר להרוויח כסף מהדבר שהכי אוהבת לעשות בעולם.
התחלתי לכוון למעלה יותר מבחינת הקריירה, אבל לא באמת חשבתי רחוק, נהנתי יותר, קיבלתי יותר, לשחק עם אורלי וטלי- אין דברים כאלה.
הדר לוי: אני רוצה גם להגיב בנוגע למיכל. לא הכרתי את מיכל בגילאים הצעירים כי גני תקווה לא היתה כ"כ מוכרת אבל הבנתי שהיא בין היחידות שהצליחו שם וזה לא מפתיע אותי. יש לה אופי שונה מאחרות, היא עובדת קשה, היא תישן באולם, תגור באולם, תזרוק לבד אם אין מאמן או אימון ותעשה הכל כדי להתקדם.


אז, הדר, את לעומת מיכל התחלת במקום אחר, קטן אמנם אבל מועדון גדול, עם מסורת, ציפיות ולחץ – זה עוזר להתפתחות? מפריע?
לוי: גדלתי בחממה מאד עוטפת, שדואגת קודם כל לשחקנית ברמה האישית ורק אז קבוצתית. עד סוף כיתה ח' יצא לי לעבוד עם הגדול מכולם, רלף קליין, עם ארז דגן, הרצל שר, שמות גדולים שנותנים לך המון.
אני מסכימה שהיו ציפיות אבל זה לא היה בדיוק לחץ, אף פעם לא הסתכלו אצלנו על התואר, פשוט לקדם אותנו ולהשתפר הם ידעו שהתארים יבואו היו בטוחים בכך ולכן לא שמו אותם כיעד.




"בקמפיין בקיץ נתן לי את זריקת האנרגיה- החלטתי אני אביא לשינוי בעצמי"(צילום: עודד קרני)




התאהבת בכדורסל מיד?
לוי: אצלי הכדורסל היה בדם מגיל קטן, מאז שהצטרפתי לאבא פעם ביום שישי כשהלך לשחק עם חברים, כשנגעתי בכדור זו היתה האהבה, הייתי הולכת לבית הספר עם 2 כדורים כל הדרך ומשם זה הפך לחלק מהחיים שלי.
בגיל מאד צעיר גם התעניינתי בכדורסל ועקבתי אחרי ליגת העל. רגע משמעותי היה באחד הבקרים כשארז דגן סידר לי פגישה עם ליעד סואץ, שגם היא מאבן יהודה. מכיתה ט', ליעד לקחה אותי תחת חסותה ועזרה לי המון. לגדול בחסות דמות כה מוערצת יצרה אצלי את השאיפות הגדולות.


ואז הגיע המעבר, אבן יהודה התפרקה ובחרת את המועדון אולי הכי גדול באותה תקופה, איך מי שהוגדרה ככוכבת בקבוצה שהיא חממה מסתדרת עם המעבר?
לוי: הגעתי כילדה שרגילה להוביל ונכנסתי למועדון עם תנאים מטורפים וציפיות בשמיים, המעבר בין י' ל-י"א היה קשה לי מנטאלית כמו להגיע לנבחרת ישראל, לא להיות ה-כוכבת, לשחק עם כוכבות נוספות, היתה קבוצה חזקה מאד אבל לא היה פשוט.
הגעתי עם ציפיות מעצמי לדברים מטורפים ולא תמיד הצלחתי להביא אותם לידי ביטוי. זו היתה שנה טעונה רגשית מהרבה סיבות, גם לשחק עם "הדסים" נגד "אוסטרובסקי" והחברות בליגת התיכונים היתה חוויה מורכבת, אבל החוויה חישלה אותי, למדתי להתמודד בסיטואציות חדשות.


מיכל, לך אמנם לא היתה ליגת נערות חזקה לגדול בה כשקבוצת הנערות שיחקה במחוזית, אבל במקביל בגיל צעיר מאד כבר טעמת והשתלבת בליגת העל.
אסף: היו לי שתי חוויות מצד אחד להוביל קבוצה ולקלוע 40 נקודות מתוך ה-50 במשחק, מצד שני להיות זו שמעודדת מהספסל את החברות ולבוא כל יום לכל אימון ולהילחם שזו היתה משימה מאד קשה. בגלל שאני לא בעלת ביטחון עצמי בשמיים לא הצלחתי להביא את היכולות שלי לידי ביטוי באימונים וזה תסכל אותי. ידעתי מה היכולות שלי אבל לא מימשתי אותם. מצד שני למדתי באותה שנה המון מרפי בוגטין המאמן, אבל הרגשתי כל הזמן שיש לי עוד מה לשפר וכל עוד זה לא היה מושלם הרגשתי שאני עדיין לא בשלה.


ואותך הדר, לא עניינה ליגת העל?
לוי: כששיחקתי ברעננה התאמנתי עם קבוצת ליגת העל של בנות השרון של דליה בושינסקי, כפעמיים-שלוש בשבוע. עשיתי את זה בעיקר כדי לצבור ניסיון לצד שחקניות זרות מובילות אבל לא הרגשתי בשלה לליגת העל. חשבתי שנכון עבורי להמשיך להשתפשף ולהוביל בנערות ואני שמחה שבחרתי בדרך הזו.
השנה האחרונה בנערות, תחת טלמור בן חיים, היתה השנה שנתנה לי הכי הרבה. טלמור הקפיץ אותי מדרגה מבחינה מקצועית ומנטאלית, הרגשתי שאני משתפרת. במקביל היה לי חשוב להשקיע בלימודים והבגרויות וחשבתי שהעומס עם ליגת העל יהיה גדול מדי.


עברתן הרבה יחסית בגיל צעיר מאד, עשיתן הקרבות, טעמתן ליגת על - באיזה שלב מחליטים שזו הקריירה?
לוי: מגיל מאד צעיר ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, הכדורסל היה בראש סדר העדיפויות והתנהלתי הכי מקצועני מצידי, השקעתי המון להתקדם.
אסף: בערך מכיתה ח' או ט' הבנתי שאני לא יכולה בלי זה. בתיכון הייתי לפעמים מבריזה משיעורים כשידעתי שיש בלידר אולם פנוי הייתי הולכת לזרוק שעתיים וחוזרת. אני יכולה להגיד שהיום "אני מכורה" אימון בשבילי הוא שעתיים של לא לחשוב על כלום, רק כדורסל.
לוי: כשיש לי יום חופש אני משתגעת, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.


מסתיימת תקופת התיכון והנערות, מיכל עוברת למכללות בארה"ב, הדר, את מחליטה ליגת העל? למה?
לוי: אני חושבת שכדי לטוס בגיל 18 לארה"ב צריך להיות חזק מנטאלית, אני מאד מחוברת לארץ ולמשפחה שלי ולא הייתי בשלה למעבר עדיין. אני יודעת שבאיזשהו שלב כן ארצה לשחק מעבר לים, באירופה, אבל אז זה הרגיש לי מוקדם.
אסף: אורלי (גרוסמן, ש.ב.) שהפכה עבורי להיות סוג של האמא המאמצת שלי, אדם מדהים שתמיד היתה שם בשבילי, ייעצה לי גם על הנושא הזה, אמרה זו חוויה מדהימה ושהיא נהנתה שם מכל רגע. ברמה האישית אני הרגשתי שלא מוצאת את עצמי כאן, עוד לא הייתי בשלה לליגת העל וליגה הלאומית לא הרגישה לי מספיק מעניינת, לעומת זאת המכללה עניינה אותי מבחינה מקצועית, שינוי אווירה, שני אימונים ביום, קהל שמגיע... התחלתי לבדוק ודרך נעם לייש הגעתי למיין. המאמן של האוניברסיטה הגיע לארץ לראות אותי ואחרי שדיברנו זה הרגיש לי נכון והחלטתי ללכת על זה. לעבור לשחק בחו"ל, להתחיל את החיים.


אח"כ הגיעה החזרה לארץ בגלל הצבא, החלטה קשה?
אסף: לא רציתי להיות עריקה, היה חשוב לי להתגייס כשלא קיבלתי את השחרור. אבא שלי לחם בשלוש מלחמות ישראל ולא הייתי מוכנה לברוח מזה. אבל כן, עצם העובדה שנאלצתי לחזור היתה חוויה לא פשוטה, המשמעות היתה שאחסום את עצמי מלחזור בעתיד למכללות, אלא אם אקח הפסקה של שנתיים מכדורסל דבר שמהר מאד הגעתי למסקנה שלא בא בחשבון, שלא אמנע מעצמי את הדבר שהכי אוהבת לעשות. המזל שלי היה שבגני תקווה מצאתי מאמנת ושחקניות שעטפו אותי בחום ונתנו לי את הבמה והתמיכה כשחזרתי. הן הצילו אותי.
גם להורים שלי אני חייב להודות, לא רק כאן אלא בכלל, הם תמיד שם עבורי, סובלים את העצבים שלי ומרימים אותי בתקופות הכי קשות- וזו בהחלט היתה אחת מהן.


והיום את פה, עם טעימה של שם וליגת על כאן- אם שואלים אותך עכשיו שוב מה מעדיפה, מה את עונה?
אסף: שאלה קשה מאד. שם נאלצתי לשנות עמדה, בישראל אני משחקת כקלעית ושם ראו אותי כרכזת אז הכדורסל במכללות קיבל זווית קצת שונה. יצאתי משם עם כלים והבנת משחק ובקטע הזה הרווחתי. במכללות גם יש מעטפת שאין פה, כל אימון הוא עם 4 מאמנים, שרואים ומתקנים כל טעות שלך, אם תרצה להתאמן לבד אחד מהם יכול להיות איתך, דברים שאין בארץ.
מצד שני גם פה יש את היתרונות ורמה גבוהה של אימונים.
לוי: אנחנו נמצאות כרגע במקום הכי טוב מבחינת עבודה קשה.


אם כבר פתחת את הנושא של רמת חן, איך באמת הקבוצה שלכן השנה?
לוי: יש לנו קבוצה מדהימה מבחינה חברתית ואנושית. יש לנו פה הכל.
אסף: יש פה את כל סוגי הבנות ולכל אחת אופי שונה וזה מתאים ומתחבר כמו פאזל ממש.
לוי: הקבוצה מאד מגובשת, אנחנו מחזקות אחת את השניה, סובלניות יש פה פירגון ואני ממש נהנית. מבחינה מקצועית יש מאמן שמאמין בעבודה קשה ומקפיץ אותך למעלה.
התבנית של האימון היא לעבוד קשה ולא רק אימונים טקטיים.
אסף: אני לא יכולה לספר את הימים בקיץ שקמנו בחמש בבוקר, עוד לפני הזריחה, להתאמן על האספלט.
לוי: היה לנו אימון ב-7 בבוקר כל הקיץ, עבדנו כמו מטורפות, כל הישראליות.




"עמי ברדה הוא מאמן שלא יישן בלילה בשבילנו, עוד לא נתקלנו בנתינה כזו"(צילום: עודד קרני)




המשברים וה-Wake Up Call
אחד ההבדלים המרכזיים לצד כל נקודות הממשק בין השתיים היא הדרך שהן עשו מבחינה מנטאלית, אם עבור אסף היתה זו מלחמה לצאת מהמקום הקטן ולהוכיח את עצמה, לוי הגיעה לנבחרות ולאליפויות כשחקנית מובילה, לא פעם כ"כוכבת". ואז הגיע הקיץ האחרון.
אסף אחרי שנה של אליפות והעפלה שניה עם גני תקווה, נסעה לאליפות אירופה עם נבחרת העתודה. הדר לוי אחרי שנים של הצלחות בנבחרת ובנערות, הפכה לשחקנית ספסל קצה רוטציה בליגת העל בפתח תקווה ונופתה מנבחרת העתודה 3 ימים לפני הנסיעה, לראשונה מאז הקדטיות.


מה זה עושה לך, לקבל פתאום "הסטירות האלה"?
לוי: אין ספק שלהפוך לשחקנית ספסל זה מוריד אותך למקום הכי נמוך ומשם צריך לצמוח כי אתה בתחתית מפה אתה חייב להרים את עצמך בזריקת אנרגיה כדי שלא תשקע. מה שקרה בקיץ כבר שבר אותי רגשית. מכיתה ח' הייתי בנבחרות ובשנה האחרונה, כשנופיתי הרגשתי כאילו 'חרב העולם', החברים והמשפחה עזרו לי לצאת מהמצב הזה ואחרי שהתאוששתי הגיעה הזריקת אנרגיה לחזור ולהוכיח.
אסף: ברגע שאת רגילה למשהו מכיתה ח', מקבלים אותו כמובן מאליו. ברגע שיש wake up call שכזו, חייבים לעשות שינוי ולהתרומם. אסור לשקוע בשום דבר גם אם הוא טוב וגם אם רע. אני יכולה לומר להדר באופן אישי שבקיץ היה המבחן הכי גדול שלך, אני שמחה שהצלחת להתגבר על זה ובטוחה שזה יקפיץ אותך למעלה.


היית צריכה את זה?
לוי: עם כמה שקשה להודות בזה, כנראה שכן. קשה לי בצד המנטאלי, ושנה שעברה היתה מאד מחשלת, התמודדתי עם דברים ומצבים שלא הייתי רגילה אליהם קודם ולמדתי דברים על עצמי.
ברור שהייתי מעדיפה להמשיך באותו קו של השני שקדמו אבל זה קרה ולטובה כניראה. אני לא הדר של לפני שנה, אני חזקה יותר היום, שואפת יותר ורוצה יותר. היום אני לא אתבאס אם לא אשחק שני משחקים רצוף אני רק אעבוד קשה יותר להשתפר.
מיכל: אם היא למדה מזה, זה מה שחשוב.


מיכל, אצלך היה הפוך. יותר דברים פגעו בביטחון שלך והורידו אותך, לא הרגשת מוכנה לליגת העל, הסיפור עם המכללות והחזרה ללאומית וכמו אצל הדר אבל הפוך, הקיץ היה המפנה. חזרת מהנבחרת עם ביטחון שהוביל אותך לקבוצה הזו. מסכימה?
אסף: מה שקרה בקיץ, בעיקר, זה שהכרתי את רובן נייברגר. הוא הראה לי דברים מזווית אחרת, גרם לי להאמין בעצמי, בעבודה הקשה שלי ולדעת שהכל בסופו של דבר יישא פירות שאני צריכה לקטוף. זה לא היה הקמפיין הכי טוב שלי אבל הוא מאד עזר לי כי התחלתי להאמין.


מה גרם לך להאמין?
אסף: השיחות עם רובן, עמי מאד עזר לי כשהגעתי לכאן אבל בעיקר קיבלתי אנרגיה שבחיים לא היתה לי, לא "יהיה בסדר" כי זה פאסיבי מדי, אלא "אני אגרום לזה להיות בסדר- אעשה שיהיה בסדר" ופה השינוי לדעתי.


" בסופו של דבר אפשר להגיע לכל מקום שמכוונים אליו – המפתח הוא להשקיע "
אסף ולוי הגיעו כמעט יחד לקבוצה אחרי בזמן תקופת ההכנות והאימונים של נבחרת העתודה קיבלו את השיחה מעמי ברדה שסיפר על הקונספט שבונה, הן חשבו על ההצעה, שוחחו אפילו בטלפון והחליטו שזה מרגיש נכון, בטווח של יומיים הן חתמו ברמת חן יחד ועם הילה הוניג ולי קפיטולניק מרכיבות בסיס רחב של בנות 20, דור צעיר שנבנה בקבוצה הבוגרת.


ואיך עמי ברדה כמאמן שבחר סגל צעיר, אתן מרגישות שבאמת נותן לכן את הבמה?
לוי: הוא משקיע בשבילנו כ"כ הרבה, לא ישן בלילות, עוד לא נתקלתי בנתינה כזו, חוויה להתאמן אצל בן אדם כזה.
גם אחרי הקיץ הרגיש לי נכון לשחק אצל עמי, ידעתי שהוא ייתן לי את ההזדמנות ויותר מזה, ידעתי שאקח אותה בשתי ידיים.
אסף: עמי מאד חם ואוהב, תמיד יימצא לתת מילה טובה, גם כשהוא עצבני. יש יחס אישי וזה כיף.
לוי: אנחנו בתור צעירות צריכות לבנות את הביטחון העצמי בשלב הזה של הקריירה והוא עושה את זה הכי טוב. יודע מתי להגיד כל דבר לכל אחת מאיתנו יודע לפנות אלי בדרך שהכי תיגע בי ותשפיע עלי, סומך עלי וזה חשוב.
אני מרגישה שקודם כל מאמינם בנו. זו נקודת הפתיחה הכי חשובה ועמי מאמין בי. מבחינתו אני שחקנית לגיטימית וזה בונה את הביטחון, אני לא מרגישה פה כשחקנית ספסל וזה עוזר לבוא לאימונים ולתת יותר.
אסף: גם את נועה רקנטי אני רוצה לציין לטובה, יש לה חלק בהצלחה שלנו, התחברנו אליה בנבחרת כשהיתה עוזרת מאמן של רפי ומאד מאד עוזרת ברמה המנטאלית ובכדורסל, היא יודעת להעביר ביקורת בחצי חיוך.
לוי: אני מסכימה. אתה צריך לראות אימון שלנו כששומרות אזורית, היא יכולה לעזוב הכל ולהתמקד רק בי, לכוון אותי ימינה-שמאלה. יחס שכיף לקבל.




"אחרי השנה שעברה והקיץ האחרון, ידעתי שאקבל השנה את ההזדמנות ויותר מזה, ידעתי שאקח אותה בשתי ידיים"(צילום: אתר מכבי רמת חן)




אתן בסך הכל קבוצה צעירה רובכן, יש לכן ממי ללמוד בה, מלבד המאמן?
ביחד: אשלי שילדס!
אסף: כבר באימון הראשון הבנתי כמה אני יכולה ללמוד ממנה רק מלשמור עליה. על כל טעות שלי היא מראה לי את הצד שלה איך לדעתה נכון שאפעל ואתקדם גם אם לפעמים חושבת אחרת מהמאמן באה ומציעה לי את דעתה, היא עוזרת לי המון.
לוי: האישיות שלה מיוחדת, היא כמו אמא שלנו. יש לה מין רגש כזה לדאוג לנו, היא כל הזמן רוצה לתת לנו כמה שיותר מידע וללמד אותנו כל הזמן. כשהיא מעירה לי זה תמיד מתחיל ב"אני פה בשבילך, רוצה לקדם אותך".
אסף: וזה לא על המגרש. אתמול הלכתי אליה לדירה ובמשך שעתיים שוחחנו על עניינים פרטיים שלי, היא גרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי.
אבל מה שיפה, זה שהיא לא היחידה. כל אחת בקבוצה הזו תעשה את זה עבורך.


לאן הקבוצה יכולה להגיע?
אסף: הכי גבוה שיש. אליפות וגביע. אני לא שחקנית שתכוון לפחות מזה. אנחנו עובדות כמו הכי טובות.
לוי: גם אני חושבת ככה, יש צוות שמכוון אותנו למעלה, וגם אם היה קצת קשה להתחבר בהתחלה אני מאמינה שאנחנו נגיע לשיא בזמן.


לאן אתן מכוונות?
לוי: הייתי רוצה להגיע לאירופה וליורוליג, להגיד WNBA זה יהיר ורחוק מדי אבל אירופה לדעתי היא מטרה ריאלית לעוד מספר שנים. עד אז אני יודעת שהוא צריכה להשתפר, צריכה לחזק את עצמי, להוסיף אלמנטים שיאפשרו לי להיות רכזת, לעמדת הקלעית אני בורחת כשקשה ועל זה צריכה לעבוד. אני בונה את עצמי יום אחרי יום ומקווה לעשות קפיצת מדרגה הנוספת השנה.
אסף: ברור שהייתי רוצה להגיע לנבחרת. גם אירופה מאד מעניינת אותי, החלום של ארה"ב קצת פחות מעניין אותי עכשיו.
לוי: בסופו של דבר אפשר להגיע לכל מקום שרוצים, בנות שעובדות באמת קשה, מעבר לאימונים של הקבוצה ורוצות להשתפר וללמוד יצליח, המפתח הוא להשקיע.
אסף: אני רוצה להיות הכי טובה בכל מה שעושה. בכדורסל זה האימונים, המנוחה הנכונה, תזונה. אין לי יעד מסוים, עוד לא חושבת על שנה הבאה, תן לי לעבור את השנה.


מה לגבי להוביל קבוצה ישראלית? זה חלום לא ריאלי במצב הקיים בישראל?
אסף: זה יעד אפשרי בהחלט, מטרה יפה לשאוף אליה.
לוי: אני חושבת שגם במצב הקיים וכמות הזרות זהו יעד ריאלי.



המנטוריות מספרות:

ליעד סואץ – קרני : הדר היא שחקנית מאוד מאוד כישרונית שיודעת שכישרון זה לא מספיק ומוכנה לעבוד קשה בשביל להגיע לרמות הגבוהות. היא חכמה, צנועה, חייכנית ומקסימה. אני שמחה שהייתה לי ההזדמנות לאמן אותה וללוות אותה בכמה שנים האחרונות, אני מאמינה בה מאוד וחושבת שאם היא תמשיך לעבוד קשה בצניעות וברצינות כפי שהיא עושה עד עכשיו, השמיים הם הגבול מבחינתה. כמובן שחשוב שימשיכו לתת לה דקות משחק כפי שקורה ברמת חן ואני בטוחה שהיא מסוגלת להחזיר למאמן על אמונו ובגדול...

אורלי גרוסמן : מיכל היא אחת המקצועניות היותר גדולות שמכירה, היחידה שמשתווה אליה במוסר העבודה והאימונים, מעבר לאימונים הרגילים היא לימור מזרחי.
אני הרבה שנים בענף והאופן בו היא עובדת נדיר לכל תקופה שלא תהיה.
כשהגעתי לשכונה בה מתגוררת, ראיתי ילדה מתולתלת משחקת במגרש ולא משנה באיזו שעה עברתי, היא היתה שם, ובאמת כל עולמה זה הכדורסל, משם צמחה מעבודה קשה.
אין לה אמנם גובה, אך היא מאד אתלטית, בעלת ניתור אדיר ביחס לגובה שלה ובכלל. החוזק שלה הוא בהגנה, בדברים שלצערי לא נמדדים בסטטיסטיקה.
עם זאת היא עדיין צריכה לשפר את אחוזי הקליעה, אמנם יש לה קליעה מצוינת אך צריכה להביא אותה גם למשחקים. זו קפיצת המדרגה הבאה שצריכה לעשות וכשתעשה היא יכולה להיות בכל קבוצת ליגת על ובעתיד גם להוביל את הנבחרת.










כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();