כדורסל הנשים בישראל, איפה ולאן? – שיח ציבורי
שי ברק ,30/08/2012

בתום עוד קיץ בסיומו נותרו נבחרות ישראל בדרג ב', נשאלת השאלה, למה? הרי פעם היינו פה בדרג א' והנבחרת הלאומית העפילה לאליפות אירופה רק בקמפיין הקודם בפעם השלישית ברציפות. אז איפה הבעיה? נסיון להפוך את המצב ענף הכדורסל לשיח ציבורי. פרוייקט חדש שמתחיל בסקירת הנבחרות, טור אישי ותגובות נוספות של מנהל האגף המקצועי נשים, אלי רבי ומאמן נבחרת הקדטיות ומנהל האקדמיה, טל נתן.

כשמסתכלים על הצלחות נבחרת הנשים של ישראל להעפיל לאליפות אירופה שלוש פעמים רצוף חושבים שהכדורסל הישראלי התקדם בחמש שנים האחרונות אבל לפעמים גם כשאת קולעת 25 נקודות זה לא אומר ששיחקת טוב. ישנם כל כך הרבה גורמים שמהתבוננות בהם חושפת תמונה עגומה ביותר.

כתבה זו לא באה לתאר מחדלים בנבחרות ישראל אלא משתמשת בנתונים סטטיסטיים שנלקחו מהשנים האחרונות כדי להצביע על מצב כדורסל הנשים הישראלי. התוצאות באות לידי ביטוי מדי שנה בנבחרות השונות (בעיקר הצעירות).

לאחר תיאור המצב יציע הכותב את דעתו לפתרון הדרוש בענף, מדובר בפתרון חלקי, אולי שגוי בחלקו או ברובו, אך החשוב הוא להתחיל להשמיע דעות, לחפש פתרונות ולחשוב על השינוי כי המצב שיתואר מיד, אם יימשך, מוביל רק לכיוון אחד ועצוב.
להלן סקירה שתתחיל מלמטה:


נבחרת הקדטיות - אקדמיה:

נכון עוד מוקדם לשפוט את פרויקט האקדמיה אבל נבחרת הקדטיות הציגה עוד אליפות בינונית עד מאכזבת. אמנם שיפרנו את מיקומנו הסופי ביחס לקיץ שעבר אך עדיין אנו מדשדשים בחלק התחתון של דרג ב'. הטרנד הזה לצעוק: "הפסדנו לנבחרת של דרג א" אחרי כל הפסד כבר מתחיל למצות את עצמו בכל הגילאים ונשמע הכי הרבה באליפות U16, מאזן משחקים של 3 - 4 (שלושה נצחונות מול ארבעה הפסדים), תצוגות חלשות עם ממוצע קליעה נמוך וסטטיסטיקה קבוצתית שכוללת (בסוגריים הנתונים מקיץ 2011):
  • 36% מהשדה (34.7%).
  • 26% מהשלוש (26.1%).
  • 65.8% מהעונשין (52.7%).
  • 21 איבודים בממוצע למשחק (26 איב').
  • ממוצע של 57.1 נק למשחק (62.7. ללא אירלנד ולוקסמבורג 51).
כאמור, עוד מוקדם מדי לשפוט את האקדמיה (פרויקט מבורך שאולי יציל יום אחד את הענף) אבל התמונה היא כוללת לאגודות ולאקדמיה, מקום תשיעי בדרג ב' לא נותן מקום לאופטימיות רבה בטח שמסתכלים על הנתונים הקבוצתיים בכלל והאישיים בפרט, כך לצורך הדוגמא: במשחק הראשון נגד ליטא שניצחה את הטורניר הציגה ישראל משחק מצויין שברח מידייה, אך רק ברבע האחרון הציגה הנבחרת 6 שחקניות במדד שלילי, עדן פורת שסיימה כקלעית מובילה במשחק צמוד לאורך 30 דק' סיימה עם מדד של מינוס 16 עם 6/13 מהשדה, 0 זריקות עונשין ורק פאול אחד שסחטה לעומת המובילה הליטאית שהציגה מדד של פלוס 12, עם 54% מהשדה, 11 זריקות עונשין ו-10 עבירות שסחטה מהנבחרת הישראלית.
הסיפור חזר לכל אורך הטורניר, ב-3 משחקים בלבד הקלעית המובילה של הנבחרת סיימה עם מדד חיובי בעוד שבכל השאר (4) עם מדד שלילי (מדד מינוס 40 לנועה זליבנסקי עם 15 נקודות קלעית מובילה בתבוסה לפינלנד).

בקיץ 2011 (מקום 13 עם 2 ניצחונות בלבד), ישנן דוגמאות דומות: במשחק הראשון מול "מעצמת הכדורסל" בולגריה הפסדנו 65-50 אחרי רבע שלישי חלש אבל קבוצה שלמה (למעט נועה זליבנסקי עם מדד 4) סיימה עם מדד שלילי, במשחק ההפסד ללוקסמבורג שוב קבוצה שלמה (למעט דריה ראדט עם 3 דקות ומדד 2) עם מדד שלילי כאשר נועה זליבנסקי מסיימת כקלעית מובילה עם 16 נקודות ו6 ריב' אבל מדד של מינוס 13 וכמו כל פעם מצטרפים לזה גם מספר איבודים רב (6).

שלא תהיה טעות הביקורת היא בהחלט לא כלפי הנערות כמו גם שהציפייה היא לא לסיים עם מספר שחקניות במדד חיובי בהפסד, הרי שזה בלתי אפשרי מתמטית, אבל כאשר בהפסדים הקלעית המובילה מסיימת עם מדד שלילי ולרוב גם המדד השלילי הגדול בנבחרת מעיד על קבלת החלטות של השחקנית עצמה, על שיטת המשחק של הנבחרת ומשליך באופן ישיר על רמת המשחק ושיטת המשחק (והאימון) אשר קיימת בגילאים הצעירים במועדונים ובקבוצות בארץ.


העתיד של הכדורסל, באקדמיה? נועה זליבנסקי (צילום: איגוד הכדורסל)


נבחרת הנערות:

אין חדש תחת השמש גם בגילאי 17-18 , נבחרת הנערות הציגה 4 נצחונות רצופים בסוף האליפות והסיסמאות של "השתחררנו מאוחר מדי", זה כמו להגיד במילים האחרות: "יצאנו מהלחץ כשכבר לא היה על מה לשחק יותר". שלושה מארבעת הניצחנות של ישראל היו על נבחרות שסיימו במקומות: 14, 16 ו-17 באליפות כאשר פינלנד שגם נמנית עם הנבחרות אשר הפסידו לישראל סיימה במקום ה–11. הנתונים הקבוצתיים של הנבחרת הישראלית כוללים (בסוגריים הנתונים מקיץ 2011):
  • 37% מהשדה (37.6%)
  • 26.4% לשלוש (33.6% - חן וייסבורט מסיימת כקלעית הטובה באליפות אך בינתיים פרשה מכדורסל).
  • 69.3% מהעונשין (63.9%).
  • 15.4 איבודים למשחק (16.2).
  • 58.4 נקודות בממוצע למשחק (63.1).
כשהולכים למדדים מגלים את אותה התמונה כמו בקדטיות, שחקניות מובילות מבחינת נקודות בהפסדים הן במדד השלילי ביותר, למשל: במשחק ההפסד לפורטוגל סיימה מאי דיין עם 14 נק' קלעית מובילה אבל מינוס 24 במדד, עם 5 איבודים ורק עבירה אחת שסחטה מהנבחרת היריבה, נוף קדם שהיתה השניה בכמות הנקודות באותו משחק (10) סיימה עם מינוס 11 במדד 0/3 לשלוש, 3/11 מהשדה (27.3%) ושלושה איבודים.

אלי רבי: "לחנך להישגיות זה דבר חשוב,יחד עם זאת לבקש ו/או לצפות מנבחרות צעירות שבאופן מסורתי חסרות לפחות שתי עמדות בחמישייה בעיקר בעמדות הפנים (שלא לדבר על מחליפות) להתמודד בצורה שקולה מול מעצמות כדורסל, זה קצת לא רציני"

בקיץ 2011 אמנם סיימנו במקום 8 המכובד יחסית אך גם את האליפות הזו סיימנו במאזן שלילי (3-5). מבט מהיר למדדים מראה שבשלושה מתוך חמשת ההפסדים כל השחקניות בנבחרת סיימו במדד שלילי. השיא הגיע מול קרואטיה כאשר חוץ מדרור מייברג ושירה כרמי (שגם היו שליליות במדד) כל השחקניות סיימו עם מדד שלילי דו ספרתי! הנקודה פה שהיא שכנראה משהו בלימוד כדורסל בארץ (לאו דווקא מאמני נבחרות אלא בעיקר מאמני הליגה) לא מתאים, מראה שכאשר אנו נתקלים ביריבה אירופאית אמיתית עם מאסה וטכניקה נדרשות השחקניות לעשות שינוי במשחק שלהן בהתאם למה שהורגלו במהלך העונה.
המדד מראה על קבלת החלטות בעיקר ומשלב בתוכו בחירת זריקות, סחיטת עבירות, איבודים (יכולת מסירה והחלטות במסירה) וכו' .

האשמה היא לא על הצוות המאמן בנבחרות וגם לא חלילה על השחקניות, אבל הניסיון להסוות את האכזבה ב – "השתחררנו מאוחר מדי" מטאטא את הבעיה מתחת לשטיח.
הרי אותם מאמנים לא עובדים עם הבנות האלה במהלך העונה, הם לא אחראים שנבחרת קדטיות ונבחרת נערות קולעות באותם אחוזים (עם הגיל רמת הקליעה צריכה להשתפר), הרי אלו שחקניות עם שנתיים יותר של ניסיון (10 מתוך ה12 כבר שיחקו באליפות אירופה אחת לפחות).


קמפיין מוצלח ב-2 נבחרות, בעונה הבאה במכללות. נוף קדם (צילום: איגוד הכדורסל)


נבחרת העתודה:

רק 3 שחקניות שיחקו השנה בליגת העל לנשים, אחת קיבלה דקות משמעותיות. מאז נבחרת הקדטיות והנערות של 2005, הגיעו ליגת העל רק 16 שחקניות, מתוכן רק אחת משתייכת היום לסגל הנבחרת הבוגרת של ישראל

פה הסיפור הוא כואב יותר, מתוך נבחרת שלמה רק 3 שחקניות (בר גלינסקי, ספיר שריג ודניאל חג'ג') שיחקו השנה בליגת העל לנשים, כאשר רק גלינסקי קיבלה דקות משמעותיות.אם מסתכלים על התמונה הגדולה מגלים שהיא עגומה אף יותר, מתוך נבחרות הקדטיות והנערות מאז 05' (7 שנים, הקדטיות כבר בנות 22-23 והנערות בנות 24-25) הגיעו לליגת העל רק 16 שחקניות:
1. שני לוי
2. מורן שטרית
3. לין גולן
4. דנה יהלומי
5. הדר גוטין
6. קרן נחמה
7. רוני בן-נון
8. יעל אהרונוב
9. יהב יעקובוביץ'
10. בר גליניסקי
11. מיטל עובדיה
12. דניאל חג'ג'
13. מיכל גילת
14. ספיר שריג
15. מיכל אסף
16. שירלי שבתאי

כל השחקניות האלה שיחקו השנה ביחד 13.3 דקות בממוצע למשחק (שחקניות ששותפו בפחות מ-10 משחקים נספרו כ-0 היות שהן לא חלק מהרוטציה ושיחקו רק בגארבג') וקלעו ביחד 3.12 נק' למשחק.
בואו נלך עוד יותר עמוק, רק 9 מהן ימשיכו בליגת העל בעונה הבאה כאשר דנה יהלומי פצועה, דניאל חג'ג' תתקשה לקבל דקות משמעותיות, ספיר שריג על העמדה של גלינסקי בחולון ותתחלק איתה בדקות המשחק ובנוסף, רק שני לוי משתייכת היום לסגל הנבחרת הבוגרת של ישראל, שחקנית אחת לנבחרת הבוגרת ב-7 שנים!!!!

ובחזרה לעתודה, כשמתסכלים על תוצאות האליפות שהסתיימה השבוע ועל 2011 עולים הנתונים:
  • 39.3% מהשדה (36.4% ב-2011)
  • 22.8% לשלוש (22.2%)
  • 68.8% מהעונשין. (67.1%)
  • 15.3 איבודים למשחק (15.4)
  • 67.5 נק' בממוצע למשחק (61.1).
שוב הולכים למדד ושוב מגלים נתונים זוועתיים, במשחק ההפסד להונגריה (70-64) סיימה בר גלינסקי עם 25 נק' ו-9 ריב' עם מדד 0 עגול תודות ל-7 איבודים שלה, במשחק ההפסד לצ'כיה סיימה בר עם דאבל דאבל של 21 נק' ו - 18 ריב' במדד מינוס 8 בעקבות האחוזים שלה מהשדה (5/13), אבל בניצחון על בולגריה ראינו כבר מדדים חיוביים, טיה למברגר עם 26 נק' במדד 13 וענבר לברון עם 8 נק' במדד 10, בר גלינסקי אגב, סיימה עם 9 נק' ו-14 ריב' במדד פלוס 2 בעקבות האחוזים החלשים שלה מהשדה (3/13) אבל זה מצטרף ל35.8% מהשדה ו-1/9 ב11% מהשלוש!

בקיץ 2011 סיימנו במקום החמישי היחסית מכובד (יחסית למה שהורגלנו, יש לזכור עדיין דרג ב'), אבל מאחוריו עומד נתון מעניין – 5 שחקניות הגיעו לנבחרת אחרי עונת משחקים בקבוצת ליגת על (בר גלינסקי, מעיין לוי, הדר גוטין, ענבל יערי ואלואיזה כץ) כאשר דניאל חג'ג' וירדן גוט התאמנו עם קבוצות ליגת על (רמת חן ונתניה) באופן סדיר.
מאזן חיובי שכלל 5 נצחונות ו-3 הפסדים אבל סטטיסטית, כאמור, אין חדש ביכולת הישראלית.
שינוי קל במדדים - גם בהפסדים שחקניות מצליחות לסיים עם מדד חיובי ואפילו דו ספרתי , בהפסד 61-58 לצ'כיות סיימה אלואיזה כץ עם 10 נק' ו-6 ריב' במדד של פלוס 11.
במשחק ההפסד ליוון 60-48 חזרנו לעצמנו עם נבחרת שלמה (פרט לירדן גוט) במדד שלילי , בר גלינסקי עם 12 נק' ומינוס 16 במדד (5/18 מהשדה) והדר גוטין עם 17 נק' ומינוס חמש במדד.
במשחק ההפסד לפורטוגל שוב נבחרת שלמה (שוב למעט ירדן גוט) במדד שלילי כאשר בר גלינסקי עם מינוס 11 במדד ורק 2 נק' במשחק (1/12 מהשדה) והדר גוטין עם 16 נק' (קלעית מובילה) ומינוס 4 במדד.
עם זאת, באליפות הזאת מעט מאוד שחקניות סיימו עם מדד שלילי דו ספרתי ואולי המפתח הוא במספר השחקניות אשר קיבלו דק בליגת העל והיוו חלק מהסגל.


מהבודדות בעתודה ששיחקו העונה בליגת העל, בר גילינסקי



אז מה בעצם הבעיה?

הפעם נתחיל בכיוון ההפוך מלמעלה למטה, אין ספק שרמת הכשרת השחקניות פה נמוכה ולכן לא רואים שיפור בקליעה ובקבלת החלטות לאורך זמן (אפילו התדרדרות) אבל מהיכן זה נובע, האם מהעובדה שאין הסמכה טובה למאמנים, אין השתלמויות טובות בארץ וכשכן יש טובות הן עולות סכום לא מבוטל של כסף כאשר הסכומים המשולמים פה כמשכורות למאמנים הם מהנמוכים בעולם, בסכומים האלה למה שמאמנים טובים ירצו להשאר אם כדי להתקיים בצורה בסיסית מאמן צריך לאמן לפחות 3-4 קבוצות!

בנוסף שקידום בענף כדורסל הנשים כמעט אינו קיים, בליגת העל לנשים מאמנים אותם מאמנים כבר למעלה מעשור כאשר רק שירה העליון וגיל סלע הצליחו להכנס ל"מועדון האקסלוסיבי" . בנבחרות אותם מאמנים נמצאים כבר מספר קדנציות לא מבוטל בגילאים השונים, החל מטל נתן וויטו גיליץ', דרך רפי בוגטין ונועה רקאנטי ועד עדני דגן ורועי אייזנברג. כולם טובים, ראויים ותרמו לענף, וקידמו את השחקניות המובילות היום את הענף, אך למעט התברגות קטנה של שירה העליון והשנה לימור מזרחי לא נכנסים מאמנים צעירים שעובדים למטה לסבב מאמני הנבחרות הייצוגיות.

קידום בענף כדורסל הנשים כמעט אינו קיים, המשכורות למאמנים הן מהנמוכות בעולם. שלוש זרות או ארבע וחוק רוסי זה אותו דבר, בסופו של דבר שתי ישראליות על המגרש, כבר עדיף לנסוע לקולג' ולקבל גם תואר אקדמאי וחוויה לכל החיים.

כיצד מצפים ממאמנים להשאר בענף ללא שכר וקידום מקצועי ואיך מצפים שיקבלו ידע אם לא באמצעות אליפויות אירופה או אימונים ברמה גבוהה בארץ ומאידך, האם אותם מאמנים מחוייבים מספיק לענף כדי לקבל את ההזדמנות, להילחם עליה ולקטוף אותה לכשתגיע.

פה לא נגמרות הבעיות, צריך להתייחס לבעיית נהירת השחקניות לקולג', כל מאמני ליגת העל אשר הביעו את דעתם בנושא טוענים שקולג' זאת טעות ושחקניות לא משתפרות ואולי הם צודקים, אבל איפה האלטרנטיבה? למה להן לשבת על הספסל בליגת העל כשעדיף להן לשבת על הספסל בקולג' טוב ולקבל גם תואר אקדמאי וחוויה לכל החיים. במצב הנוכחי לריב על מספר הזרות זה כמו להתווכח מה יותר טוב לחולה סופני, אספירין או אקמול. שלוש זרות או ארבע וחוק רוסי זה אותו דבר, בסופו של דבר שתי ישראליות על המגרש, מה שכן ב-4 זרות וחוק רוסי הרמה באימונים עולה.

אולי הבעיה נעוצה בתקציב המינימום ומספר הקבוצות בליגת העל, לא משנה איך שלא נסובב את זה כל עוד מספר האגודות הבריאות הוא קטן (ישנן קבוצות שעוד חייבות משכורות מעונות קודמות) ואין שום אפשרות צמיחה אז איך מצפים שיהיה מקום לשחקניות לשחק בו? אם ניקח את הגליל כדוגמה, אם לא היו עולות לליגת העל לא היינו רואים את ענבר לברון, דרור מייברג, נופר לוי וירדן גוט משחקות בליגת העל ועוד מקבלות דקות משמעותיות.

אולי בליגה עם תקציב מינימום נמוך יחסית אבל מספר קבוצות גדול (השנה, לאחר שהוחלט על הגדלת הליגה, יהיו שוב רק 9 קבוצות) יהיה מקום לישראליות צעירות לשחק? אולי אגודות יוכלו להשקיע פחות ולהבריא את עצמן?
אנחנו במצב חירום ואולי זה הזמן לירידה לצורך עלייה? הדבר עלול לפגוע בשיווק הליגה כאטרקטיבית וברמתה, אך אולי המחיר שווה.

הפתרון שאציע טוב ויפה כמעט כמו כל פתרון שיציעו אחרים, אבל, אחרי שנים בהן המצב לא משתפר או משתנה אולי הגיע הזמן לשיח ציבורי על ענף כדורסל הנשים. לא חסרות בעיות קיומיות למדינת ישראל לשוחח עליהן, אבל בתוך עולמנו הקטן בספורט, גם כדורסל הנשים נמצא בסכנה כזו.

מכאן ואילך - דעה אישית של הכותב. במצב של תקציב מינימום נמוך יחסית והגדלת הליגה יקרו הדברים הבאים:
  1. קבוצות יבריאו את מצבן הכלכלי (אם ינצלו את שנות ההבראה).
  2. מקום לאגודות נוספות לגייס את תקציב המינימום ולשחק בליגת העל (עמק יזרעאל, זכרון יעקב, הרצליה, רעננה, כרמיאל וכו') ובכך להגדיל את המשיכה לכדורסל בכל רחבי הארץ.
  3. השחקניות המובילות יילכו לאגודות המובילות (נכון שייווצר פער זמני עד להבראת הליגה) אבל אגודות אשר לא יוכלו כלכלית להביא שחקניות מובילות יצטרכו להסתכל למטה לנבחרות ישראל הצעירות ולהחתים שחקניות משם (דבר אשר ייתן להן אלטרנטיבה לקולג') שחקניות כמו אדווה קרופיק, אוריאן אמסלם, מאי דיין, הדר לוי, נוף קדם, עלית כהן, מרים חנון, מיכל אסף,מור בורדובסקי, ספיר שריג, מיטל עובדיה, יהב יעקובוביץ', שחקניות כמו אלואיזה כץ, אידית אוריון ושירה שכט שיחזרו מקולג' וכו' ימצאו את עצמן כחלק מרוטציה של קבוצה בליגת העל ובאימונים יומיומיים עם זרות, אגודות עם תכנית לטווח ארוך בהחלט תוכל לבנות את עצמה כבריאה ומובילה (ראו הפועל ראשל"צ וההמשכיות).
  4. מאמנים צעירים ייקבלו הזדמנות להתקדם ובכך לפנות מקום למאמנים צעירים מוכשרים נוספים.
  5. קהל ושחקניות צעירות יזדהו שוב עם שחקניות ישראליות (במשחק ליגה לאומית בגליל באו 250 איש לראות את ענבר לברון ושות').
  6. ישנן 9 קבוצות בליגת העל ו-22 בלאומית?!?!
  7. אגודות נוספות יפרחו וכן גם הכדורסל בפריפריה ומשרות חדשות במחלקות נוער בריאות עם שאיפות למאמנים צעירים.

שוב, ההצעה הזאת אינה תרופת פלא לכדורסל הנשים בפרט ולספורט בכלל, מתקנים רעים, אגודות שלא משקיעות במחלקת הנערות (לרמלה, ראשל"צ, נתניה ופ"ת אין בכלל אף קבוצה בליגה לאומית לנערות א' או ב') למשל, אגודות אשר לא לוקחות את ביה"ס לכדורסל בחשיבות גבוהה ואף מעדיפות להשקיע בליגה ארצית נשים על מנת לקבל תקציבים, מעמד המאמן פה חלש מאוד ומצריך תיקון בחוק וכו'.

ועדת נשים הבאה צריכה לבנות תכנית ארוכת טווח שתתחיל בליגת העל לנשים, ולנצל את העובדה שהבחירות רק הסתיימו כך שיש כמה שנים של שקט שאפשר להקדיש לתכנון לטווח הארוך וביצוע.

כשהראש מעל המים זה לא אומר שהגוף לא טובע.

בהצלחה.

תגובות:

אלי רבי, מנהל האגף המקצועי נשים ומאמן נבחרת ישראל

"אפתח ואומר שאני מברך אותך על היוזמה, תוכן המאמר שכתבת מראה על מידת ההשקעה והאכפתיות שלך מהענף וכמו כן, מרמת הידע שצברת עם השנים.

עם העובדות היבשות לא ניתן להתווכח ,השאלה שנשאלת בסופו של יום על בסיס הנתונים, מה המטרה שאנחנו מציבים לעצמנו בבואנו "לטפל" ולקדם את הענף.

קצרה היריעה מלפרוט את תכנית העבודה שלי ושל האגף המקצועי לנשים באיגוד הכדורסל. אומר רק שעל סמך הניסיון שצברתי (מעל 20 שנה) באימון נשים, נערות,ילדות, ניהול מועדונים, פרויקטים בבתי ספר וניהול מקצועי באיגוד הכדורסל, על בסיס המצב הקיים עלינו להיות מכווני מטרה בנבחרת הנשים הלאומית.
קרי בסופו של תהליך לאפשר לנבחרת הנשים למצות את מלוא הפוטנציאל מהכישרונות הקיימים ולהשיג את ההישגים האופטימליים.

לחנך להישגיות זה דבר חשוב,יחד עם זאת לבקש ו/או לצפות מנבחרות צעירות שבאופן מסורתי חסרות לפחות שתי עמדות בחמישייה בעיקר בעמדות הפנים (שלא לדבר על מחליפות) להתמודד בצורה שקולה מול מעצמות כדורסל, זה קצת לא רציני (כך גם הנתונים הסטטיסטיים של כל שחקנית ושל הנבחרת נפגעות בשל חוסר היכולת לשחק את המשחק על בסיס מצ'-אפ לגיטימי מול היריבות).

אישית אני מאוכזב מאוד מהעובדה שלא הצלחנו להעפיל עם הנבחרת פעם נוספת לגמר אליפות אירופה.
יחד עם זאת, אני בתחושה שמבחינת מיצוי פוטנציאל, זה היה הקמפיין האיכותי ביותר של הנבחרת (טוב יותר מ-3 הקמפיינים האחרונים שבהם עלינו לאליפות).

הנבחרת הופיעה לאליפות אחרי פרישת ליעד סואץ ולייני סלווין ופציעות של מירב דורי ונעמה שפיר שאמורות היו להיות משמעותיות מאוד, כמו כן העובדה שציפינו לשלב את אלישיה קלארק, אופציה שלא עלתה בידינו לממש, ולמרות זאת היינו רחוקים משחק אחד מעלייה נוספת.

לסיכום, אשמח תמיד לענות על כל שאלה שקשורה לפעילות האגף המקצועי, אוסיף ואומר כי אני גאה בדרך שבה מתנהלות הנבחרות השונות, בצוותים המקצועיים ומדרך ההתנהלות.
המוטו שלי בחיים הוא "על מנת להשתפר עלינו כל הזמן להשתנות". אנו לא מפסיקים ליזום, ללמוד ולחשוב על דרכים לקידום הענף.

אין ספק שיש הרבה מה לעשות ומה לשפר יחד עם זאת בבואנו לנתח הצלחה או כישלון, עלינו לקחת בחשבון נתוני מיצוי פוטנציאל, יחסי כוחות, כמות ספורטאיות פעילות (אפשרות לסלקציה) ניסיון בינלאומי ועוד.

טל נתן, מאמן נבחרת הקדטיות ומנהל האקדמייה לכדורסל בווינגייט

"בליגה המקצוענית צריכות לשחק השחקניות הבכירות ביותר. כל הזמן אומרים שהליגה חלשה, אנשים שוכחים שרק לפני מספר שנים כדורסל הנשים איבד בבת אחת כ-20 מתאזרחות ששיחקו על תקן של ישראליות כשהן הגיעו לגיל פרישה (רודובסקי, פדולובה, ניקוליץ, גורביץ). המתאזרחות והזרות הפכו את הליגה לאטרקטיבית יותר ואנו נמצאים כיום במעין ואקום ובתקופת מעבר.

דוגמא לבעיה הגדולה של הספורט הנשי בכלל היא למשל, אם נתלה שלט בכיתה "חוג כדורסל בנים" כל הבנים הבכיתה יגיעו, אך אם תשים שלט "חוג כדורסל לבנות" אולי תגיע ילדה אחת או שתיים, צריך לרדוף ולגייס את הבנות. לכן, בכדורסל נשים צריכים לעבוד פי 20 ממה שעובדים במקומות אחרים.

המדד להשוואה של כדורסל הנשים צריך להיות לכדורעף נשים וכדורגל נשים, עם כל המצב הלא מעודד לכאורה כדורסל הנשים נמצא במקומות אחרים מהכדורעף והכדורגל. נבחרת הנשים עשתה 5 שנים מופלאות בבוגרות ועלתה 3 פעמים לאליפות והשנה החמיצה במעט, הנבחרות הצעירות מתמודדות באליפויות באירופה מדי שנה, יש סגלים של אתנה, מרכזי איתור. זה לא מושלם, לא הכי טוב בעולם אבל עדיין הרבה יותר טוב מענפי הספורט הקבוצתי האחרים לנשים בארץ.

האגף המקצועי באיגוד הכדורסל משקיע המון משאבים בנבחרות הבנות ובכל מה שקשור באקדמיה, בשנים האחרונות. לדעתי, ארבעה מחזורים רצופים של אקדמיה, והייתי בכל הסרטים של כדורסל הנשים, יחזירו את הנבחרות הצעירות בבנות להתמודד על עלייה לדרג א' ואת השחקנית הישראלית למקומות שהיא צריכה להיות בהם, חד וחלק, אבל צריך סבלנות.

אחת התרומות הכי גדולות של האקדמיה לכדורסל נשים היא גם שהמועדונים העלו את הרמה המקצועית על מנת לתת פתרון הולם לבנות שנשארות במועדונים ולא מגיעות לאקדמיה.
כל מרכזי האיתור של "אתנה", שהיו עד השנה בניהולו של רפי בוגטין ורוני קהאן כעת ממשיך את דרכו, צריכים לתת מענה להכנת הבנות הצעירות לקראת האקדמיה והשילוב באגודות כשחקניות בשלות ובעלות יסודות להצלחה.

עם זאת, עדיין עומדת בפנינו בעיה של מרחק גיאוגרפי בניגוד לאירופה שמקשה על קיום של משחקים בינלאומיים שחשובים מאד במיוחד בנבחרת קדטיות ששם בפעם הראשונה מתנסות ברמה הגבוהה של אירופה באליפות עצמה.
לדוגמא נבחרת סלובניה שהתמודדה איתנו קיימה 9 משחקי אימון לפני שהגיעה לטורניר וזאת הנבחרת שקיימה הכי פחות משחקי אימון מכל הנבחרות שהשתתפו בטורניר.
לגבי נבחרת הקדטיות באופן ספציפי, שש בנות מתוך ה-12 היו צעירות בשנה מהשנתון של הקדטיות מתוך מחשבה להכין את הנבחרת ל-2013. בקדטיות, בניגוד לגילאים אחרים, המחשבה הראשונית היא לבנות תשתית של בנות לשנים הבאות.

צריך לעבוד קשה, נכון וחרוץ – ותוך מספר שנים נראה תוצאות."






כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();