צילום: מוטי קלינגר


גמר 2012: אשדוד נגד רמלה
אורלי קלינגר ,16/04/2012

בטרם נרגענו מהגג של ג'יה והסל של טנישה, משרדי 'ספסל' נרגשים לקראת סדרת גמר הפלייאוף המבטיחה להיות מותחת, רועשת וגועשת. אשדוד רוצה אליפות ראשונה, ועשתה את הכל נכון כדי להגיע לשלב הזה עם יתרון ביתיות וקהל תומך ונלהב. רמלה לעומתה קרטעה לא מעט אבל היא כאן, להגן על התואר שלה מידיה של סגנית האלופה בשנתיים האחרונות.
קרב אלופות - רייט ופירסון לקראת הסדרה


לו"ז הגמר:
משחק 1 - 19/04, 20:30, אשדוד
משחק 2 – 23/04, 19:40, רמלה
משחק 3 – 26/04, 21:00, אשדוד
משחק 4 – 30/04, 19:40, רמלה
משחק 5 – 03/05, 19:40, אשדוד

פעם שלישית גלידה?
מכבי אשדוד תתייצב לגמר ליגת העל לנשים זו השנה השלישית ברציפות, אך הפעם הזו לא דומה לקודמותיה. בשנה שעברה, אשדוד סיימה את העונה במקום השלישי, והדיחה בחצי הגמר בסוויפ מדהים את האלופות המגנות מרמת השרון. בגמר אף אחד לא נתן לאשדוד סיכוי מול רמלה האימתנית, וזה אכן הסתיים ב3 – 0 חלק למחזיקת היורוקאפ הדורסנית של עדן ענבר. לפני שנתיים, הקבוצה מעיר הנמל סיימה את העונה הרגילה במקום השני, והדיחה בחצי הגמר את רמלה. כולנו ציפינו לגמר תחרותי במיוחד בלי פייבוריטית מובהקת, ולבסוף אשדוד נכנעה בגמר בארבעה משחקים לרמת השרון, שניצחה את משחק 4 על חודה של נקודה וגזרה רשתות באשדוד.

העונה, לעומת זאת, המצב שונה. אשדוד הייתה הקבוצה היציבה ביותר לאורך כל העונה, החליפה רק זרה אחת וגם זה די בתחילת העונה, ניצחה פעמיים את רמלה העונה, לקחה את גביע המדינה, ובעצם הפכה לקבוצה שאחריה כולם רודפים. לא עוד קבוצה קטנה ומטריפה, המרענן הרשמי, וכינויים חביבים אחרים שנוהגים להעניק לקבוצה שעושה קולות של קבוצה גדולה. אשדוד, עם גמר שלישי ברציפות ותואר אחד ביד, מגיעה למעמד הזה כקבוצת צמרת אמיתית, אבל היא תהיה חייבת לקחת את האליפות הזו כדי להצטרף באמת למועדון הגדולות, האקסקלוסיבי כל כך בליגת העל לנשים.

אם נאמר זאת בפשטות, קבוצות שהן לא רמת השרון, לא רמלה ולא אליצור חולון – לא זוכות כאן באליפות. למעט כמובן הזכייה ההזויה של הפועל ת"א ב2006 על חשבונה של רמת השרון, באליפות ליגת העל לנשים זוכות רק מכונות תארים אמיתיות (אליצור ת"א, מכבי והפועל ת"א אי שם בסיקטיז וסבנטיז). אם כבר היסטוריה, אז לא נשכח את הפועל יגור והפועל ירושלים שזכו פעם אחת לפני 50 שנה פלוס. אבל אם אשדוד תזכה, אנחנו בטוחים שיש הרבה יותר סיכויים שהאליפות הזו תהיה הבסיס למועדון מצליח לשנים הבאות, ולא תסתכם ב15 דקות התהילה של בנות אוסישקין ז"ל, או תשמש קוריוז בפריוויו לגמר 2025.

אבל כמובן שרמלה תעשה הכל כדי להשאיר את מונופול האליפות אצל שתי הקבוצות היחידות שזוכות להניף את הצלחת באופן תדיר. שנה אחרי עונת הטרבל המדהימה, עונה בה רמלה הפסידה משחק אחד בלבד לקבוצה ישראלית בכל העונה כולל הפלייאוף, רמלה של 2012 נמצאת במקום אחר לגמרי. רמלה אמנם קבוצה מצוינת, אבל הסדרה הזו פתוחה לחלוטין, ויש אפילו סיבות על הנייר לקרוא לאלופה המגנה – אנדרדוג. "האליפות עוברת ברמלה, לא באשדוד", אמרה לנו טנישה רייט אחרי הניצחון הדרמטי במשחק 4 על רמת השרון, וקשה להתווכח איתה.

נייר, מה הוא אומר?
נפסיק לרגע עם התחושות, ההיסטוריה, המסורת ושאר ההמצאות שעיתונאים אוהבים ומאמנים מכחישים. בשני המפגשים בין רמלה ואשדוד העונה, אשדוד ניצחה. במשחק הראשון הן ניצחו ברמלה בהארכה, 78 – 74, במחזור 3 שהיה בעצם המשחק הראשון של רמלה העונה. אשדוד חזרה במשחק הזה מפיגור דו ספרתי במחצית השנייה, כפתה הארכה וניצחה. עד המפגש השני, במחזור 14 בסוף ינואר, אשדוד הספיקה להחתים את תמרה יאנג ורמלה הספיקה להחליף את מקוויליאמס פרנקלין בלינדזי ויזדום, שהוחלפה מאז. בריטני דנסון ואשלי שילדס הובילו את אשדוד לניצחון דרמטי במיוחד, 75 – 74, שכבר אז ידענו שיכול להעניק להן את יתרון הביתיות בסוף העונה, וכנראה שכך היה. שי דורון החטיאה הזדמנות לנצח עם הבאזר. אז האם יש משהו משכנע שאפשר לקחת מזה? לא ממש.

הנייר ממשיך ומספר כי אשדוד היא קבוצת ההגנה הכי טובה בליגה, תשאלו את הבקעה שלא עברה את ה56 נקודות בשלושת משחקי חצי הגמר. רמלה היא קבוצת ההגנה הרביעית בטיבה בליגה, אבל גם קבוצת ההתקפה מספר 1, ואף הצליחה לקלוע על אשדוד 74 נקודות למשחק בשני המפגשים שלהן העונה (8 נקודות יותר ממה שאשדוד סופגת בממוצע). גם בסדרה נגד רמת השרון, בשלושת הניצחונות שלה רמלה קלעה רק 66 נקודות למשחק, שזה בדיוק מה שאשדוד סופגת בממוצע. כלומר, רמלה כבר יודעת לנצח בסקור נמוך, אז אולי גם כאן הנייר לא באמת מפחיד אותה.

הסדרה הזו מלאה במאצ'אפים מרתקים. בקו הקדמי הולך להיות מאד מעניין עם פלנט פירסון ובריטני דנסון מול ליקו ווילינגהאם ואמבר האריס. אחד המפתחות של אשדוד לניצחון לאורך כל העונה הוא ההפרש בריבאונד, ועל הנייר יש לאשדוד יתרון שכן רמלה אחרונה בליגה בריבאונד למשחק. פירסון ו-ווילינגהאם, בנוסף להיותן אופציות נפלאות לסיום התקפה, הן גם מנהלות את המשחק לא מעט, והדומיננטיות שלהן יכולה לבוא לידי ביטוי ביותר מאשר כמות הנקודות והריבאונד. דנסון נתנה סדרה מצוינת מול הבקעה ועל הנייר צריכה להוות יתרון מול האריס הלא עקבית.

הקרב על הריבאונד הוא לא נחלת הגבוהות בלבד, בטח לא בקבוצות עם ריבאונדריות מצוינות כמו אשלי שילדס ותמרה יאנג בצד אחד, ולייני סלווין, טנישה רייט ואליינה בירד בצד השני. ריבאונדים שגארדיות לוקחות נוטים להפוך מהר יותר לנקודות בצד השני, ולכן יהיה מעניין לעקוב גם אחרי הנתון הזה. רמלה תוכל להשתמש בלב שלם בהגנה האזורית שעבדה כל כך טוב נגד רמת השרון, שכן אשדוד קבוצת שלשות חלשה במיוחד (24% בעונה הרגילה, 22% בפלייאוף), כדי לעצור את ההתקפה של הכחולות-צהובות, וכדי לפתות את הגארדיות לזרוק מבחוץ.

התחזית
חם מהרגיל לעונה. זה הדבר היחיד שאנחנו בטוחים בו.
תשמעו, כשהתחילו סדרות חצי הגמר, היינו די בטוחים בכך שאשדוד פייבוריטית לאליפות. הן אכן עמדו בציפיות עם סוויפ על הבקעה כאשר אף שחקנית לא חוצה את ה28 דקות למשחק, אבל באופן לא רציונלי בכלל, העובדה הזו מבחינתנו פגעה קצת במעמדן כפייבוריטיות. הרי קבוצה עובדת קשה כל השנה כדי להיות מקום ראשון ולא להזיע בחצי הגמר, והנה אנחנו משום מה חושבים שהדרך הקשה שרמלה עשתה עד הגמר, תעזור לה בסדרה הזו. הרבה מזה נובע מכך שלפני חצי הגמר, רמלה לא נראתה כמו קבוצה מגובשת במיוחד. יותר מדי שינויים העונה, יותר מדי אנשים מסביב שמקשקשים על אכזבות וביזיונות וכל מיני הגזמות אחרות כי שני תארים כבר חמקו מרמלה העונה, אבל אז הגיעה הסדרה מול רמת השרון – שסיפקה אויב משותף וגיבשה את השורות לכדי מקשה אחת שרק רוצה אליפות.

אבל לאשדוד לא צריך להיות אכפת מכל זה. הן רצות יחד כל העונה, מצהירות כל העונה ששום דבר לא משנה חוץ מהאליפות, עמדו השנה באתגרים קשים וניצחו משחקים חשובים. כמו לרמלה, גם להן יש מאמן עם תארים, רכזת עם תארים ומנהיגה עם אליפות WNBA. קשה להמר נגד האלופה, בטח כשזו רמלה של סלווין, רייט ו-ווילינגהאם. אבל.. נו... נלך עם הסוס שהוביל כל העונה, ולא נתפתה לקפוץ על העגלה של זה שפתאום התעורר והחל להדביק את הפער.
אשדוד ב5 משחקים.







כתבות אחרונות באתר
Print






© כל הזכויות שמורות
cker();